לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




איפה הייתם כשהגיע סוף העולם?

איפה הייתם כשהגיע סוף העולם?

נכון שאנחנו כבר אחרי, אבל אף פעם לא מאוחר מדי כדי ללמוד שהחיים הם מתנה מתחדשת בבחינת 'המחדש בטובו בכל יום תמיד' , ושאתה פשוט חייב לנצל כל רגע.

מאת

11  בספטמבר 2001.  

"נו" - אני זוכר במדויק את הרגעים בהם התהפכתי על חבר שלי מהישיבה:

"כולם סגרו כבר ואמרו אם הם מגיעים לטיול. רק אתה תמיד מחכה עד לרגע האחרון, יאללה, מגיע או לא? צריך להזמין. לתכנן. לסגור. למה תמיד ברגע האחרון?".

"מה אני יודע מה יקרה עד מחר?" הוא ענה: "הנה, רק לפני כמה דקות מטוס התנגש במגדלי התאומים. מי יודע מה יקרה עד מחר?".

*

בהתחלה חשבתי שהוא שוב התבלבל ולקח את הכדורים של סבתא שלו במקום ת'ויטימנים שנרשמו לו. 

אבל במקום לסיים את הדחקה ולהגיע לפאנץ' הוא פשוט המשיך והמשיך. ואז רצתי לרדיו ושמעתי משדר מיוחד: 

"המגדל הראשון בוער". 

עפתי לטלוויזיה.  אחרי כמה דקות עוד מטוס נכנס בבניין השני. סוף העולם הגיע. אפוקליפסה עכשיו. מבחינת ההלם וההפתעה, הייתי מגיב  באותה הצורה אילו הייתי שומע שחייזרים תקפו את תל אביב. עזבו אתכם מסרטו המפורסם של רונלד אמריך על קץ האנושות: 'היום השלישי'. התסריטים של אלוהים אמינים, יצירתיים והזויים יותר.

*

אולי זו אילוסטרציה. אולי לא. בתמונה רואים בחור בקומה התשעים וחמש אוחז ספל קפה ביד, באמצע ישיבת מערכת. ברקע נראה מטוס בואינג מפלצתי שטס הישר לקומה שלו. רגע אחד אתה בן אדם מצליח שנמצא במרכז הסחר העולמי, מקפיץ את מחזיק המפתחות של הפרארי שלך. רואה את האנשים ברחוב קטנים כנמלים. אתה נמצא מעל לעננים. הסגן של אלוהים. ברגע הבא אתה מתלבט בשאלה אם להישאר בחדר השורף או לקפוץ לעבר הנמלים מהקומה הבוערת. מי במים ומי באש.

*

אסון התאומים הוא הרבה מעבר לפגיעה ב'מגדל בבל' של הציוויליזציה החזקה והמרשימה ביותר בעולם. אף אחד בעולם לא העלה בדעתו אפילו לבטח את המגדל השני. למה להתעסק עם שטויות של מדע בדיוני כאשר אתה יודע שזמן שווה כסף. התכנון והביטחון הכלכלי הגישו מכתב התפטרות וביקשו לצאת לחל"ת. יחי חוסר הוודאות.  

*

ופתאום אתה הולך ברחוב, חושב כמה שבירים ונזילים הם המושגים כמו 'הצלחה' ו'ביטחון כלכלי' וכמה שווה ויקר הוא הזמן ועד כמה נכון וכואב הוא המשפט:

"לפעמים אין הזדמנות שנייה לתקן רושם ראשוני". 

אדם יוצא מביתו והולך לעבודה לאחר ריב עם אדם אהוב ואילו רק היה יודע שלא תמיד הוא יוכל לתקן ויהיה לו את ההזדמנות לפייס את האדם שפגע בו.

ואני חושב על הרגעים האחרונים של האנשים המצליחים הללו, על כל החרטות שלהם כשהבינו שהם כבר לא הולכים לראות שוב את הילדים שלהם ולחבק אותם לפני השינה ומבין שמה הם בעצם החיים אם לא מתנה מתחדשת בבחינת 'המחדש בטובו בכל יום תמיד' ושכמה מבאס מחריד ועצוב שזה יכול להיות, אתה פשוט חייב לנצל כל רגע, בגלל שאם יש משהו אחד שאפשר ללמוד מ'אסון התאומים' הוא שכשזה נגמר, זה פשוט נגמר.

וזהו.

 

14/9/2016

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub