לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




מכתב מאמא, לנווט ה-F15, אורי מנור ז

מכתב מאמא, לנווט ה-F15, אורי מנור ז"ל

אורי שלי, יש מלחמה בלבנון ואני לא צריכה לדאוג לך יותר, רק להמשיך ולטפח את קברך. האזעקה מיללת ברקע ואני בהרהורי, לא רוצה לזוז מהמקום הזה.

מאת כרמלה מנור

יום ראשון, אחד הימים הראשונים למלחמה הזאת. כדרכי, נסעתי לבית הקברות הצבאי בחיפה, שם שוכן לו בני אורי מנור ז"ל (סרן), דייר קבע מזה שמונה שנים וחמישה חודשים.

אורי היה נווט F15 ונהרג בעת טיסת אימונים על הר עיבל (הר הקללה) ב-1.3.98.

אותו בוקר הגעתי לבית-הקברות כשאתי קופסת קרטון ובה שתילים חדשים, "וינקות" ליתר דיוק. בדיוק כשהתחלתי לסלק את שרידי השתילים הישנים שנצרבו מהשמש הלוהטת – נשמעו שלוש "נפילות".

אוזני, שלא היו מורגלות עדיין בקולות הנפילה, קלטו בכל זאת משהו שונה באוויר. הבטתי ימינה ושמאלה – לא היו עוד אנשים מלבדי באותה שעת בוקר מוקדמת בבית-הקברות.

מחשבותי נדדו אל חבריו של אורי מקורס הטייס, קבוצת הנווטים, אליה התוודענו ביתר שאת דווקא לאחר מותו.

בעוד אני מהרהרת בהם, שמעתי את המציל מכוון חוף הכרמל קורא במערכת הכריזה לאנשים שהיו אותה שעה בחוף: "רוצו מהר לכוון מלון מרידיאן. הוראות של פיקוד העורף. גברת, תעזבי את התיק ותרוצי למלון..."

רק אז, נשמעה האזעקה.

שוב חשבתי על חבריו של אורי – הנווטים. הנה אני שומעת אותם טסים מעלי. אורילה, פניתי אל בני בתחינה, אנא שמור עליהם. מחצית מנשותיהם בהריון עכשיו...

ב-29 לחודש יולי היה אורי אמור לחגוג את יום ההולדת ה-30 שלו. כשנהרג היה בן 21 ושבעה חודשים.

צה"ל מפרסם תמיד את גילם של הנופלים במספרים שלימים. כאילו מתו ביום ההולדת שלהם. לנו האמהות, כל כך חשוב ומשמעותי כל יום נוסף שחיו...

אוי אורילה! חבריך רצו "לחגוג" לך יום הולדת 30 באותו שבוע. בתחילה – זה נשמע לי הזוי, לחגוג יום הולדת למי שכבר 8 שנים וחמישה חודשים לא אתנו. אח"כ אמרתי לעצמי, אם הם זוכרים ורוצים לציין את יום הולדתך – מי אני שאתנגד? ולמה?

גם את יום ההולדת ה-22 שלך "חגגנו" עם הנווטים לאחר מותך: ארוחה במסעדת פאפאגאיו בת"א, בה תכננת לבקר ולא הספקת. המלצר שאל אותנו אז: "אתם נראים כמו משפחה גדולה...", ואחד הנווטים אמר: "כן, אפשר להגיד משפחה."

אח"כ שאל המלצר: "ומה אתם חוגגים"??? כולם השתתקו ורק חברתך שירי, החכמה והיפה, אמרה למלצר:

"אתה לא רוצה לדעת"!

אורילה, יש מלחמה ואני לא צריכה לדאוג לך יותר, רק להמשיך ולטפח את קברך. האזעקה מיללת ברקע ואני בהרהורי, לא רוצה לזוז מהמקום הזה. אי אפשר לחשוב על סיום מתאים יותר מאשר השקט הפורח הזה. בינתיים, סיימתי לשתול, להשקות ולנקות.

לפתע יוצא לו מבין הצמחים החדשים פרפר לבן ומתעופף...

עכשיו אפשר ללכת....

אוהבת אותך,

אמא.

12/8/2006

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 22 תגובות ב-20 דיונים

(20) ציון לרדו, 17/4/2013 11:01

שלחתי לך שיר שאני בטוח שהוא מתרחש בפועל. מן השמים תנוחמי

שחקי אם בשחוק ודמע שחקי אם בעין דומעת התנערי לך מעפר אילו רק היית יודעת מה נערץ כאן בנך היקר מה לך אם את נעצבת חדלי לך להתאבל כנפיים בנו פה כל הצוות מלאך חדש כאן נתקבל שאי עינייך בגאווה וראי את יציר כפייך עטוף הוא כאן באהבה חוסה בצל כנפיים שחקי אם בעין דומעת לגדולות כאן הבן נועד הן את זאת את יודעת בליבנו יהא לעולמי עד ציון לרדו

(19) כרמלה מנור - אמא של אורי, 16/4/2013 15:44

תודה

מבקשת להודות לכל מי שקרא את הסיפור והזדהה עם האובדן והכאב על נפילתו של הילד שלי! למי שמעוניין לקרוא עוד על אורי, באתר ההנצחה לזכרו: WWW.URI-MANOR.CO.IL

(18) מיטל, 14/4/2013 17:42

אמא של אורי

היקרה, אורי היה בחור גבוה ויפה תואר וככה אני זוכרת אותו מאז שירותי הצבאי ועד היום. בכל יום זיכרון גרוני נחנק ודמעות זולגות מעצמן כשאני נזכרת איך שמעתי שאורי נהרג. אנחנו לא מכירות אבל כל שנה אני קוראת את המכתב שכתבת ורק היום החלטתי להגיב...... וכל שנה אני מחבקת אותך מרחוק יהי זכרו ברוך.

(17) רמי לוי, 14/4/2013 12:04

הכאב

אמא יקרה אני קורא את המכתב ודמעות זולגות ומרגיש את הכאב , זה כאב שרק הורים שאבדו את ילדם מרגישים , נגעת בי ואני כואב את כאבך

טל, 14/4/2013 13:56

גם אני

קוראת את המכתב ויש לי מחנק הגרון ודמעותיי זולגות ואני רק בת 28 עוד אין לי ילדים אך את כאבך הצלחת להעביר גם אלי שהשם ישלח לך כוחות להתמודד עם כל יום שחולף...אמן!

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub