לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




האח הגדול עוקב אחריך!!!

האח הגדול עוקב אחריך!!!

כל רגע מתועד לדורות הבאים.

מאת

לא מזמן, מיליוני אמריקאים הזדעזעו לגלות שאין יותר דבר כזה שנקרא: "פרטיות"

ממשלת ארה"ב הודתה שבמשך שבע השנים האחרונות, היא אוספת מידע על שיחות הטלפון של האמריקאים. הסוכנים יודעים אל מי הם התקשרו וכמה זמן הם שוחחו איתו – מי יודע מה עוד התגלה להם מתוך כל ההקלטות שהם שמעו.

אי אפשר להתעלם יותר מזה שהחידושים הטכנולוגיים משתלטים על החיים שלנו. כמעט שלא נותר דבר שיכול להישאר בגדר סוד. "לא הייתה כמובן דרך לדעת אם עקבו אחריך בכל רגע נתון", כתב ג'ורג' אורוול בספרו הקלאסי '1984', שם הופיע לראשונה הביטוי, "האח הגדול". יש לאנשים אחרים גישה לכל מה שאנחנו אומרים או עושים, אפילו אם אנחנו לא מודעים או רוצים בכך.

אין ביכולתי לנקוט עמדה על ציטוטים ממשלתיים. אני מבין שאיום הטרור מאלץ אותנו לעשות פשרות קשות אך הכרחיות ביחס לאידיאלים של חירות וצנעת הפרט. כן, אני מבין גם את הסכנה בכך שמנהיגים מקבלים גישה למידע שיכול לסייע להם לצבור כוח בדרכים לא ישרות.

אולם דבר אחד מעניין אותי במיוחד בתגובתם ההיסטרית של אנשים רבים להודאתה של הממשלה, שבמציאות הנוכחית פרטיות מוחלטת כבר אינה מובנת מאליה. מה שהחריד אותם הוא לא הרעיון שמישהו עלול לדעת את סודות חייהם האישיים, אלא בעיקר – הדרך בה עובדה זו עלולה להשפיע על המעשים שלהם, והאפשרות שהיא תאלץ אותם לוותר על חלק מהדברים שהם רוצים לעשות. ועדיין, בהסתכלות רוחנית, הרעיון שיש איזה כוח עליון שצופה ויודע את כל מעשינו, ושכל דבר נכתב לדורות, הוא הנחה בסיסית שהייתה אמורה להנחות אותנו, הרבה לפני שהטכנולוגיה המודרנית יצרה את המכשור המתאים לשם כך.

כשרבי יהודה הנשיא, מחבר המשנה, רצה להציע מרשם לניהול חיים טובים, הוא כתב: "הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה: דע מה למעלה ממך – עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים" (מסכת אבות, פרק ב', משנה א').

'ימי חיינו' הם דפים בספר שאנחנו כותבים כל זמן שאנחנו כאן. אלוקים מודע בהחלט לתוכנו של הספר שאנו כותבים, ויבוא יום שבו נצטרך למסור דין וחשבון על כל שורה שבו. ספר זה הוא הרבה מעבר ליומן חיים: הוא עדות ישירה להצלחות שלנו ולכישלונות שלנו. הוא מורשת שנשאיר אחרינו לעתיד, אשר תעיד על ערכו ומשמעותו של קיומנו. הוא כולל את כל הדברים בהם אנחנו גאים, אולם גם את אותם דברים, שבמבט לאחור, אנחנו מעדיפים לשכוח ולהדחיק.

יש מדרש שמעלה תובנה מדהימה ביחס למעשים של אבותינו. המדרש אומר שאילו ראובן, בנו הבכור של יעקב, היה יודע שהתורה תספר שהוא הציל את יוסף מהבור אליו השליכו אותו אחיו, הוא לא היה רק מונע את ההריגה שלו, אלא נושאו על כתפיו את כל הדרך הארוכה עד לאביהם. אילו אהרן הכהן, אחיו של משה רבינו, היה יודע שפסוק שלם בחומש שמות יספר על שמחת לבו בזמן ששמע שהקב"ה מינה את משה להנהיג את עם ישראל - למרות שלכאורה, בתור האח הבכור, התפקיד הזה היה מגיע לו - הוא היה מגלה את שמחתו 'בתופים ובמחולות'. ואילו ידע בועז, שמגילת רות תתעד את החסד שהוא עשה עם רות, כאשר נתן לה שש מידות של שעורים, הוא היה מאכיל אותה עגלות מפוטמות.

הנקודה ברורה. אפילו הטוב שאנחנו עושים היה איכותי יותר, אילו היינו יודעים שהוא לא יישאר בגדר סוד. ובעיני אלוקים, אין דבר כזה חיים פרטיים, בין אם מעשינו נכנסים לספר שהוא חיבר לדורות, או לספר שכל אחד מאתנו כותב לנצח.

ההשגחה האלוקית, בניגוד לריגול האנושי, אמורה להזכיר לנו את המשימה להפוך את חיינו למשמעותיים

לאבותינו לא היה שום מושג על איומים טכנולוגיים על צנעת הפרט. הם לא היו מסוגלים לדמיין פריצה למחשבים, חדירה לנתוני המכשירים הניידים, מצלמות ריגול או כל אחת ממגוון הדרכים שבהן ניתן כעת להיוודע לפרטים האישיים ביותר בחייו של הזולת. ובכל זאת, אלה שפעלו על פי האמונה, חיו כל רגע מתוך ידיעה ברורה שאין מעשה אותו יוכלו להסתיר. המודעות הזאת, בכלל לא נראתה בעיניהם כהתערבות תמידית ולא רצויה בחייהם הפרטיים, אלא כברכה שתאפשר להם לשאוף כל הזמן לתת קדימות לאני הטוב יותר שלהם.

הידיעה שאלוקים צופה בכל מה שאנחנו עושים, מעודדת אותנו לנהל חיים מוסריים שלא יבישו אותנו בעיני בוראנו. אלוקים כל הזמן עוקב אחרינו. ובניגוד לריגול אנושי, הדבר אמור להזכיר לנו את המשימה שלנו, להפוך את חיינו למשמעותיים בעזרת הסטנדרטים שהוא קבע, ולדרבן אותנו להיות קדושים - אפילו כשהוא היחיד שרואה מה שאנחנו עושים.

"הוא רואה!"

אחד הסיפורים המקסימים על הרב ישראל מאיר הכהן, המפורסם בכינויו "החפץ חיים", מספר שפעם, כאשר הרב כיתת את רגליו מעיר לעיר, עגלון אחד, שלא זיהה אותו, לקח אותו "טרמפ". הם נסעו באזור חקלאי מבודד, שלצדו צומחים עצי פרי, ללא שומרים. העגלון עצר את עגלתו כדי לקטוף כמה פירות, וביקש בקשה פשוטה מהנוסע שלו: "בבקשה תעשה לי טובה קטנה, אם תבחין שמישהו רואה אותנו, בבקשה תקרא לי במהירות כדי שנוכל לברוח". ברגע שהעגלון רק החל לשלוח את ידו, הרב התחיל לצרוח: "הוא רואה! הוא רואה!".

העגלון המפוחד חזר במהירות למושבו, ותוך רגע הם כבר התרחקו מאותו פרדס. רק אז, הוא שאל את הרב: "איפה זה שראה אותנו"?

והרב, פשוט הצביע כלפי מעלה, וחזר על דבריו תוך הדגשת המלה הראשונה: "הוא רואה!"

מאז ומתמיד ידעו האנשים המאמינים, ששום דבר אינו פרטי לחלוטין. אפשר לסכם את כל העניין, בתשובה שענה אריק שמידט, מייסד גוגל, בראיון שנערך כבר לפני שנים רבות: "אם יש לך משהו שאתה רוצה שאף אחד ידע, עדיף שפשוט לא תעשה אותו מלכתחילה"!

11/5/2014

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-2 דיונים

(2) אמא, 12/5/2014 14:08

אני תמיד אומרת לילדים שלי: מה שאתם לא רוצים שאדע שעשיתם - סימן שאתם יודעים שאסור לעשותו. אז אל...

תודה. נהנית מאוד מהמאמרים

(1) הניה, 12/5/2014 07:54

יפה!

יישר כח! נהניתי מאוד לקרוא את המאמר! תודה רבה!!!!

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub