כמה פלאים יש בעולם?

היוונים הקדמונים סברו שהם יודעים את התשובה. בתבל כולה, הם קבעו, יש שבעה פלאים. לא פחות, אבל גם לא יותר. הם לא העניקו את השם פלא למעשי ידי הטבע או לנגיעות יופי קטנות. שבעת הפלאים שלהם היו שבע שכיות חמדה ארכיטקטוניות, מבנים עצומים ומלאי הדר.

היוונים חלפו כבר מהעולם והתרבות ההלניסטית היא הד מרוחק מהעבר. משבעת פלאי העולם שלהם, שרדה רק הפירמידה בגיזה. אבל האופי האנושי, כך נראה, לא השתנה בהרבה. אנחנו עדיין אוהבים ליצור קטגוריות, לערוך רשימות, להגביל את ההתפעלות. אם כבר, תחושת הפליאה שלנו שחוקה בהרבה יחסית לזו של קדמונינו. אנחנו חיים בעולם צבעוני ומגוון מתמיד, אבל התרגלנו אליו, ואנחנו אדישים לקולות, המראות והאפקטים שאבותינו יכלו רק לחלום עליהם. כשאדיסון המציא את הנורה החשמלית, האנושות השתאתה עד בלי די. אנחנו יכולים למצמץ באדישות גם מול מופע לייזר.

כמובן, כולנו אוהבים להשתאות, לעצור נשימה בהתפעלות. קוסמי רחוב מרוויחים את לחמם בזכות התכונה הזו, שגורמת גם למבוגרים משכילים לעצור כדי לראות את להטוט הקלפים המושלם. מאלפי חיות עושים כסף מאותה סיבה. אתרי תיירות הם מקור הכנסה בגלל הנטייה האנושית לחפש מקור התפעמות. מידי שנה יוצאת מהדורה חדשה של ספר השיאים של גינס, ספר שהוא בעצם ספר הפלאים המעודכן, שמספר לנו על כל ההכי-הכי, כל היחידים במינם. אנחנו אוהבים לחוות פלא, אבל הוא צריך להיות גרנדיוזי או מפתיע או סתם דבר שאין שני לו.

הרשימה החדשה

ברנרד ובר, מפיק סרטים שוויצרי, מכיר כנראה היטב את האופי האנושי. לפני שש שנים הוא פתח בקמפיין לבחירת שבעת פלאי עולם חדשים. מה שהיה טוב ליוונים טוב גם לנו. אנחנו מוכנים להכיר בפלאים, בהחלט – אבל מספרם מוגבל והם צריכים להיות משהו מיוחד באמת. מצביעים ברשת בחרו 200 אתרים שראויים להיקרא פלאים. וובר העביר את השמות לפאנל של מומחים שצמצם את הרשימה ל-21. אבל בכך אין להסתפק, כמובן. 21 פלאים? העולם יקרוס תחת העומס.

כמה פעמים אנחנו עוצרים נשימה בפליאה או מתרשמים עד עמקי נשמתנו?

הציבור נקרא בשנית להצביע, לבחירת שבעת הפלאים הזוכים. בשבוע שעבר הוכרזו התוצאות. שבעת פלאי העולם החדש, לידיעתכם, הם החומה הגדולה של סין, פטרה - העיר העתיקה בירדן, פסל ישו בריו דה ז'נירו, מאצ'ו פיצ'ו בפרו, חורבות המאיה במקסיקו, הקולוסאום ברומא והטאג' מאהל בהודו.

אונסקו, ארגון החינוך והתרבות של האו"ם, התנגד בחריפות לקמפיין. הארגון שהכריז עד היום על מאות אתרים כאתרי מורשת היסטוריים, סבר שהגישה האקסקלוסיבית הזו שגויה. אבל קולו היה קול קורא במידבר. הקמפיין זכה לתהודה רבה ולמצביעים רבים שחשבו שזה הגיוני לגמרי להכריע מי מבין סטונהנג' הבריטית והטאג' מאהל ההודי הוא פלא. ולמה לא, בעצם? שרירי ההתפעלות שלנו אינם מתורגלים במיוחד, ואסור לנו לאמץ אותם. כמה פעמים אנחנו עוצרים נשימה בפליאה או מתרשמים עד עמקי נשמתנו?

אז כמה פלאים, באמת?

אם רוצים לדעת כמה פלאים יש בעולם, צריך לשאול ילדים. ילדים נולדים עם מנה גדושה של פליאה קרועת-עיניים. הם מוחאים כפיים למראה חתולה המנקה את עצמה, עוצרים על מקומם כדי להביט על אבן חלקה, רוקדים לכבוד הגשם. הם פלאים קטנים בעצמם באופן שבו הם הופכים עצמם למנסרות פלא, כל מה שעובר דרכם, אפור ככל שנראה לנו, נשבר לשלל צבעי הקשת. אנחנו לעיתים נהנים מהתכונה הזו ולעתים מעט נרגזים בגינה, אבל כולנו היינו פעם כאלו.

והשתנינו.

משגדלנו, שוב אנחנו לא בוהים ממושכות בפרח או מתעניינים בטור נמלים.

תיירים בעולם עוצרים נשימה בהתפעלות בהרבה יותר משבעה אתרים, טבעיים או מעשי ידי אדם. אבל הגבלת הרשימה היא בסך הכל אינדיקציה לתחושה האנושית הבוגרת שאחרי הכל, אין כל כך הרבה פלאים בעולם. משגדלנו, תחושת הפליאה של רובינו מדוללת מאד ומגיעה לידי שימוש רק לעיתים נדירות. שוב אנחנו לא בוהים ממושכות בפרח או מתעניינים בטור נמלים. לו ביקשנו מילדים ליצור את רשימת פלאי העולם שלהם, היינו מוצאים שם את הסביון שבחצר והדוכיפת שבחלון, שלולית הבוץ הגדולה על הכביש, הנשיקה של אימא שמרפאה את הכל, ובל נשכח את הדובי שמרגיע את סיוטי הלילה. הרשימה שלהם היתה אינסופית ובודאי משעשעת אותנו לא מעט. כל כך הרבה פלאים? העולם הוא מקום אפור ומשעמם עם רק מעט קסם. כשתגדלו תבינו.

אבל יש מי שיודע טוב יותר. מעדויות של מדענים גדולים, למשל, עולה שהם מעולם לא איבדו את תחושת הפליאה הילדותית שלהם. איזק ניוטון, ששינה את כל תפיסת העולם המדעית שקדמה לו, תיאר את עצמו תמיד כילד משחק על שפת אוקיינוס שמידי פעם נופל בחלקו צדף יפהפה במיוחד. אלכסנדר פלמינג, מגלה הפניצילין, העיד שגילה אותו בדרך משחק. הוא השתעשע עם צבעים וחומרים, משתאה על התמורות שיצר. תחושת הפליאה ששימר כלפיהם אפשרה לו להביא לעולם את האנטיביוטיקה, שהצילה חיים רבים כל כך. לאמנים יש דברים דומים לומר: פיקאסו זכה להכרה עולמית משום שבבגרותו עדיין צייר דרך ההשתאות של עיני ילד. וסופרים, עם הצורך שלהם לרדת לפרטים ולתפוס כל מראה, קול וריח חייבים לשמר גם הם את תכונת המנסרה. כל דבר קטן זוהר באלף צבעים ואפשרויות. כל דבר הוא סיפור.

עולם שיש בו רק שבעה פלאים, מכל סוג שהוא, הוא עולם עני מאד. העולם שלנו טובל כולו בפלא. אלו מבינינו שמהלכים בעיניים פקוחות, פוגשים בו בכל מקום. אלו שלא, תמיד יכולים לשאול את הילדים.

התוצאות יהיו אמיתיות יותר מכל משאל אינטרנט.
 

***

מאמרים בנושא קרוב:

שבעת פלאי תבל
מקום העבודה החדש שלי הוציא אותי מהבועה. פתאום התחלתי להבין את כל אותן הסבתות שטוענות תמיד ש"העיקר הבריאות!".

 


 
"באימה" – כוחה של התפעמות
אל מול עוצמתם של איתני הטבע, מעל למכתש גדול או על חופו של ים סוער, האדם מרגיש את אפסיותו. האם זה מפריע לנו? ודאי שלא! זוהי חוויה מרגשת. זהו כוחה של ההתפעמות.