לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




פייסבוק וחשיפת יתר

פייסבוק וחשיפת יתר

מה כל כך נורא בלעדכן ולהתעדכן בכל מה שקורה לנו ולחברינו בחיים?

מאת

"מה עמדתך ביחס לפייסבוק?" נשאלה חברתי בראיון לבית הספר התיכון של בתה.

חברתי, אישה שמבינה במחשבים ואמא במשרה מלאה, הייתה מוכנה: "כל המחשבים שלנו נמצאים בשטחים פתוחים בבית עם אפשרות גלישה רק לאתרים מוכרים. יש לנו תוכנת סינון מעולה, ורק אני יודעת את הקוד שלה."

"נפלא", הגיבה המנהלת, ועברה לשאלה הבאה ברשימה. נראה שהן סיימו עם הנושא הזה, אולם האם הן באמת מיצו אותו?

מובן שחשוב לפקח על התנהלותם של ילדינו ברשתות החברתית. אולם הסיבות הרבה יותר עמוקות ומורכבות ממה שהמנהלת הנזכרת לעיל ורובנו יודעים. לא מדובר רק ב'טורפים' - אמנם אנשים שליליים שיכולים ליצור קשר עם הילדים שלנו הם האיום המפחיד והסנסציוני ביותר, ואין מילים לתאר את האימה שהוא מעורר. אבל (אין לי כאן סטטיסטיקות אבל אני בטוחה שהקוראים שלי יאשרו את דברי), לא נראה לי שהסיכויים לפגוש פנים אל פנים אדם כזה גדולים כל כך. נכון, גם אחד זה יותר מדי, אבל כשסכנה אחת מושכת את כל תשומת הלב, אנחנו עלולים לפסוח על סיכונים עדינים יותר או סמויים.

אני חושבת שיש בפייסבוק סדרה שלמה של איומים רציניים על האישיות שלנו – שפועלים בכמה אופנים.

חברה אחרת שלי סיפרה לי שעבור בנות גילה (קרובות יותר לגילי מאשר לגילן של נערות תיכון!), פייסבוק הפך ל"שוִיץ-בוק". הזדמנות לפרסם חופשות אקזוטיות, שיפוצים יקרים של הבית, והצלחתם של הילדים להתקבל למוסדות יוקרתיים, והכל תחת המסווה התמים של "רק שתהיו מעודכנים, רק משתפים אתכם במידע".

לא רק שחברתי חושדת במניעים שלהן, היא גם בוכה על ההשפעה של כל הרברבנות הזו על חייה – עכשיו הטיול המשפחתי המקסים שלה נראה בעיניה לא מספק, הבית שלה קטן מדי ומרוהט בצורה עלובה והישגיהם הלימודיים של ילדיה איבדו את הברק שהיה להם. אש הקנאה הוצתה ולובתה, ותחושות חוסר סיפוק הולכות וגדלות, ככל שיותר חברות מצטרפות לחגיגת ה"אני יכולה לנצח אותך", עם סיפורי החופשות והבית שלהן. וכמובן, בל נשכח מהאפשרות להתעלות על אותה "חברה" בת מזל על ידי השמצות... אבל זה לא הכל.

בדרך כלל מתעלמים מאבדן צנעת הפרט, הכבוד והשמירה על האני הפנימי, שנובע מפרסום של כל פרט ופרט בחיים (או עיקרי הפרטים) בפייסבוק. אם כל הגיג, תמונה או חוויה משותפים עם (מאות) חברים, מה נשאר מהתוכן הפנימי שלנו, מהאני הפנימי שלנו? היהדות מתייחסת לצניעות כאל דרך חיים – לא רק בלבוש, אלא בגישה. הצניעות היא צורת הדיבור שלנו – טון הדיבור, המילים, הנושאים; היא דרך ההליכה שלנו; היא הדרך בה אנו שומרים על מה שפרטי, על המיוחד ועל הייחודי; היא ההרגשה שחיי הרוח קודמים לחיי הגוף; והיא בדיוק ההיפך מהחשיפה בפייסבוק.

כולם משתפים כל עניין בחיים שלהם, אז איך אנחנו יכולים שלא להגיב בהתאם? מודה שמעולם לא עמדתי בניסיון הזה. אני אף פעם לא נכנסת לאתר. מעולם לא קיבלתי איש כחבר ואיש לא צירף אותי כחברה (נראה לי שאני עדיין מצליחה לממש את עצמי!). לא חוויתי את הריגוש של חידוש קשר עם ידידים רחוקים או את הקלות בה אפשר לקבל עצה מהירה מה להכין לילדים שלי לצהריים.

לא התפארתי בחופשה האחרונה שלי (אולי הייתי מתפארת אם רק הייתי זוכרת מתי היא הייתה) ולא קראתי בכמיהה ושקיקה (ותסכול) על חופשותיהם של אחרים. יש לי מספיק סיבות לקנא גם בלי לחפש נוספות.

לא הועמדתי במצב שבו חשיפת פרטים אישיים היא דבר מקובל – וכל כך קל. לא עמדתי בניסיון כזה, ולכן אין לי פתרונות ושיטות.

אבל אני יודעת שכשיש לנו משהו יקר וחשוב, אנחנו רוצים לשמור עליו. אנחנו מציבים גדרות סביב הבתים היפים שלנו ומסתירים את התכשיטים בכספות. גדרות עוזרות להישמר מפיתויים.

כולנו בסיכון. פייסבוק מעודד אותנו להירדם בשמירה. הוא מעודד התנהגות שהיא האנטיתזה לצניעות היהודית, והתוצאה היא חוסר רגישות עצוב למושג הפרטיות והצניעות הפנימית. אני חוששת שזה עלול להיות הסיכון הגדול ביותר שאורב לילדים שלנו, ולעימות עם הבעיה הזאת, הייתה אותה המנהלת ערוכה פחות מכל.

22/12/2013

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 6 תגובות ב-6 דיונים

(6) מוטי, 27/12/2013 06:16

העולם משתנה במהירות והתשובה היא שאין חדש תחת השמש

הסיכונים היו קיימים באותה מידה גם קודם, מה שמשתנה זה קצב החשיפה והתשובה היא אותה תשובה לסיכונים שהיו קיימים גם קודם העניין הוא לא להתנתק אלא להתחבר ולהתאים את קצב התגובה לקצב השינויים וזה דורש מאמץ רב ואינטנסיבי , התוכן של התגובה הוא בדיוק אותו תוכן לזה שהיה אילו החשיפה הייתה במדיה אחרת אבל חייב ת להיות מהירה

(5) אנונימי, 26/12/2013 11:29

מאמר מצוין, האיר נקודה שלא חשבתי עליה

(4) יעל, 25/12/2013 22:56

הגלישה והפסדה

בהזדמנות זו, ברצוני להודות לכם על כל המאמרים, הסיפורים, האנושיים כל כך, המדהימים שאתם מעלים לאתר. עם הכרותי את האתר שיתפתי עוד ועוד מחברותי במאמרים הנפלאים והמרגשים שלכם, ולחלק ממש המלצתי להיכנס ולקרוא. מאמר זה נפלא וחזק, והלוואי שיהדהד למרחקים ויעשה פלאים, לצערנו הרבה מן הנוער שבוי בתוך בועה זו, וצריך לעורר את אותם ישנים מתרדמתם, לעזוב את הקשרים הוירטואלים הדימיוניים האלה, לחזור לפשטות החיים שיש בה את האושר והקשר הכי אמיתי וגדול. שיחה, דיבור יוצר קשר ולא דמויות ועובדות על מסך.

(3) טרי, 25/12/2013 14:28

ברכותיי על התובנה הכל כך נכונה שלך

בהזדמנות זאת אני רוצה להודות לך על מאמריך שפרסמת כאן. הכתיבה שלך זורמת והתובנות שלך מחממות את הלב. גם במאמר על הפייסבוק התייחסת לתופעה בלתי רצויה שעד כה לא הרבו לכתוב עליה - השויץ. ליבוי הקנאה כמטרה לשמה. שיתוף בכל מה שעשוי לדקור עיניהם של חברים ברשת החברתית. אכן, היהדות מלמדת אותנו מהי ענווה. הפייסבוק מלמד אותנו להיות יהירים וראוותניים, דהיינו - ריקנות לשמה. תודה לך!

(2) rina, 25/12/2013 10:19

איך אפשר בלי פייסבוק בעידן הזה?

מאמר מצויין .לי עצמי אין פייסבוק אבל לילדים יש וזו בעייה לעקוב אחר המתפרסם ולפקח על אותה צניעות משפחתית השאלה איך עושים את זה? כי לחזור אחורה בזמן ללא הפייסבוק הוא לא מצב אפשרי .ולמנוע קנאה לאור בלויים של אחרים גם אינו אפשרי לטווח הארוך.

הצג את כל התגובות
 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub