לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




למה אני [בכל זאת] אוהב את ישראל?

למה אני [בכל זאת] אוהב את ישראל?

כשאני בארץ, אני מקטר בדיוק כמו כולם. ביקור קצר בעיר מץ שבצרפת, לרגל שמחה משפחתית, גרם לי לראות דברים אחרת.

מאת

שלושת המנעולים

חזרתי כעת מביקור בן עשרה ימים בצרפת, וליתר דיוק מהעיר מץ שבצפונה. שהִייתי שם נבעה מכורח של שמחה משפחתית חשובה. עיקר האירוע שם סבב סביב השבת, בה נפגשים כל היהודים המקומיים תחת קורת גג אחת, שרים, מתפללים ושמחים בצוותא. אלא שאני איחרתי קום באותה שבת בבוקר ונאלצתי ללכת לבד אל בית הכנסת. זכרתי פחות או יותר היכן הוא ממוקם והדרך נראתה לי פשוטה. הסתובבתי לי שעה ארוכה ברחובות מץ, כאשר אחד הבניינים שהעמדתי כציון דרך נקרה על פני בערך ארבע פעמים בכל פעם מזווית אחרת, עד שהתחלתי לחשוב שאולי זהו בית הכנסת ולא לחינם נקלעתי לכאן, אולם עד מהרה התברר לי כי מדובר בכנסייה יוונית עתיקה (לא תאמינו כמה כנסיות יש שם...).

בלית ברירה, החלטתי לפנות לעזרת הציבור אך האנשים שאותם שאלתי הביטו עלי בתמיהה כעל אדם שאינו בריא בנפשו ופשוט לא ענו, ואני כבר חשבתי להתייאש. אבל אז קלטתי בזוית עיני אדם שנראה כיהודי, הולך בצעדים מהירים. זינקתי עליו במהירות והוא בבהלה קלה הסביר לי כי המארח שלנו היה מודאג ושלח אותו להסתובב ברחובות למצוא את האבדה (זאת אומרת, אותי).

הגענו לבית הכנסת כאשר חולפת בי תחושה עמומה שהאדם שממול לכניסה מביט בי בחשדנות, מי זה? שאלתי את היהודי שלצידי. השומר, הוא ענה בטבעיות. הכניסה בסך הכל היתה חלקה, והיינו רק צריכים לפתוח שלוש דלתות עם מנעולים שונים, ואז הגענו אל האולם הגדול והמפואר עם הקישוטים ופיתוחי העץ המרהיבים של קהילת מץ.

האולם היה ריק.

איפה כולם? שאלתי, היהודי הסביר לי שאין מספיק אנשים השבת ולכן מתפללים בבית הכנסת הקטן. בבית הכנסת הקטן היו כארבעים אנשים, וחוץ מהחזן שעטה גלימה וחבש לראשו כובע מאד משונה, היו רוב האנשים זקנים או די מבוגרים, כך שהתפילה עברה ביבושת של טקס ריטואלי מוכר.

זה היה די עצוב.

רופא השיניים

מאחר ומשפחתי במקורה מצרפת הציע אבי כי 'אם אני כבר שם' כדאי שאגש לאחד מידידיו רופא שיניים במקצועו, ואעבור מספר טיפולים – שהיו עולים לי הון עתק בארץ – בחינם. יצאתי לפגוש את ד"ר דניאל במרפאתו בעשר בבוקר, וישבתי לי לתומי בחדר ההמתנה הנאה שלו.

בשלב מסוים יצא ד"ר דניאל החוצה, ואני קראתי בשמחה "הי דניאל מה שלומך?" דניאל לא ענה וקרא לי אליו בפנים חמורות: מה זאת הכיפה הזאת אתה לא נורמלי? אתה יודע מה אתה עושה לי? תלבש קסקט כמוני, ובבקשה אל תדבר אלי בעברית כאן, הנהנתי בהלם, ודניאל הוסיף, גם במשך הטיפול ליד האסיסטנטית שלי אל תדבר בעברית, לא כשהיא שומעת, תעשה תנועות. עשיתי.

זה היה עצוב.

אז נכון...

אז נכון שפה בארץ האנשים לפעמים לא מנומסים וכשאתה מבקש עזרה בנימוס ממישהו הוא די המום ומשוכנע שאתה מסדר אותו באיזושהי צורה. ונכון שהאנשים כאן יותר עצבניים, הקללות פה עסיסיות במיוחד, כולם רבים עם כולם, ועם עצמם גם כן, המצב הכלכלי 'על הפנים' ואת הפוליטיקאים שלנו אין צורך להציג, אבל זו ארץ היהודים שלנו, אפשר ללכת ברחוב עם כיפה אפשר לדבר עברית בקול, ונקודה חשובה: לבית הכנסת אין אפילו מנעול אחד.

 

3/6/2006

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 7 תגובות ב-7 דיונים

(7) ישראלי, 8/6/2007 09:04

לנחמה שי

נחמה.
מדוע נדמה לי כי אתם גרים באיזשהו כפר סגור שבו גרים מספר עשרות של יהודים ייתכן שבמקום סגור זה אכן אין צורך במנעולים ושם אכן לא מנעו ממך לדבר עברית וכו'. מדוע אני לא יתפלא אם יתברר לי כי גרתם בעבר בארץ והזכרונות האישיים שלכם ממנה לא הכי חיוביים? כל העובדות שציינתי היו נכונות. ואגב אתם יכולים לבא לבקר מידי פעם בארץ רוב הסיכויים שרוב הממשפחה שלכם פה.

(6) נחמה ש, 30/5/2007 13:46

מאוד מעניין איך כל אחד רואה את הדברים בצורה אחרת. אני גרה בחול ולא מבינה על מה אתה מדבר אף פעם לא מנעו ממני לדבר עיברית . אנשים אדיבים רוצים לעזור אולי לא היה לך את הספה או שהתנפלת עליהם באגרסיביות ישראלית....
אתה יכול להתקשר מידי פעם ....

(5) בוני, 21/1/2007 13:54

אין לי ארץ אחרת

וטוב שכך..

(4) יעל, 8/6/2006 01:01

מעולם לא היה לי ספק

שכאן ביתי.
פה! נולדתי.
היהודים הם משפחתי הגדולה. כולנו צאצאי 12 השבטים. אחים כולנו.
ולמרות הביקורת הכואבת שיש לי [במיוחד אחרי הגירוש מגוש קטיף] עדיין יש לנו צבא חזק ושוטרים משלנו. ועוד דבר חשוב : בארץ אנחנו לא אורחים ! אנחנו בבית. בחו"ל- ולא משנה כמה שנים אנחנו שם או אפילו אם אנחנו ילידי אותה גולה- עדיין אנחנו לא שייכים.

(3) מורן, 8/6/2006 00:03

תמיד אותו דבר

כולנו בוכים כמה רע לנו בארץ ושיוצאים לחו"ל וחוזרים מברכים אנו על הארץ שיש לנו..
אז שאלתי היא..למה עדיין אנחנו בוכים על כמה רע ומר לנו בארץ ורוצים לברוח מפה כאשר אנו יודעים שאין כמו ארץ ישראל?

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub