ביום תשעה באב, משך הדורות, התרחשו ארבעה אירועים חמורים.

  1. בית המקדש הראשון והשני נחרבו.

  2. נגזר על אבותינו, שלא יכנסו לארץ ישראל ויאלצו לנדוד במדבר 40 שנה.

  3. העיר ביתר הקדומה נלכדה.

  4. טורנוסרופוס הרשע חרש את שרידי בית המקדש וסביבתו.

ההשלכות על ימינו

לאירועים החמורים שהתרחשו בתשעה באב, השלכה רבה על כל הדורות ועד ימינו אנו. חורבנו של בית המקדש גרם לאבדנו של שפע רוחני, מה שהביא עם הזמן, להתרחקותו של חלק גדול מבני עמנו מהמורשת היהודית. ההלכות שאנו מקיימים ביום זה, מלוות בציפייה להקמתו המחודשת של בית המקדש ולבוא הגאולה השלמה.

הלכות תשעה באב

צום תשעה באב מתחיל עם שקיעת החמה בליל תשעה באב ועד לצאת הכוכבים למחרת.

בתשעה באב נהוגים חמישה עינויים:

  • איסור אכילה ושתייה.

  • איסור רחיצה.

  • איסור סיכה.

  • איסור נעילת הסנדל.

  • איסור תשמיש.

איסור אכילה ושתייה
בתשעה באב אסור לאכול או לשתות, אפילו משהו. כחלק מדין זה אין מצחצחים שיניים או שוטפים את הפה. למורגלים בעישון, מותר לעשן בצנעה החל מחצות היום. (זמן חצות היום מופיע בלוחות השנה). אנשים חולים או זקנים יעשו שאלת רב.

סעודה מפסקת – נוהגים לאכול סעודה רגילה קודם מנחה ואחר מנחה את הסעודה המפסקת. בסעודה זו נהוג לאכול תבשיל אחד בלבד. בנוסף לכך מותר לאכול: ירקות, ממרחים וכל דבר שאינו מבושל.

יש הנוהגים לאכול בסעודה זו ביצה טבולה באפר כסמל לאבלות. כמו כן, יש הנוהגים לשבת על מקום נמוך. בסעודה המפסקת אין לשבת יחד למעלה משני אנשים, אלא כל אחד ישב לבדו, יאכל ויברך לעצמו, מפני שאין נוהגים לערוך "זימון" בסעודה זו.

יש לסיים את הסעודה המפסקת עוד בטרם שקיעת השמש.

איסור רחיצה
אסור להתרחץ בתשעה באב, ואפילו חלק מהגוף אסור ברחיצה. מסיבה זו בשעת נטילת ידיים שחרית, או לאחר השירותים, יש ליטול רק על אצבעות כף היד (מותר להסיר לכלוך הדבוק לגוף).

איסור סיכה
אין לסבן או למרוח את איברי הגוף בסבון, שמן, קרם וכד'.

איסור נעילת הסנדל
אין נועלים סנדלים או נעליים העשויים עור.

איסור תשמיש
בתשעה באב אסורים יחסי האישות בין בני זוג.

התפילות ולימוד התורה בתשעה באב

בערב: מתפללים תפילת ערבית רגילה, "קדיש" עם "תתקבל", יושבים על הארץ ואומרים "איכה" וקינות בנחת ודרך בכי. את הפסוק האחרון ("השיבנו...") הקהל אומר בקול רם ואחר כך מסיים השליח ציבור. יש הנוהגים לישון על הרצפה או במטה ללא כרית.

בבוקר: שחרית רגילה, אך מנהג עדות אשכנז שאין מניחים טלית או תפילין. השליח ציבור אומר "ענינו" בתפילת "שמונה עשרה" בין ברכת "גואל ישראל" ל"רפאנו". לאחר התפלה אומרים "חצי קדיש". אין אומרים "תחנון" ולא ”ארך אפים“.

קריאת התורה: קוראים בתורה שלשה אנשים, מפרשת ”כי תוליד בנים“. לאחר קריאת התורה אומרים "חצי קדיש".

מפטירים בנביא ירמיה: ”אסף אסיפם“ בניגון איכה. מחזירים את ספר התורה, יושבים על הארץ ואומרים קינות עד קצת לפני חצות. יחיד אומר "איכה" וקינות.

אחר קינות אומרים "אשרי", ”למנצח“, "ובא לציון" (מדלגים על הפסוק ”ואני זאת...“), אומרים קדיש שלם בלי ”תתקבל“ ואין אומרים "פטום הקטורת".

לאחר חצות היום, מותר לשבת על כסא רגיל. מותר לעסוק בלמוד עניינים עצובים (איכה, איוב, פרק ”אילו מגלחין“) או דברים ששייכים לחורבן.

מנחה: מנהג אשכנז שמניחים טלית ותפילין בברכותיהם. קוראים ”ויחל“ ואומרים ”נחם“ בברכת ”ולירושלים“. (אם שכחו, אומר לפני ”ותחזנה“ ואינו מסיים ”ברוך מנחם“. אם שכח ”נחם“ או ”עננו“, אין צריך לחזור.) שליח צבור אומר "ברכת כהנים".

לאחר מעריב: אומרים "קידוש לבנה" , ויש שמקפידים לאכול תחלה.

הלכות י' באב

היות ושרפת בית המקדש נמשכה גם בי' באב, נוהגים בחלק מדיני האבלות גם ביום זה. אין רוחצים את הגוף לשם תענוג, אין מסתפרים ואין אוכלים בשר או שותים יין, אך מחצות היום מותרים בהכל. בשנה שבה הצום נדחה לי' באב, מותר לעשות הכל כבר בסוף הצום, ומנהג אשכנז להימנע מאכילת בשר ושתיית יין בליל מוצאי הצום (אור לי"א אב).

”...וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה.“