לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




אולימפיאדת בייג'ין: 4 לקחים מדרמת משחה השליחים

אולימפיאדת בייג'ין: 4 לקחים מדרמת משחה השליחים

המשחה המרתק בשבוע שעבר ניחן בכל התכונות שהופכות אירוע בעל משמעות מהותית למשתתפיו בלבד, לאירוע סימבולי ורב-לקחים.

מאת

מכל האירועים הספורטיביים בבייג'ין, נראה שקשה יהיה להתחרות עם הדרמה של משחה השליחים ביום השלישי למשחקים: משחה השליחים בן 400 המטרים שמתחלק בין ארבעה שחיינים והופך את השחייה מתחרות אינדיבידואלית לקבוצתית.

ארצות הברית, שבה מתחרה אלוף העולם מייקל פלפס, פיגרה לאורך כל המשחה. השדרנים והפרשנים הגיעו די מהר להחלטה חד-משמעית: צרפת מנצחת. צרפת הובילה בגדול כשהגיע זמנם של השחיינים האחרונים במשחה לקפוץ למים. ברנאר הצרפתי עוד הגדיל את הפער. "לא תהיה כאן הפתעה, אני חותם לכם, הזהב לצרפת", הצהיר השדרן הישראלי של המשחה האולימפי את מה שהצהירו עמיתיו ברחבי העולם.

ואז, 20 מטר לסיום, זה קרה

ואז, 20 מטר לסיום, זה קרה. לאזק, האמריקני, התחיל להאיץ. היה מרחק של אורך-גוף בינו לברנאר – אינסוף במונחי שחייה מקצועית, שבה כל שנייה קובעת. ובכל זאת, האינסוף הזה נסגר אט-אט. ואז, לאזק השליך את זרועו ונגע בקיר הבריכה ראשון. אחרי שפיגרה לאורך כל המרוץ, ארצות הברית זכתה במדליית הזהב, כשצרפת המאוכזבת, שהובילה לאורך כל הדרך, נדחקת למקום השני, המכובד אך נטול הזוהר.

המשחה המרתק הזה ניחן בכל התכונות שהופכות אירוע עם משמעות מהותית למשתתפיו בלבד, לאירוע סימבולי ורב-לקחים. בדרך כלל אינני מתעניין בשחייה, אבל כשקיבלתי המלצה לצפות בקטע וידיאו המתעד את המשחה, עשיתי זאת ולא התאכזבתי. להיפך – העברתי את הוידיאו הלאה, אוסף מאנשים תגובות שהיו מעניינות בדמיון ביניהם.

אז איזה לקחים אפשר ללמוד מהמשחה הזה?

1. זה לא נגמר עד שזה לא נגמר

אפשר גם 'את הכסף סופרים במדרגות' או להבדיל, בגרסא היהודית: 'אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל יתייאש מן הרחמים'. אם ג'ייסון לאזק היה מחליט להתייאש וזהו, ארצות הברית באמת לא הייתה זוכה במקום הראשון. אבל הוא שחה כאילו יש סיכוי – וזה מה שנתן לו את הסיכוי. כמה מאיתנו מעיזים להתנהג כאילו יש סיכוי, כשדעת הרוב אומרת שאין? אנחנו מוותרים על חלומות כי אנשים צוחקים על חוצפתנו, מתייאשים מפרויקטים לא גמורים כי ההיסטוריה מוכיחה שאי אפשר לסיים אותם, מפסיקים להתאמץ כי ממילא אנחנו בפיגור, וסטטיסטית, מה הסיכוי שנצליח? סטטיסטית, צרפת הייתה אמורה לנצח ביום שני שעבר במשחה השליחים. למעשה – ארצות הברית ניצחה. פשוט בגלל הכוח להמשיך הלאה במלוא הקיטור בפוקוס מוחלט ובלי להתענות בספקות עצמיים, גם כשאתה בפיגור עשרים מטרים לפני קו הסיום.

2. השלם גדול מסכום חלקיו

משחה שליחים הוא אירוע קבוצתי שבו כל אחד קובע. זה לא משנה אם אתה מייקל פלפס, הסופרסטאר העולמי, ששוחה את הקטע הראשון, או ג'ייסון לזאק האלמוני ששוחה את הקטע האחרון, ובמקרה הזה מציל את המצב. רוב הפעילויות בחיים מערבות מאמץ קבוצתי, מה שאומר שמשחה שליחים הוא חיקוי נאמן למציאות יותר מאשר משחה אינדיבידואלי. רוב הזמן, אנחנו צריכים לדעת שעלינו לא רק לעשות היטב את החלק שלנו, אלא גם לצאת מהמים בזמן ולתת למישהו אחר להמשיך, וזה לא משנה אם אנחנו חושבים שאנחנו מוכשרים יותר או פחות מעמיתינו למשימה – לכל אחד יש את החלק שלו, ואף אחד לא יותר חשוב מהאחר. אתה אף פעם לא יודע מי יפתיע אותך ויהיה גיבור היום – אז רק תוודא שכולם מקבלים הזדמנות הוגנת.

3. לבד זה לא ילך

לכל אחד מאיתנו יש גם מטרות אינדיבידואליות, לא רק כאלו שהן חלק ממאמץ קבוצתי. בדרך כלל, גם במטרות הללו נזדקק לעזרה מאחרים. מייקל פלפס האגדי שוחה באולימפיאדה הזו במטרה לשבור את השיא של מרק שפיץ מאולימפיאדת מינכן, שם הוא זכה בשבע מדליות זהב. כדי לשבור את השיא פלפס צריך לזכות במדליית זהב בכל משחה שבו הוא משתתף, ומכיוון ששלושה מהם הם משחי שליחים, החברים שלו הצילו בשבוע שעבר את החלום הפרטי שלו לשבור שיא. זה לא ממש מפתיע: גם אם החלום שלנו הוא פרטי ואנוכי לגמרי, גם אם אנחנו רוצים להשיג אותו בבדידות מזהרת (אני אכתוב רב מכר!) אנחנו זקוקים לעזרה מאחרים כדי שהמגדל באוויר ירד אל הקרקע. בקיצור, אל תחשבו שאתם יכולים לעשות את זה לבד. אתם לא.

4. הכה את המומחה

פרשני שחייה נחשבים ברחבי העולם, אנשים עם ניסיון וידע אנציקלופדי בתחום, העניקו את מדלית הזהב לצרפת כמה שניות לפני הסיום, בביטחון בלתי מעורער. ("אני חותם לכם!") אז מה? הצרפתים קיבלו מדליה אצל הפרשנים, האמריקנים קיבלו מדליה באולימפיאדה. מה לדעתכם עדיף? כולנו נוטים להעניק יותר מידי חשיבות לדברי הפרשנים, לא רק ולא בעיקר בספורט. הפרשן הצבאי אומר כך... המומחה ליחסים בינלאומיים טוען אחרת... המבין בענייני איראן חוזה בביטחון... לא משנה כמה אתה מומחה, אין לך כדור בדולח לחזות בו את העתיד. זכרו את הביטחון המוטעה של פרשני השחייה בפעם הבאה כשהאזנה למומחה מאיימת להכניס אתכם לביטחון יתר או לפאניקה.

 

16/8/2008

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 4 תגובות ב-4 דיונים

(4) מורן, 29/7/2012 21:16

אולימפיאדת לונדון 2012

ותראו מה קרה לאחר 4 שנים?! בדיוק אותו דבר! השדרנים לא יישמו את הלקחים ונתנו לאמריקאים זהב כשמייקל פלאפס יצר פער משמעותי וראיין לוכטה יצא רביעי ואמרו: את לוכטה אף אחד לא ינצח! הפלא ופלא הפעם הצרפתים לקחו!!!

(3) ריקי, 19/8/2008 10:09

איזה יופי!!! מעורר מחשבה

(2) לאה, 17/8/2008 17:43

פשוט מדהים!

איזה מוסר השכל נלקח מהסיפור הזה!
אכן ''אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל יתייאש מן הרחמים''.
בחיים לא הייתי חושבת על כל ארבעת הדברים האלה באופן כזה.
תודה שהעמקתע אותם והבאת נק'' למחשבה שבהחלט עוזרות בחיי היום-יום.

(1) דן בן יעקב, 17/8/2008 08:41

הדגים כמשל שוחים טוב יותר

עם ישראל הוא המנצח במקצה העולמי, לאומות. עם ישראל שחה תמיד נגד הזרם - ועובדה הוא חי וקיים ! איפה השחיינים מהאולימיאדה הראשונה ביוון ? זכרו תורת משה עבדי- זה סוד הנצחון!

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub