ישנו משפט שמוכר כמעט לכל יהודי - "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". אך האם רבים הם האנשים המנסים להבין את תוכנו? ובכן, המשפט הזה מסכם את תמציתה של האמונה בייחוד הא-ל - החידוש הגדול שחידש עם ישראל בעולם.

מה כל כך חדש בזה אתם שואלים? מה זה משנה אם יש הרבה אלים או א-ל אחד? ובכן, להאמין בייחוד הא-ל, זה לא רק להפסיק להאמין שיש הרבה אלים, ולהתחיל להאמין שיש רק אחד; להאמין בייחוד הא-ל פירושו להאמין שכל המעשים המתרחשים בעולם, נעשים כולם ברצונו של א-ל אחד, וזה קשה מאוד. הרי העולם שלנו מלא ניגודים, ונדמה שיש מגוון של כוחות ורצונות הסותרים זה את זה ונלחמים זה בזה. להאמין שכל המעשים בעולם נעשים ברצונו של א-ל אחד זה לא קל בכלל. קודם כל איך מיישבים את האמונה הזאת, עם העובדה שיש לכאורה גם לרוע את הכח לפעול נגד רצונו של הא-ל; ועם העובדה שנראה שהטבע פועל בלי להתחשב ברצונו של ה א-ל. ובכלל הלא לכל אדם יש את הבחירה להחליט לבצע את רצונו הפרטי, ולממש את מאוויו בהתאם לאמצעים העומדים לרשותו.

נתחיל עם אחת השאלות העיקריות המתעוררות עם הבנת ייחוד הא-ל.

איך יתכן שהכל נעשה רק ברצון אחד, כאשר למעשה נראה שלאדם יש את הכח לפעול כרצונו שלו?

לקפוץ על הזדמנויות

על מנת לענות על שאלה זו, יש להתבונן בסיפור מכירתו של יוסף - סיפור שדרכו אפשר להגיע לתובנה עמוקה בנוגע לייחוד רצון ה א-ל. האחים מכרו את יוסף, יוסף עבר קשיים רבים כנער צעיר, שנמכר לעבדות ומתגלגל מאדון אחד לשני, רחוק מבית אביו, ומחום ואהבה של בית. בסופו של דבר יוסף הפך למלך במצרים, משנה למלך פרעה. הרעב הביא את האחים למצרים, ושם פוגש אותם יוסף ומתוודע אליהם. המשפחה כולה עולה למצרים ומשתקעת בארץ גושן. כאשר נפטר יעקב, חוששים האחים שמא לאחר מות אביהם, עלול יוסף לנקום בהם על כל הרעה אשר גמלוהו, ועל כן הם באים אל יוסף ומנסים להפיס את דעתו, וכך מספרת התורה:

"ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו: לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו איתו. ויצוו אל יוסף לאמור: אביך ציווה לפני מותו לאמור, כה תאמרו ליוסף, אנא, שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך, ועתה שא נא לפשע עבדי אלוהי אביך.

ויבך יוסף בדברם אליו, וילכו גם אחיו ויפלו לפניו ויאמרו: הננו לך לעבדים.

ויאמר אליהם יוסף: אל תיראו, כי התחת אלוקים אני?! אתם חשבתם עלי רעה, אלוקים חשבה לטובה, למען עשה כיום הזה, להחיות עם רב. ועתה, אל תיראו, אנוכי אכלכל אתכם ואת טפכם. וינחם אותם, וידבר על ליבם."

כאשר השליכו האחים את יוסף לבור, הם עשו זאת כיוון שהם קינאו ביוסף על היותו הבן האהוב על אביו, ועל כך שבחלומותיו הוא תמיד רואה אותם משתחווים לו וכפופים אליו. כאשר ראו אותו מתקרב, אמרו איש אל אחיו: "לכו ונהרגהו ונשליכהו באחד הבורות, ואמרנו חיה רעה אכלתהו, ונראה מה יהיו חלומותיו". הם ביקשו למנוע מיוסף להגיע אל המלכות שיועדה לו בחלומותיו, על ידי השלכתו לבור ומכירתו. בסופו של דבר דווקא המעשה הזה הוא שגרם ליוסף שיגיע אל המלכות, וימלא בסופו של דבר את היעוד שיעד לו האלוקים.

איך יתכן שההשגחה מיישמת את היעדים שלה מתוך מעשיו של האדם, ובמקביל אומרים שיש לאדם בחירה?

אם כן, איך זה עובד? איך יתכן שההשגחה מיישמת את היעדים שלה מתוך מעשיו של האדם, ובמקביל יש לאדם בחירה ואחריות למעשיו?

התשובה היא, שהאדם הוא שרוצה ברע או בטוב, אבל את הרצון הזה צריך לממש בדרך כל שהיא, צריך איזה רעיון או איזו עצה, שתתרגם את הרעיון לשפת המעשה, צריך שתִיקָרֶה ההזדמנות בדרכו לממש את הרצון הזה, וההשגחה היא שמַקרה לפני האדם את ההזדמנויות. מי שהוא בעל רצון טוב קופץ על ההזדמנויות לעשות טוב, ואילו בעל הרצון הרע קופץ על ההזדמנויות לעשות רע, אך כל הזדמנות שניתנת לאדם, ניתנת לו רק אם היא משרתת את היעדים של ההשגחה העליונה. אחרת הן לא היו נקרות בדרכו.

אחיו של יוסף רצו להרע לו, זה ברור, אבל אחרי שמחליטים מה עושים, צריך גם להחליט איך עושים, האם להרוג אותו? אולי להשליך אותו לבור? לבסוף הוחלט למכור אותו כיוון ש"במקרה" עברה במקום שיירה של סוחרים ישמעאלים, והישמעלים מכרו אותו למדיינים, והמדיינים למצרים, ומי רקם את המקרה הזה? הרצון הוא חופשי לבחור בטוב או ברע, אך ברגע שעוברים לשלב הביצוע יש להשגחה העליונה כר נרחב עליו נרקמים תרחישים, שיובילו למימוש היעדים שנקבעו מראש.

הטבע והשגחה פועלים במקביל

גם בין כוחות הטבע וההשגחה, יש חלוקת תפקידים ברורה: הטבע פועל על פי חוקיו כהרגלו, אך את צירופי המקרים קובעת ההשגחה בהתאם לחוקי הצדק העליונים. חוקי הטבע מצידם, קוטלים את הצדיק יחד עם הרשע, מבלי להתחשב בעקרון הצדק, ובמקביל, באופן סימולטני, פועלת לה ההשגחה העליונה בדרכה, ודואגת שכל אדם יקבל בדיוק את המגיע לו בדין ובצדק. 

אפשר להמחיש זאת בדוגמה: גם השוויצרי הדייקן ביותר, שייצר את השעון המדויק ביותר עם הכלים המדויקים ביותר, לא יוכל ליצור שעון מדויק לחלוטין, כיוון שתמיד יש גבול לרמת הדיוק של החלקים, ובכל מכונה יש מידה מסוימת של "שפיל", כלומר משחק בין החלקים. "גורם המשחק" - כאשר הוא פועל בנקודת זמן ומקום קריטית - יכול לשנות לחלוטין את התוצאה הסופית. למרות ש"גורם המשחק" פועל גם הוא על פי חוקיות, לא ניתן לחזות אותו מראש, ועליו רוכבת ההשגחה, ורוקמת תרחישים וצירופי-מקרים שאינם עומדים בסתירה גלויה לחוקי הטבע.