לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




רוחניות בחנות נעליים

רוחניות בחנות נעליים

אנשים חושבים שלא יכול להיות עיסוק ארצי יותר ממסחר קמעונאי – עכשיו אני מגלה כמה שזה רחוק מהאמת.

מאת

רוצים להרגיש שאלוקים מעורב בחייכם?

פתחו חנות.

כן. אחד הדברים הכי רוחניים שתוכלו לעשות בחיים שלכם זה להיכנס לשוק הקמעונאי.

בשנות ילדותי (זה היה לפני די הרבה זמן) כשרצינו לקנות משהו היינו פשוט יוצאים לאחד מן הרחובות הראשיים. לא היו בימים ההם קניונים, לא רשתות שיווק, לא חנויות מותגים בינלאומיים ואפילו לא מותגים מקומיים. היו המון חנויות של אנשים פרטיים שמכרו את סחורתם והרוויחו את לחמם.

אז אם הייתם צריכים משהו, רחוב החנויות הראשי היה המקום ללכת אליו, לראות, לקנות ולהיראות. בכל יום, בכל חנות היה משא ומתן שוקק חיים. בכל אינטראקציה הייתה הרפתקה חדשה ומרגשת. ממש לא יאמן.

אבל המקום שאני הכי אהבתי, נמצא דווקא ברחוב צדדי למדיי – שהיה מוּכּר רק בשל סחורה אחת – נעליים.

היו לפחות 20 חנויות קטנות באותו הרחוב, וכולן מכרו נעליים

למען האמת, לא הייתי פריק של נעליים בגיל העשרה. אז מה משך אותי לאותה שדרה לא מהוללת? אלה לא היו הנעליים בכלל.

מעולם לא ספרתי, אבל נראה לי שהיו לפחות 20 חנויות קטנות באותו הרחוב, וכולן מכרו נעליים. כולן! אני לא עובד עליכם. ולא רק זה, אלא שכולן מכרו את אותן הנעליים! אותם צבעים, עיצובים, סוגים, דוגמאות – וכולן פחות או יותר באותו מחיר.

אני זוכר שהייתי חוזר מהתיכון דרך אותו הרחוב, ופשוט עומד על המדרכה ומסתכל איך אנשים עוברים ליד החנויות ומדי פעם נכנסים לקנות. הייתי שואל את עצמי, "מה גורם לבנאדם להחליט להיכנס דווקא לחנות אחת ולא לאחרת?"

לא נראה שיש בכך הגיון או סיבה, מכיוון שכולן נראו פחות או יותר אותו הדבר. כשעלה במוחי שאולי גורם ה'X' הוא השרות שהקליינטים מקבלים בפנים, ביקרתי באופן אישי בכמה מה'מוסדות' האלה, ולא מצאתי שוני משמעותי בין חנות אחת למִשְנהַ – בכולן אותה קבלת פנים צוננת, ולסיום וויכוח על המחיר עם הטיעון ש"לי זה עולה יותר".

ואז חשתי בהשגחה הפרטית. מי עוד יכול לכוון את כל אותם קונים חסרי נעליים לכל חנות? למרות שלכל אחד מאיתנו יש בחירה חופשית, ושכל קונה בחר באמת את החנות שהוא רצה לפרנס, נראה לי שאין שום סיבה משכנעת להעדיף חנות זאת על פני האחרת! לדעתי, ההסבר הסביר היחיד הוא שידו הבלתי נראית של ה' כוונה אותם באופן אישי.

לכן, בכל פעם שהייתי זקוק לחיזוק רוחני, הייתי חורג ממסלולי הרגיל והולך לאותו רחוב צדדי, מוצא נקודת תצפית טובה, וממתין. ותמיד ראיתי את אלוקים עובד בשקט.

להתכוונן

אני כבר לא לומד בתיכון והתיאטרון המדהים של החיים בהחלט נתן לי מושב נוח, ממנו אני יכול להתבונן ביד האלוקים בשידור חי ובצבע מלא. השחקנים מתחלפים, התפאורה עשויה להשתנות, אבל הבימאי תמיד מותיר את חותמו. כמה מרגש לשבת מהצד, לכרסם מעט צימוקים מצופים בשוקולד, ולצפות בביצועים שאנו מכנים החיים. אם אתה מתבונן ברצינות, נראה שהמופע אף פעם לא נגמר.

עד לא מזמן, משלוחי היד המשפחתיים שלי היו קשורים אך ורק לתחום המקצועי; פסיכותרפיה, הוראה, כתיבה והרצאה. מובן שאלה, וכמעט כל מקצוע שהוא, מספקים למי שעוסק בהם הזדמנות נרחבת לראות את יד ה' בפעולה. אבל, להפתעתי ולהנאתי, גילינו דרך חדשה לחיזוק הקשר שלנו עם אלוקים.

לפני חמישה שבועות ארוכים, אשתי ואני (בעיקר אשתי) פתחנו חנות שכונתית קטנה לבגדי ילדים ונשים. העסק שייך באמת לבתי וחתני, שפתחו אותו לפני שנתיים במקום מגוריהם, והצליחו לשכנע אותנו לפתוח סניף באזורנו.

הידיעה נפוצה, ואנשים מתחילים להגיע. ובעזרת השם... מי יודע? החנות פתוחה בימי ראשון פלוס שני ערבים בשבוע, ואשתי היקרה מפקחת על הכל (ואחראית על הקופה). ואני? ובכן, הקונות כולן נשים כמובן, ואני, איכשהו, לא בדיוק שייך. בינתיים, אני פותח ארגזים אחרי שעות הפתיחה, זורק את האשפה, ועושה את הסידורים שקשורים לבנק. אבל אני בכל זאת מוצא דרכים אחרות להיות מעורב.

יתכן שרבים חושבים שלא יכול להיות משלח יד ארצי יותר ממכירה קמעונאית. עכשיו אני מגלה כמה שזה רחוק מהאמת

מדי פעם, כשהחיים נראים קדורניים, כשהארציות מאפילה על החיפוש הרוחני, כשהחלב מחמיץ והילדים דופקים את המכונית, אני יוצא מהבית ושתי דקות אחר כך, אני מול החנות הקטנה שלנו, בנקודת תצפית מושלמת להתבונן בבימה האלוקית. ואני מסתכל. הם באים והם הולכים. חלקם עוברים על פני החנות וכלל לא מבחינים בה. אחרים מעיפים מבט ומושכים בכתפיהם, ועושים דרכם לזירת התרחשות אחרת. וחלקם לוחצים על ידית הדלת ונכנסים להצגה.

אני עוצם את עיניי, רואה את "רחוב הנעליים" של ילדותי... וצוחק. לא, אני כבר לא בן 16. ואין 20 חנויות כמו שלנו באותו רחוב. אבל התמונה עדיין מאוד מאוד ברורה. כן. אנשים עדיין משתמשים בבחירה החופשית שלהם ומחליטים איפה לקנות, ואם וכמה לקנות. אבל יש כל כך הרבה חנויות לבחירה, כל כך הרבה סגנונות, צבעים, ובדים... וטווח מחירים רחב שצריך לקחת בחשבון. איך כל השיקולים הצרכניים האלה נעשים באמת? אין לי ברירה אלא להאמין שאיפשהו, בעולם שמעבר, מתערבת כאן יד מכוונת.

יתכן שרבים חושבים (כמו שאני חשבתי), שלא יכול להיות משלח יד ארצי יותר ממכירה קמעונאית. עכשיו אני מגלה כמה זה רחוק מן האמת. כל רכישה, כל פרסום, תמחור, גישה, תיוג, מיקום, תאורה, אווירה ועיתוי – ספוגים ברצון האלוקי. הוא זה שמכוון. הוא זה שנותן.

השחקנים התחלפו, והתפאורה באמת מגוונת. אבל המוסיקה עדיין מתנגנת איפשהו עמוק בתוך הנשמה שלי.

הבימאי תמיד מותיר את חותמו.

13/3/2010

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 21 תגובות ב-21 דיונים

(21) יעל, 18/3/2010 06:50

יישר כח על המבט הלא שיגרתי כל כך

על החיים. מבט, שדוקא כן אמור להיות שיגרתי , יום יומי עבור כולנו.

(20) עבאס חסן סובחי עבאס, 18/3/2010 05:20

בגלל אישה בגיל אמא אבדתי עסק,תודה אלוקים שהתעוררתי.

זה בגלל התאורה,והמחיר הנמוך,והסחורה הטובה,אני עושה טוב לאנשים,,לא מחליף סחורה רשום,אולי האישה לא יודעת לקרוא.דברתי אליהא לא יפה לא התיחסתי אפילו יש מלא לקוחות בחנות .לא עשיתיחשבון נפש. פחות משבוע 5 אחוז הכנסה ממה שהיה.הסיבה? אלוקים יודע.

(19) , 16/3/2010 21:54

כשקראתי את הכתבה הרגשתי כי

הרגשתי בבירור כי יד האלוקים כיוונה אותי לקריאת הכתבה הזו בנקודה זו בחיי. תודה רבה לכותב ולשם.

(18) , 16/3/2010 07:41

אני לפני פתיחת עסק...

לא קמעונאי, אך אין זה משנה...וכמה ביטחון והשראה השרית עלי. תבורך !

(17) עפרה, 15/3/2010 11:15

רוחניות בכל

אהבתי את נקודת המבט, אכן, נמיצאת הרוחניות בכל, לגלות ידיעה זאת שאנחנו חלק משלם אשר פועלים ליצור שלמות שלא תמיד מובנת ולא תמיד מודעת. בחיבור למודעות הפנימית, לידיעה, לראיה פנימית וחיצונית אז הרבה מההתנסויות הן רוחניות, אך בד"כ הפעולה נעשת באי מודעות.

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub