לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




הקשר בין נשים, רחמים, וחודש אלול

הקשר בין נשים, רחמים, וחודש אלול

דווקא עכשיו, שכל כך קשה, כדאי להתאמץ, לפתוח את הלב ולתת!

מאת

אנו בפתחו של חודש אלול, והמשמעות של חודש אלול היא אחת: הגיע זמן הרחמים. אלול הוא חודש הרחמים. ולכן, אני חושבת, ראינו במלחמה האחרונה כאלה פרצי נתינה ענקיים. מפני שדווקא בזמני מלחמה, בני אדם, אפילו שמטבעם הם טובים – עלולים לגלות בתוכם אכזריות. לפעמים, בעתות מלחמה כשאתה מצדיק הרג והוא אכן מוצדק, והוא אפילו מצוה, והקב"ה רוצה שתעשה אותו, בזמן כזה עלולה חס ושלום להיכנס בך מידת האכזריות, והקב"ה מיד אומר לך: תיתן! תיתן ותיתן, כי מלחמה היא תמיד אכזרית, וזה יידבק בך. רק כשתהיה עסוק בנתינה, אז תנקז מתוכך את רגש האכזריות.

לא קל לתת. כמה לא קל לתת. השבוע מלאו שלושים למותו של חייל יקר, נתן כהן מהעיר מודיעין, ומשפחתו קיימה כנס נשים לחיזוק. נתן הצדיק הזה, אמו בכלל קראה לו בלידתו "מתן", והרב מרדכי אליהו זצ"ל אמר לשנות את שמו ל"נתן". כמה סמלי ששמו "נתן". זה אולי הקורבן הגדול ביותר שיכולה אמא לתת. כי היא הלא כל כך רצתה שהוא יהיה "מתן": מתנה! שהוא יתקבל, שיתכרבל בה, שהיא תגן עליו. והקב"ה אומר: לא. אדם צריך להיות "נתן" – לתת לאחרים ואפילו לתת את עצמו.

זה קשה.

בואו נראה את פסוקי הנתינה בפרשת "ראה", הפרשה שתמיד קוראים לפני ראש חודש אלול:

כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן [...]
לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ
וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן:
כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ – לוֹ
וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר – לוֹ
הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ [...]
וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ [...]
נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ!
(דברים ט"ו ז'-י').

פסוקים מדהימים. שוב ושוב ושוב מופיעות המילים "לא" באל"ף ו"לו" בו"ו. שוב ושוב ושוב. מהו הצירוף הזה? אומרת לנו הפרשה: יש נתינוֹת שהן כל כך קשות, עד שהלב שלך אומר "לא, לא, לא. לא רוצה". והקב"ה אומר לך – נשמה, תעשי את העבודה, עבודת הרחמים, ותהפכי את ה"לא" ל"לו": עכשיו צריך לתת למישהו. נתינה היא תמיד פעולה של העברה, ממך למישהו או למשהו אחר. ולפעמים הנתינה היא מעצמך ובשרך, שלא נדע. אימהות פשוט נתנו את ילדיהן עבור הארץ הזו. ולעיתים מדובר בנתינות קשות הרבה פחות – מתן כסף כשאת עצמך דחוקה בכסף, מתן מילה טובה וחיוך למישהו אחר כשהראש שלך בכלל במקום אחר.

המילה "אלול" מורכבת משתי המילים, "לא" ו"לו". מפני שכל המהות של האלול היא הפיכת הדין – "לא!" – לרחמים: "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ". ולא סתם נוקטת התורה בביטוי הכפול נָתוֹן תִּתֵּן, כי הנתינה היא עבודה כפולה ומאמץ כפול שכולל את הלב הממאן והיד הקפוצה.

ומתי הכי קשה? כשאת כן עושה... הפרשה מדברת על שני "לא" / "לו" נהדרים – "לֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ" (דברים ט"ו י'). זו תופעה מוכרת – לפעמים דווקא כשאת נותנת, רע לך. כי זה לא שאת לא נותנת: את מבשלת לבני המשפחה ארוחת צהרים מדהימה, יוצאת איתם לגן סאקר, לוקחת אותם לטיול – והכל בלב קפוּץ. דווקא כשאת נותנת ועושה את המאמץ, את עושה אותו בלי מאור פנים ובלי חשק, והילדים רואים עד כמה את עצבנית, והאיש שלך רואה כמה את עצבנית (שלא לומר נקמנית ?). לא באמת הפכת את ה"לא" ל"לו".

הקב"ה אומר: "לֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ". אלול בפתח ואני רוצה שתפתחי את שערי הרחמים. בכוח.

ה', מאיפה יש לי כוח?

יש לך. תביני, בריאת האישה בעולם היא בריאת הרחמים בעולם, מפני שהאישה היא שהפכה את ה"לא" האגואיסטי והמתבדל הראשון בעולם, ל"לו" של נתינה. על אדם הראשון כתוב: "לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ". כשהוא לבדו, הוא לא מיטיב עם אף אחד, ולכן גם לו עצמו לא טוב. כשהקב"ה מאבחן זאת, הוא אומר: "אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ" (בראשית ב' י"ח). אני אברא בעולם את המושג שנקרא "לו", את הפעולה הזו של הנתינה, של הרחמים. ומה ה' בורא? את חוה – "אֵם כָּל חָי" (בראשית ג' כ'). היא מסוגלת לגדל אחרים. היא זו שמוכנה להכין ולהאכיל, זו שמוכנה להימתח ולהימתח כדי שמישהו אחר יגדל, לכאורה, על חשבון הגוף שלה.

ולא סתם אבר הגידול הנשי קרוי "רחם", לשון "רחמים". בהקשר הזה חשוב להבין דקוּת קטנה: לפעמים כשאנחנו נותנים למישהו, אנחנו מקטינים אותו: "קח ולך מפה. מה אתה רוצה. אכלתם?" זו נתינה עצבנית שמקטינה את מושא הנתינה. הופכת את הבן אדם שמולך לקטן ואותך לגדולה. זה לא "רחמים" משום שהרחם הנשי לא מקטין אלא מזין ומגדל ומגדל ומגדל. רחמים נכונים תמיד יגדילו את הבן אדם שמולך.

ובפסוק, יש ביטוי מקסים: "הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ" (דברים ט"ו י"ד), תעשי אותם ענקיים כשאת נותנת. כמה אתם "ענקים" על צווארי – תכשיטים שלי, יפים שלי!

"על מי אני עובדת? אין לי כוח ואין לי חשק והם באמת קטנים ולא ראויים".

זה קשה, ולפעמים גם מלאכותי, אבל זה מאמץ-אלול, לפתוח את כל השערים הנעולים בלב. להפוך את ה"לא" ל"לו": אני עכשיו נותנת, ובלב שלם. אז נכון, את עובדת על עצמך, וזו לא רק פרפראזה על הביטוי הידוע. את באמת עובדת על מידותייך ומעצבת אישה חדשה, אישה מלאת רחמים מגדילים. והתורה מבטיחה: כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ. מה פשר "בגלל"? דורשים חז"ל: גלגל חוזר בעולם (שבת קנ"א ב'). את נותנת – את תקבלי. ואכן, את המילה "נתן" אפשר לקרוא משני הכיוונים, מימין לשמאל ומשמאל לימין. וכמו שאומרים חז"ל, אין אדם מעני מן הצדקה ולא דבר רע ונזק נגרם בשביל הצדקה. לא יתכן שתוציאי מתוכך כוחות והם לא יחזרו אליך בכפל כפלים, מפני שהנתינה היא תמיד דו צדדית.

יהי רצון שבחודש הרחמים נלמד מהאימהות הרחמניות שהראה לנו הקב"ה בזמן האחרון, שעל בשרן לומדות את שיעור החיים הכואב מכל: לפעמים, אפילו שאת מרגישה את ה"לא לא לא לא לא", את יודעת שאת צריכה לתת כי זה רצון ה'. פשוט אין סיבה אחרת.

אז שנזכה להיות "לו" בו"ו ולסלק את ה"לא" באל"ף, והקב"ה ינחם, וירחם, וישמח את כל עם ישראל.

נלקח ברשות מאתר: "פרשה ואישה״, שיעורי הרבנית ימימה מזרחי. לשיעורים נוספים, כנסו לכאן: www.parasha.org

24/8/2014

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub