לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




מעשה ב-20 שקלים

מעשה ב-20 שקלים

מקרה שהייתי עדה לו, גרם לי להיזכר שיש עדיין אנשים טובים והגונים בעולם...

מאת לינוי יחזקאל

אם חשבתם שהחיצוניות הקצת גסת-רוח, או לפחות לא הכי מנומסת של האנשים בשוק מצביעה גם על הפנימיות שלהם, אז אולי הספור הזה ישנה את דעתכם.

לפני כמה ימים הלכתי עם אמי ואחותי הקטנה לשוק, ושוטטנו לנו בין דוכנים מלאי סחורה - ירקות, פירות, בגדים ונעליים.

אחותי נעצרה ליד דוכן הנעליים בוהה בזוג סנדלים תנ"כיים, רומזת לאמי לקנות לה אותו. אמא לא יכלה לסרב, אחרי הכל היא לא תרשה שאחותי תרגיש מקופחת ליד כל הילדים ובני הנוער שנועלים היום סנדלים תנ"כיים. בזמן שאחותי מודדת, מחליפה, בוחרת זוג אחר, שוב מודדת וממשיכה להתלבט, נעמדה ליד הדוכן אישה מסורתית כבת 60, חסרת שיניים ודלה.

היא ניגשה לבעל הדוכן והגישה לו פתק קטנטן ועמו שטר של 20 שקלים, שבנה ביקש למסור לו. בעל הדוכן לא הבין מה פשר העניין וקרא את הכתוב בפתק. המום הוא הראה לאמי ולי את הפתק, וזו היתה לשונו:

שלום,

אני מאד מתנצל אבל לפני הרבה שנים באתי לקנות ממך נעליים. שילמתי לך עשרה שקלים והייתי אמור לשלם עוד 20 שקלים, אבל אתה חשבת שכבר שילמתי לך ולכן העניין נשכח. אז עכשיו אני מחזיר לך את 20 השקלים שאני חייב לך, ושוב מתנצל.

נ.ב.

אתה לא תזכור אותי כי חשבת שכבר שילמתי לך.

בעל הדוכן חשב כמה שניות ואז אמר לאישה המבוגרת: "אני אתן לך את 20 השקלים, אבל תבטיחי לי שתקני עם זה עכשיו ירקות ואוכל, ולא תשאירי אצלך את הכסף או תעשי איתו משהו אחר. תבטיחי שתשתמשי בזה לבית!" האישה לא אמרה מילה ורק נדה בראשה בחיוך נבוך "לא". בעל הדוכן החל למלמל לעצמו 'מה אני אעשה עכשיו... זה יישב לי על המצפון, אני לא יכול לקחת לה את הכסף', אבל היא מצידה לא השתכנעה. לבסוף הוא אמר לה בלית ברירה "טוב, בסדר" והיא הלכה לה בשקט...

הסיפור כל-כך נגע ללבי. מצד אחד בנה של האישה שזכר את המעשה ב-20 השקלים במשך שנים, ולא נח עד שהחזיר אותם לבעליו, ומצד שני, בעל הדוכן שלא ניצל את המצב אלא ניסה להפיק ממנו יותר בכך שביקש מהגברת לקחת את הכסף ולהשתמש בו לקניית אוכל לבית.

הרושם הרב שהשאיר עלי אותו אירוע הוא שהניע אותי לרצות לכתוב לאתר, והוא שגרם לי להיזכר שיש אנשים טובים בעולם הזה!

כל ישראל ערבים זה לזה, יהודי דואג ליהודי, גם אם מדובר בבעלים של דוכן בשוק התקווה, וגם אם מדובר באישה זקנה שבגדיה בלויים, שלבטח כל שקל ושקל חיוני לאחזקת ביתה.

אז בואו נפתח את הלב בחמימות, נזכור שכולנו אחים אחרי הכל ולפני הכל, נראה אהבה לסובבים אותנו, והכי חשוב - נדע שבכל אדם יש טוב.

22/7/2006

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 4 תגובות ב-4 דיונים

(4) שרב, 28/7/2008 14:03

עמישראל צדיק!

וגם האישה צדיקה שהקפידה שזה יעבור למוכר!

(3) שירה, 17/8/2006 01:42

מרגש!

כל-כך התרגשתי לקרוא מאמר זה.
מחזק לגלות בכל פעם מחדש את היופי הזה שקיים בעם ישראל, את האחדות.

(2) משה בןדוד, 24/7/2006 00:27

ערך נוסף למעשה ה20 שקלים

לא רק ישראל ערבים זה לזה אלא בנקודת מבט יותר עמוקה יש דברים שאנו לפעמים מעלימים עין בכוונה או מבטיחים הבטחה ולא עומדים לרוב אנו נותנים משקל והתיחסות לדברים גדולים או קטנים כאן אין למידה היחס משקל בנפשו של האדם יש דברים שאינם פטורים או סגורים בין אם הם קטנים או גדולים נפשך לא תניח לך ולא תדיר שינה מעינייך עד שתפתור את הדברים הללו פעולה פשוטה היא פעולת השלמה כשאנו שלמים מתוך סגירת מגירות פתוחות נכנס בנו השקט הנפשי תחושת ביטחון עשו לכם הרגל קטנטן רישמו לפחות דבר אחד קטן שאינו שלם והשלימו אותו מעלות הדם הם מעלות ההשלמות שהוא אוסף בחייו.

(1) אנונימי, 23/7/2006 09:21

אשרינו שכך

מחמם את הלב- כל מילה מיותרת

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub