רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

תובנות מהחיים

יציאה לחירות? יש חיה כזו?

י״ב בניסן ה׳תשע״ו י״ב בניסן ה׳תשע״ו 20/04/2016 | מאת רונית סמדר- דרור

תרגיל מחשבתי על היכולת להשתחרר

הרבה פעמים תהיתי מהו צמד המילים המוזר הזה "יציאה לחירות"? מהי אותה משאלת לב של כולנו להרגיש חופשיים ומשוחררים? במשך כל חיי האישיים והמקצועיים חשבתי ודיברתי והתלבטתי שוב ושוב לגבי הצורך להשתחרר, לצאת לחופשי, לשחרר אחיזה בדברים, באנשים, בהתנהגויות לא יעילות, בהרגלים מגונים רק בשביל להיות חופשייה ומאושרת.

אבל האמת שגם היום לאחר הרבה עבודה אישית, פנימית ותהליכית, אני עדיין שואלת את עצמי, האם באמת אני חופשייה? האם שחררתי? האם באמת אני יותר מאושרת? כי גם אם השגתי תובנות ונפטרתי מהתנהגויות וערכתי שינויים, האם בזה הסתיים התהליך? האם תמה העבודה? האם התנהגות או מחשבה מסוימת לא התחלפה פשוט במחשבה והתנהגות אחרת שעכשיו אני צריכה לבדוק אם גם אותה לא ראוי להחליף?

ובכלל, מהו החופש האולטימטיבי? האם יש בכלל דבר כזה? האם ניתן להשתחרר מהמחויבויות לבן-הזוג, הילדים, המשפחה, העבודה? האם מישהו בכלל יכול להתנתק מהבית, מהמשכנתא, מהבנק ובכלל? ואם יש אדם או אישה שאכן התפטרו מהעבודה, עזבו בני-זוגם, סגרו את חשבון הבנק וביטלו את תשלומי הביטוח לקופת חולים ולמכונית וכו' וכו'...האם בסופו של יום הם באמת מאושרים? האם הם הגיעו לאיזו מנוחה ונחלה של חירות פנימית ואישית? לדוגמא, האם אותם נזירים ונזירות החיים אי שם במנזר מנותק משקיעים עצמם במדיטציות, חיים חיי חופש ורגיעה? ובכלל, האם המושג "חופש" הוא מצב שמתאים לכל האנשים כולם?

אולי מדובר בשאלה פילוסופית שכל אחד יתמודד איתה ברמה האישית שלו עצמו וינסה להגיע לתשובה האישית שלו. אין אדם דומה בצרכי החופש והחירות שלו למשנהו. לכל אחד מאיתנו צרכים אחרים בלהיות מחובר, תלוי או אפילו להוט למשהו או מישהו אחר. אמנם כדאי שהיציאה לחירות תתחיל כאשר אנחנו מרגישים מצוקה, כאב, תסכול, חוסר אונים או כל רגש קשה בלתי נסבל אחר אבל גם בזה בני-האדם אינם דומים. מה שנחווה כסיוט עבור אחד, יכול להחוות כאתגר עבור אחר. מה שנחווה כאושר עבור שני, יכול להחוות כעונש עבור אחר.

על כרטיס הביקור שלי כמטפלת כתבתי לפני שנים רבות "טיפול כמו ריקוד מעשיר את מרחב התנועה הפנימי שלנו..." והתכוונתי לכך, שמטרת הטיפול הנפשי היא לאו דווקא להביא אדם לאושר, אלא לאפשר לו להגיע למיצוי היכולות, המשאבים, הכשרונות והכישורים שיש לו מתוך הכרתם ובעיקר מתוך תחושת החופש והביטחון להשתמש בהם.

כמו שאין אדם בעל גמישות פיזית ללא גבול, כך גם המרחב הפנימי שלנו לא גמיש ומכיל ללא גבולות, אבל ניתן וראוי לעבוד על זה. על התגמשות ותנועה לעבר מקום בו נוכל לפעול בכל מהלכי חיינו תוך חופש פנימי המלווה בתחושת ביטחון.

ראוי לנו לדעת לוותר על מחויבויות חסרות משמעות ומאידך להתמקד ולהתכוונן בפעילויות משמעותיות שאנו צריכים ורוצים לעשות עכשיו. ראוי לדעת לוותר לעצמנו על טעויות שעשינו, לשחרר האשמות כלפי עצמנו וכלפי אחרים. ראוי להעז לקחת סיכון ולצאת מהמקומות הבטוחים שלנו מידי פעם כדי להכיר בעצמנו אזורים אחרים. ובעיקר לזכור כי הדבר היחידי הבטוח בחיים הוא שיש לחיים סוף ולכן ראוי להתייחס אליהם כאל פיקדון יקר שיום אחד יסתיים וצריך לדעת לנצלאותם כראוי.

אמנם בתובנה הזו קיימת סתירה פנימית בנוגע לחירות: מצד אחד הפחד מסוף החיים לא תורם לתחושת חירות אך מצד שני, אם מעמיקים במחשבה הזו, אפשר לחוש כי דווקא הידיעה המוחלטת כי יש סוף, היא זו שמעניקה לנו את השחרור העמוק להיות חופשיים.

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן