לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




מנהיג חזק, עם תוספת קטנה...

מנהיג חזק, עם תוספת קטנה...

בישראל רוצים מנהיג חזק. מה סוד קסמו של מנהיג חזק? והאם מדובר בסוג של סופרמן?

מאת

בעונת הבחירות פורחים מכוני הסקרים. בגלל העובדה הידועה הזו, לא התפלאתי כאשר חבר קרוב סיפר לי על סוקר שהתקשר לביתו כדי לפעול בניגוד לעקרון חשאיות ההצבעה ולשאול אותו איזה פתק הוא מתכוון להטיל אל הקלפי. החבר כן התפלא, לא בגלל הסוקר, אלא בגלל השאלות שהוסיף לשאול אחרי שוידא כיצד חברי עומד להצביע.

"מבין אולמרט, נתניהו ופרץ," חקר הסוקר, "מי לדעתך הוא המנהיג החזק ביותר?"

זו שאלה לא מפתיעה בקנה מידה ישראלי. במקום שבו סטיקרים של מועמד נושאים מילים כמו "מנהיג חזק", או "מנהיג חזק לשלום", טבעי שהסוקרים יבדקו מי נחשב מנהיג חזק, כאינדיקציה למי יש את הסיכוי הגדול ביותר לכבוש את כס ראש הממשלה.

בקנה מידה אוניברסלי, זו שאלה מוזרה. בעולם מדברים יותר על מנהיג כשיר, מוכשר, המסוגל למלא את תפקידו כיאות. הצירוף "מנהיג חזק" לא מקובל כמו בישראל, ומובן גם מדוע. בפעם הראשונה שמועמד ישראלי בחר סיסמת בחירות שהגדירה אותו כ"מנהיג חזק" (נתניהו, 1999) היו לא מעט קולות מחאה. מנהיג חזק נשמע כמעט פשיסטי, ולא בכדי. מוסוליני, למשל, היה מנהיג חזק, אבל מי רוצה בימינו שישוו אותו לדוצ'ה? מנהיגים דיקטטוריים התהדרו באופן מסורתי בחוזקם. סטאלין, שנולד בתור יוסף ג'וגשווילי, בחר לעצמו את השם סטאלין שפירושו איש הפלדה. זה כנראה קלע לטעמם של הרוסים: במחקר שנערך ברוסיה בחודש שעבר, נמצא ששני שליש מהאזרחים חושבים שהדבר הטוב ביותר עבור רוסיה הוא לא "ממשלה דמוקרטית" אלא: "מנהיג חזק." העובדה שעורכי המחקר העמידו את האפשרויות הללו זו כנגד זו, מוכיחה שהם הבינו שהשניים לא תמיד הולכים יד ביד.

מעטים מהמנהיגים החזקים בעולם היו דמוקרטיים. מאו-צה-טונג הסיני שלט בכוח הזרוע, פידל קסטרו הטיל עריצות בקובה, וצ'אושסקו נפרד ממשרת נשיא רומניה רק כשרצחו אותו האזרחים. מנהיגים חזקים זקוקים בדרך כלל למשטרים טוטאליטריים. כשהם מנסים להנהיג דמוקרטיה, הם עלולים לשלם על כך באובדן השלטון, כפי שקרה לגורבצ'וב.

ובישראל רוצים מנהיג חזק. לא דיקטטור, חלילה. רק... מישהו חזק, כן. חזק כמו מי? כמו צ'רצ'יל? כנראה שלא. צ'רצ'יל, עם כל גדולתו שאינה נתונה בספק, הפסיד בבחירות בסוף מלחמת העולם השנייה. זה מנהיג חזק, שלא יכול להיבחר שוב? לא. הישראלים רוצים מנהיג חזק, יציב, שהם ירגישו מחויבים לבחור בו שוב. ולא, לא אמרנו כלום על דיקטטורה.

פסיכולוגים כיום טוענים שההורים הטובים ביותר אינם הורים מתירניים שמניחים לילדיהם לעשות כלל העולה על רוחם. גם לא הורים רודניים שלא נותנים מרווח נשימה לילדיהם ושולטים בהם בכל פרט. ההורים האידיאליים הם הורים סמכותיים, שנותנים לילד מקום להתפתח, אבל גם מציבים לו גבולות ברורים. נראה שזה מה שאנו במדינה מצפים מכל מנהיג: להיות "הורה סמכותי", או במילים אחרות "מנהיג חזק." שלא יתערב לנו בחיים יותר מידי (חסר לו שיחוקק חוק נגד שיתוף קבצים) אבל שיציב גבולות, יחליט על כל הדברים הגדולים בלי להתייעץ יותר מידי ובכלל ינהל את המדינה ביד רמה. ואם מישהו חושב שהאנלוגיה ההורית היא טעות, שייזכר בתשבחות "דמות האב" שנקשרו לאריאל שרון.

אבל ראש מדינה לא אמור לשמש בתפקיד מקביל לזה של אב, כך לפחות סבורים ברוב העולם. מנהיג זקוק לשפע של כישורים אדמיניסטרטיביים ויחסי אנוש טובים. באופן טבעי, מצפים ממנו שגם ידע לעמוד על שלו. אבל אנחנו, כך נראה, רואים נגד עינינו דבר אחד חשוב: שיהיה מנהיג חזק. אבי האומה. מישהו שנוכל לסמוך עליו בעיניים עצומות.

אלא שהמנהיג החזק אינו סוג של סופרמן. לכל היותר מדובר באכילס מודרני, שעקבו נפגע לבסוף.

ישראל היא לא מקום שקל לחיות בו. מפלס החרדה תמיד גבוה. העיתונים שמחים לספר לנו שמצב הרוח הלאומי נמוך, או שרוב הישראלים חוששים שלא יצליחו להתקיים בכבוד. בעיתות מצוקה (ומתי אין בישראל עיתות מצוקה) אנשים נושאים עיניים אל הקברניט. בצרפת הוחזר הגנרל דה גול לשלטון בעקבות המשבר באלג'יריה. אנחנו, שתמיד חיים במשבר, רוצים גם כן מנהיג חזק, שמסוגל לנתב את הספינה במים הסוערים.

אלא שהמנהיג החזק אינו סוג של סופרמן. לכל היותר מדובר באכילס מודרני, שעקבו נפגע לבסוף. התגובה ההיסטרית לאשפוז של ראש ממשלה הראתה שהציבור מתקשה להפנים את האמת הזו. מנהיג חזק, לדעתנו, צריך להיות חזק פיזית, נפשית, ושכלית, ולשמור את ההתמוטטות שלו לימי הפרישה.

כשקרסו מגדלי התאומים בניו-יורק, המנהיג החזק שעליו נשענה אמריקה לא היה הנשיא בוש, אלא רודי ג'וליאני, ראש עירית ניו-יורק. בספרו "מנהיגות" הוא חוזר אל אותו יום נורא, ומודה שפעל אוטומטית, מרגיע את התושבים, נותן הוראות ועונה לעיתונאים, כשמידי פעם הוא עוצר להתפלל שהוא אומר ועושה את הדברים הנכונים. ג'וליאני לא היה איש פלדה. גם הוא הוכה קשות, והמתח גרם לו לחוש שהוא מתקרב להתקף לב. אבל הוא תפקד הלאה מתוך הכרה בכך שכוח עליון נמצא בפיקוד, וממנו הוא שאב את כוחו.

מי שתולה את כל יהבו בחוזקו של מנהיג, נידון לאכזבה. בן תמותה אחר לעולם לא יכול לספק לנו את ההגנה שאנו רוצים, לא משנה עד כמה חזק הוא נראה. אפשר רק לקוות לזכות במנהיג כמו ג'וליאני, שיודע את מגבלותיו וגם מודה בהן. שיודע שבעת משבר אמיתית, הוא זקוק לסיוע א-לוהי. עצם ההכרה הזו בחולשתו מעניקה למנהיג את חוזקו. שהרי לא הכל תלוי בו ובפעולותיו: יש מקור סמכות עליו ניתן להישען. 

11/2/2006

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) אריה, 28/9/2008 06:51

רק ליברמן

נראה לי היחיד שיעמוד במילתו

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub