לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




קורס מזורז בהיסטוריה יהודית, פרק 27: האימפריה היוונית

קורס מזורז בהיסטוריה יהודית, פרק 27: האימפריה היוונית

בעיני היוונים, מה שהיה יפה – היה קדוש. בעיני היהודים, מה שהיה קדוש – היה יפה...

מאת

המאה הרביעית לפני הספירה, הייתה רבת התרחשויות עבור העם היהודי:

  • כגולים בבבל, הם חוזים בפלישתם של הפרסים ובנפילתה של האימפריה הבבלית, ממש אל מול עיניהם.

  • בשנת 370 לפנה"ס, השליט הפרסי כורש, מאפשר להם לחזור לארץ. הם נענים להצעתו בחוסר רצון, כשלמעשה רק 42,000 מתוכם חוזרים בפועל.

  • שבי ציון שמנסים לבנות מחדש את בית המקדש בירושלים, נאלצים לעצור ממלאכתם, כששכניהם השומרונים, מתלוננים לשלטונות.

  • בשנת 355 לפנה"ס בפרס – המן, ראש השרים של המלך אחשוורוש, רוקם עלילה שמטרתה להשמיד את היהודים. אבל המלכה אסתר (ששומרת על מוצאה היהודי בסוד) באה לעזרה.

  • בשנת 347 לפנה"ס, המלך הפרסי הבא, דריווש השני בנה של אסתר, מאשר ומאפשר את בנייתו של בית המקדש.

  • העם המתגורר בציון זוכה לתחייה רוחנית הודות להנהגתם של עזרא ואנשי כנסת הגדולה.

אנחנו נמצאים כעת בשנת 312 לפנה"ס. שמעון הצדיק, האחרון מאנשי הכנסת הגדולה, הוא הכהן הגדול, ובצדו השני של הים התיכון, עולה שמשו של איום חדש ושמו – יוון.

עלייתה של האימפריה היוונית

שורשיה של האומה היוונית אפופים במסתורין ונעוצים אי שם בעבר הרחוק. במאה ה-18 לפנה"ס, בשנותיו של אברהם אבינו, או אולי אף קודם לכן. ההיסטוריונים אינם מגיעים להסכמה באשר למוצאם של היוונים – יתכן ומדובר באנשים שהיגרו מאסיה לעבר אירופה והתיישבו באיי יוון, או אולי היו אלה יורדי ים שהתיישבו בסמוך לחוף.

יהיה מוצאם אשר יהיה, התושבים הקדומים ביותר ביוון עצמה – המכונים מִיקֶנִים, בעקבות ממצאים שעלו בחפירות במִיקֶנָה – פיתחו תרבות מתקדמת. אבל, בסביבות שנת 1,100 לפנה"ס נכבשו המיקנים על ידי הברברים הדוֹרים, וכל הקִדמה שלהם נמחקה. יוון שקעה לתוך תקופה אפלה, עד לעלייתה מחדש מאות שנים מאוחר יותר.

תקופתה של יוון הקלאסית מתחילה בראשית המאה השביעית לפנה"ס.

תקופתה של יוון הקלאסית מתחילה בראשית המאה השביעית לפנה"ס. אולם מבחינה היסטורית, היא מוכרת לנו יותר במאה החמישית לפנה"ס, כשהיא מורכבת ממספר ערי-מדינה, העוסקות באופן מתמיד במלחמות ביניהן. המפורסמת ביותר מבין ערים אלה היא ספרטה. למרות המלחמות בינם לבין עצמם, היוונים מספיק חזקים כדי לסלק את בבל. אבל, במאה הרביעית לפנה"ס הם נכנעים לפיליפ השני מלך מקדוניה, שפותח עבור בנו אלכסנדר הגדול, את הדרך להפצת התרבות היוונית בעולם כולו.

גם ליוונים, בדומה ליהודים, הייתה המאה הרביעית רבת אירועים. זהו "תור הזהב" של תרבות יוון הקלאסית – ערש הדמוקרטיה, ימיהם של אריסטו, סוקרטס ואפלטון.

אכזריות יוון

כאשר אנחנו עסוקים בלהלל ולשבח את תרומתה של יוון לאנושות, בתחומי הפוליטיקה והפילוסופיה, קל מאוד לשכוח את פרצופה האמיתי של החברה היוונית.

לדוגמא: המושג "אורח חיים ספרטני" מוכר לרובנו, אבל מה הייתה משמעות הדברים באופן מעשי? ובכן, כבר בגיל מוקדם (כיתה א'), הופרדו הבנים והבנות מהוריהם; הם עברו לגור במחנות צבאיים, בהם הוכו ואף הורעבו, על מנת שילמדו לגנוב מזון. להיות ספרטני משמעו – להיות קשוח.

האתונאים, היו פחות קשוחים מבני ספרטה, אבל גם אותם לא היינו מכנים "עדינים". לדוגמא: הם לא התפעלו כלל מהריגת תינוקות (מנהג משותף לכל התרבויות העתיקות, לא משנה עד כמה "מתקדמות" הן היו). אחד מהוגי הדעות בעל ההשפעה הרבה ביותר בהיסטוריה האינטלקטואלית המערבית, אריסטו בכבודו ובעצמו, מנמק בעקרונות רעיונותיו (Politics - VII. 16), שהריגת ילדים נחוצה לתפקודה התקין של החברה. וכך כתב:

חייב להיות חוק שאוסר לגדל ילדים חולים או בעלי מום. ובכדי למנוע את התרבות האוכלוסייה, כמה ילדים מוכרחים להינטש (במלים אחרות – להיזרק על ערמת האשפה, למוות) משום שחייב להיקבע גבול לכמות האוכלוסייה במדינה.

אריסטו לא אומר "אני אוהב להרוג תינוקות", אלא מגיע להחלטה קרה ומחושבת.

שימו לב לאופן ההתנסחות – אריסטו לא אומר "אני אוהב להרוג תינוקות", אלא מגיע להחלטה קרה ומחושבת: התפוצצות אוכלוסין היא סכנה, וזוהי הדרך היעילה ביותר לפקח על העניינים.

בשטח הלוחמה, היוונים המציאו את שיטת "המערכה הנטושה" – כשאלפי חיילים רגליים, צמודים זה לזה כגוף אחד הומוגני וקוצני, מתנגשים בחילות האויב, שוחטים ונשחטים תוך כדי התקדמותם. בעוד שאנו נוטים לחשוב היום על היוונים כעל עם תרבותי ומכובד, די מדהים הדבר ללמוד כיצד הם התנהגו בדרכם לכיבוש.

מי שהעלה את שיטות הכיבוש היווני לרמות שיא, היה כמובן אלכסנדר הגדול.

אלכסנדר הגדול

אלכסנדר – חניכו המובהק של אריסטו, המושפע מאוד גם מהומרוס – מגיע לשלטון בגיל צעיר, כשהוא רק בן 20, ויוצא למלחמה.

אלכסנדר פותח במה שנחשב עד היום, למבצע הצבאי הגדול ביותר בהיסטוריה! מלווה בכוח של 45,000 גברים, הוא נלחם ללא הפסקה במשך שתים עשרה שנים, ומשיג שליטה על מרבית העולם הישן. הוא מוביל את הצבא היווני, כשהוא עצמו מתייצב בקווי החזית.

הטקטיקה הבסיסית שלו, היא להתקיף את החלק החזק ביותר בשורות האויב.

הוא גאון צבאי, המנצח בקרבות שבהם לעיתים נחיתותו המספרית עומדת ביחס של 1 ל-10. הטקטיקה הבסיסית שלו, היא להתקיף את החלק החזק ביותר בשורות האויב (ולא את נקודת התורפה). כשהוא נלחם בפרסים למשל, הוא פונה לנקודה המוגנת ביותר של כוחות פרס, במטרה להשמיד את המנהיגות. ואכן, עם בריחתו של המלך הפרסי דריווש משדה הקרב בגאוגמלה, קורס הצבא הפרסי כולו.

לפני מותו בקדחת, כשהוא בן 33 בלבד, מספיק אלכסנדר לכבוש את מרבית אסיה, את המזרח התיכון וחלק מצפון אפריקה, כשהוא מפרק את האימפריה הפרסית כולה ומפיץ את ההלניזם – סגנון החיים היווני ותרבותם – בכל מקום אליו הוא מגיע.

הלניזם

מהו בדיוק ההלניזם? באופן כללי, הייתה זו תפישת חיים שבמרכזה עמד האדם.

היוונים הציגו לראווה את כל הכישרונות האנושיים – ספרות, דרמה, שירה, ארכיטקטורה, פיסול ועוד. הם העלו על נס את יופיו של הגוף האנושי, והציגו את מיומנויותיהם בתחום הספורט. לא היה דבר בגוף האנושי שנתפס בעיניהם כמביך, פרטי, או שיש להצניעו.

(להתרוצץ בעירום נחשב כדבר נורמאלי ביוון. שירותים ציבוריים היו בנויים לעיתים קרובות כספסל ברחוב ראשי, עם חורים בתוכו. אנשים ישבו שם ועשו את צרכיהם בזמן שאחרים צעדו ברחוב.)

באופן טבעי זכו התאוות האנושיות להערצה רבה, וממילא הפכו האיסורים המיניים למועטים בלבד, עד שאפילו פדופיליה ומעשי סדום נחשבו למותרים. למעשה, יחסים מיניים בין עלם צעיר לבין גבר בוגר, נחשבו לביטוי הגבוה ביותר של האהבה. אפלטון כתב בספרו "סמפוזיון" (178 ג):

אני כשלעצמי, איני מוצא מה להגדיר איזו ברכה נהדרת יותר יכולה להיות לגבר בעלומיו מאשר מאהב מכובד (מבוגר יותר)...

אפילו האלילים היווניים תוארו במיתולוגיה היוונית במושגים אנושיים, והובסו לעיתים קרובות על ידי בני-האדם. עם הזמן, דיבור על האלילים מתוך ציניות צורבת וחוסר כבוד, הפך לסגנון הדיבור של האינטלקטואלים היווניים.

בקיצור, היוונים הביאו למודעות האנושית רעיון, שעומד להיכנס ל"משחק" כאחד מהכוחות האינטלקטואליים העוצמתיים ביותר בהיסטוריה המודרנית – "הומניזם". בן האדם הוא מרכז העולם. המוח האנושי ויכולתו להבין, להתבונן, ולהכיל דברים באופן רציונאלי, הוא הכול בכל מכל. זה הרעיון שהגיע אלינו הישר מיוון.

הייתה להם תחושת ייעוד עזה, והם האמינו שתרבותם מיועדת להיות התרבות האנושית האוניברסאלית.

ומעבר לכך, היוונים ראו בתפישתם זו הארה מיוחדת, הרמה הגבוהה ביותר של הציוויליזציה. הייתה להם תחושת ייעוד עזה, והם האמינו שתרבותם מיועדת להיות התרבות האנושית האוניברסאלית.

מובן שליהודים הייתה השקפה שונה. היהודים האמינו, שעולם המאוחד סביב אמונה בא-ל אחד, ומתייחס לסטנדרט מוחלט אחד של ערכים מוסריים – כולל כבוד החיים, שלום, צדק, ואחריות חברתית לחלשים ולעניים – הוא תכלית עתידו של המין האנושי.

אידיאולוגיה יהודית זו הייתה מוקדשת לאמונה חזקה, בלתי מתפשרת ובלעדית (כפי שמתבקש מתוך אמונה בא-ל אחד), מתוך חוסר סובלנות מוחלט לדתות, אמונות או מנהגים אליליים. ישנו רק א-ל אחד, ולכן אפשר לעבוד רק לא-ל אחד, נקודה. סוף!

על פי ההשקפה היהודית, בני האדם נבראו בצלם האלוקים, בעוד שאצל היוונים, האלילים הם אלה שנבראו בצלמו של האדם. עבור היהודים, יש צורך להשלים ולרומם את העולם הגשמי מבחינה רוחנית, בעוד שבעיני היוונים העולם הגשמי הוא מושלם. וכפי שהגדיר זאת פעם דניס פראגר: "בעיני היוונים מה שיפה – קדוש; בעיני היהודים, מה שקדוש – יפה".

נקודות מבט מנוגדות כל כך, מוכרחות היו להתנגש, במוקדם או במאוחר.

היוונים מול היהודים

עם כיבוש הממלכה הפרסית בשנת 312 לפנה"ס, כובשים היוונים גם את ארץ ישראל.

התלמוד (מסכת יומא דף ס"ט עמוד א') מתאר, כיצד מגיע אלכסנדר הגדול לשערי ירושלים, ופוגש שם את אחרון אנשי הכנסת הגדולה – שמעון הצדיק. אלכסנדר, מדורבן על ידי השומרונים שונאי היהודים, מתכנן להחריב את המקדש. אבל, כאשר הוא פוגש בשמעון הצדיק, הוא מזדעזע עד עמקי נשמתו ולמעשה – הוא משתחווה לפני החכם היהודי.

נזכור שמדובר באלכסנדר הגדול – הגאון הצבאי הגדול בכל הזמנים. אדם בעל כבוד רב ואגו עצום – אדם כזה אף פעם אינו כורע ברך בפני אחרים... לכן ההתנהגות הזאת מדהימה את כולם. הגנרלים שלו מזועזעים – מה קורה כאן?

אלכסנדר מסביר, שלפני כל קרב (ונזכור שהוא מעולם לא הפסיד בקרב), הוא חולם על אדם מוזר. כל חלום כזה מהווה עבורו אות לניצחון. והנה, האדם הזקן שקיבל את פניו כעת – שמעון הצדיק – הוא האיש שמופיע בחזיונותיו!

מסיבה זו אלכסנדר אינו פוגע בבית המקדש. הוא מקשיב לשמעון הצדיק ומתגלה לו, שאויבי יוון אינם היהודים, אלא בעצם השומרונים.

כתוצאה מכך, היהודים מקבלים אישור פתוח "לטפל" בשומרונים כרצונם, וזה בדיוק מה שהם ממהרים לעשות. כך משתלבות ירושלים ויהודה באימפריה היוונית מתוך שלום.

אלכסנדר מציית לשמעון הצדיק ולא נכנס לבית המקדש. בתמורה לכך, נקראים בני הכוהנים שנולדים באותה שנה "אלכסנדר".

ובדרך אגב, אלכסנדר מציית לשמעון הצדיק ולא נכנס לבית המקדש. בתמורה לכך, נקראים בני הכוהנים שנולדים באותה שנה "אלכסנדר", על שמו של המצביא המקדוני הגדול. ואכן, מאז ועד היום, השם "אלכסנדר" הוא שם יהודי נפוץ למדי (אף שבכמה קהילות הוא קוצר ל"סנדר").

בתחילה, השלטונות היווניים שומרים על זכויות האוכלוסייה היהודית המקומית, ואינם מנסים להתערב בפולחן הדתי היהודי. היהודים ממשיכים לפרוח כישות עצמאית ונפרדת במשך 165 שנים נוספות – תופעה נדירה בעולם ההלניסטי.

הרוב המוחלט של העמים שנכבשים על ידי אלכסנדר הגדול, מקבלים עליהם ברצון את ההלניזם. העובדה שהיהודים – להוציא מיעוט קטן – מתנגדים להלניזם, מהווה מורשת חזקה לדורות, שממחישה את הכוח המניע של היהודים ואת תחושת השליחות שלהם.

עבור היוונים הסובלניים בדרך כלל, אתגר זה הופך יותר ויותר בלתי נסבל. זה רק עניין של זמן עד שהקונפליקט יפרוץ.

6/11/2004

מאמר 42 מתוך 68 בסדרת Jewish History (Hebrew)

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 9 תגובות ב-9 דיונים

(9) יהודית, 10/12/2014 08:51

שרשיה של האומה היוונית

שרשיה של האומה היוונית כתובים בפרשת נח -פרק י פסוקים ב-ד.

(8) יהודה, 15/12/2013 00:56

אם לא אכפת לך

היהודים קדמו לתרבות יוון

(7) מירי, 20/7/2011 18:39

בושה?

במסע אל יון העתיקה, העיר ספרטה הינה אכן עיר חשובה ומרכזית ביותר. לצערינו, העובדות על הריגת תינוקות בספרטה הינן אמיתה מוחלטת ואם היינו יכולים לשוב בזמן אל העיר ספרטה היינו מגלים כי האנשים שם אכן אהבו להרוג חלשים, כולם יודעים שזו האידאולוגיה הספרטאית ואין כאן כל קשר לשקר או לשנאת יהודים... אגב, כל אחד יכול למצוא בכל מאמר (גם במאמר נכון כמו זה שלפנינו) "פגמים" ו "עובדות מסולפות" בהצלחה לאלו שבוחרים בכך...

(6) אלכס, 18/8/2008 02:22

יהדות עדיפה על היליניזם

מאמר משובח,המסביר היטב שללא התנגדות מתיתיהו והמכבים ליוונים, היה כל העולם כיום- אלילי ! תחרויות האולימפיאדה הן זכרון לאליליות והערצת הגוף - כאידיאל גשמי,היהדות טוענת הרוח עדיפה על הגוף ואמורה לשלוט בו. לכן אנו אומרים : "משיב הרוח ומוריד הגשם "- הרוח עולה למעלה, ואילו הגוף מוריד את האדם למטה ! כל הכבוד לרב ספירו-חזק וברוך !

(5) דן בן יעקב, 17/8/2008 09:40

תגובה ל- 2 אוטואנטישמיות ידועה

מחלת נפש מוכרת, "אנטישמיות עצמית "אובחנה רק אצל יהודים מתבוללים, מתייונים , רפורמים וזו יכולה להיות סיבה טובה לתגובה שלך. למה שלא תפיץ את רעיונותיך בסוריה, סין , רוסיה וצפון קוריאה ? שם אוהבים אנשים כמוך .

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub