לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




זבנג התעוררות

זבנג התעוררות

אני יוצאת מהקונכיה אחת ולתמיד, מעכשיו אתחיל לדבר ולהיות נוכחת ולהיות אני. מקווה.

מאת

היום חטפתי בפרצוף. ביג טיים.
אפשר לומר - אשר יגורתי בא לי.

כל החיים אני פוחדת מכך שיגידו עליי שאני לא בסדר, שאני לא טובה, שאני לא מספיק (השלם את החסר).
כשהייתי ילדה והבחינו בי, חטפתי. אז למדתי להיעלם. למדתי לצמצם, לטשטש, להפוך אפרורית ובלתי נראית ככל האפשר
הפכתי להיות מאוד לא מאיימת ואז בחרתי מקצוע שבו יכולות ההכלה וההקשבה שלי סייעו לי מאוד. בתחום הזה מי שחשוב זה לא אני, אלא האדם שמולי. אני שם למענו. נכון?... 
ובקונכייה שלי, הרגשתי בטוחה יחסית. גם מתוסכלת כמובן, כי יש בפנים המון דברים שלא מקבלים מקום ואפשרות להתבטא, אבל מה זה תסכול לעומת ביטחון?
מדי פעם הצצתי החוצה, אפילו "יצאתי לסיבוב" בעולם. אבל מהר מאוד חזרתי לקונכייה הבטוחה והחמימה שלי והמשכתי לנהל בתוכה את חיי
עד ש... 
אתמול הייתי בסמינר המדהים של אישה מופלאה בשם סמדר מילר, שנקרא "לצאת לאור בעוצמה".
אני לא יודעת מה קרה שם בדיוק, אבל היום אלוקים החליט לתת לי בעיטת התעוררות רצינית. הוא כנראה ידע שאחרת אני לא אזוז...
הפרטים והנפשות הפועלות לא חשובים. הנקודה היא, שקיבלתי חתיכת שטיפה. על מה? על כמה שאני גרועה. על כמה שאני לא בסדר. על כמה שאני... לא מביאה את עצמי. לא נוכחת.
קולטים??? על זה שאני לא נוכחת!!!!
אחרי השטיפה, כשאני עדיין המומה וכואבת, הגיעה שליחה נוספת של נציגנו מלמעלה: מטופלת בת 11. "תגידי, את תמיד מדברת כל כך בשקט? את לפעמים כועסת? מרימה את הקול?" במילים אחרות - "הלו, יש שם מישהו?"....
והאשלייה של הבועה החביבה שהגנה עליי והסתירה אותי התנפצה לי בפרצוף.
It was not a pretty sight.
האם המסר יכול להיות יותר ברור מזה
הדבר שממנו חששתי קרה. ולמה הוא קרה? כי ניסיתי להימנע ממנו... 
 ועל כך ייאמר - השם ישמור.
אז - עולם יקר, שלום.
הנה אני
אני לא מושלמת
 אני פוחדת לפעמים לדבר, כי נכון לעכשיו, אני עדיין מייחסת חשיבות יתרה למה יחשבו עליי. הנושא בטיפול.
אני פוחדת לטעות. באג רציני, יודעת. עובדת גם עליו.
יש עוד מלא דברים שצריך לתקן
או שלא?
 אולי זה בסדר פשוט להיות ככה? אנושית, רחוקה שנות אור מהשלמות הנכספת, אבל - להיות אני.
ממש הייתי רוצה עכשיו להצהיר כאן שזהו, אני יוצאת מהקונכיה אחת ולתמיד, שזה לא יקרה יותר, שמעכשיו אתחיל לדבר ולהיות נוכחת ולהיות אני.
אני מאוד מאוד רוצה. וגם לוקחת בחשבון שאולי אפול בדרך עוד מיליון פעם. שוב אשתבלל ואשתתק ואאבד את עצמי. רוצה להבטיח לעצמי שאם זה יקרה, אתייחס לעצמי באמפתיה ובחמלה אמיתית. את שיטת הביקורת כבר ניסיתי. לא מומלץ.
וגם, נראה לי שאם זה  יקרה - אם אפול שוב לדפוסים הישנים - אלוקים כבר ידאג לשלוח לי כמה תזכורות נוספות (קצת פחות מכאיבות נקסט טיים, פליז) שיעזרו לי למצוא את דרכי חזרה אליי.
אז תודה שקראתם.

הנני. 

2/4/2017

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 6 תגובות ב-5 דיונים

(5) חני, 5/4/2017 19:55

מה שאת מייחלת קוראים לזה צמיחה

ראשית, לגבי צירוף המילים אלוקים נתן לי בעיטה בתחת , לפי דעתי בהחלט אפשר להגיד כי כך חווית את זה, [למרות שלטעמי בעיטה בישבן , נשמע קצת פחות בוטה. ] זו בדיוק הנקודה, שאם את הרגשת שאלוקים נתן לך בעיטה בתחת, אז כך את מרגישה ואין איש שיכול לסתור את זה !! שנית, כל הכבוד על האומץ לשתף אותנו הקוראים ולעמוד בביקורת, זו בהחלט נקודת התחלה.. שלישית , מה שאת מחפשת קוראים צמיחה רוחנית, מאדם א' לאדם ב' שהרבה יותר מחובר לעצמו. וכאן , את יכולה לבקש עזרה מאלוקים. כי אלוקים מעוניין שבני אדם יתפתחו , הרי לשם כך בנו לעולם. קחי לך את הזמן וגם לא מעט סבלנות, והשילי בהדרגה את קליפותייך, ואל תפחדי לעשות דברים שאת חושבת אותם לנכון אך מפחדים אותך קצת, ובהמשך מעט יותר מפחדים זו הדרך שלך לצמוח.

(4) שי, 3/4/2017 15:11

הערה לגבי התבטאות במאמר

מאמר מאוד יפה ומחכים. קצת קשה לי לקרוא באתר מכובד כל כך את המילים "אלוקים נתן לי בעיטה בתחת..." תודה

דינה, 4/4/2017 13:19

צודק

תוקן. תודה על ההערה.

(3) אנונימי, 2/4/2017 22:11

מקסים

תודה.

(2) דיני, 2/4/2017 18:55

מקסים!

אהבתי מאוד! תודה ששיתפת. מעורר השראה.

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub