הו זה. אין מנוס!" מלמלתי לעצמי תוך כדי ניסיון לסגור את רוכסן החצאית. "הקיץ מאחורינו וחייבים לעשות שוב פעם דיאטה!" עוד נשימה קטנה וכיווץ בבטן פנימה והמשימה הוכתרה בהצלחה.
בשבועות האחרונים (או שמא היה זה בחודשים האחרונים?), שמתי לב שאני משתדלת להתחמק מדמותי המשתקפת במראה. מכבסת-תולה רק את החצאית החומה, היחידה שעוד מונחת עלי באיזשהו אופן ובכלל לא מתלהבת לצאת לאירועים, כי אין לי מה ללבוש. נכון שמלכתחילה אני לא בדיוק "דקיקה", אבל זה לא מפריע לי לחלום ולייחל, שיום אחד אולי זה ישתנה.
בפעם האחרונה שעשיתי דיאטה הלכתי ל"עדינה – אוכלים ומרזים", שצעקה עלי כשפישלתי ולא רזיתי כראוי (ממש לא שיא העדינות). וזה עבד! אבל מיום ליום, בשיטת הסלאמי, זייפתי עוד קצת ועוד קצת עד ש... הנה, שוב המשקל מורה על המספר הבלתי יאמן ההוא.
אמנם עברתי שתי לידות (בסך הכל שתי לידות, מה תגידי על נשים שעברו כבר 6 לידות ועדיין שומרות על עצמן?), נכון. אני מתביישת. אין לי מה לומר להגנתי. זה ממש לא אשמת הלידות, זו פשוט תאוות האכילה הזו שלי. פיצות, בורקס, רוגל'ך חמימים, ובשבת החמין, התוספות, עוגות ומה לא.
קבלתי החלטה!
הפעם לא אלך ל"עדינה - אוכלים ומרזים", פשוט אתחיל בהליכות ואשלב זאת עם דיאטה. את כל התפריטים אני ממילא מכירה על בוריים ולגבי "הצעקות של עדינה", אבקש מבעלי שיצעק עלי כל ערב (זה החלק הקל של הדיאטה.) החלטתי ועשיתי. ביקור במכולת הניב: 2 חבילות גבינה רזה, 3 מעדני טוויגי עם אפס אחוז שומן, 5 חבילות פריכיות, פסטרמה דלת שומן ואיך לא... 2 אריזות "לחמקל"- שנוא נפשי!
המכולתניק'ית שלי חייכה בהבנה. "שוב פעם דיאטה? למה נרשמת הפעם?".
המכולתניק'ית שלי חייכה בהבנה. "שוב פעם דיאטה? למה נרשמת הפעם?"
לא נעלבתי. אם כי נדמה היה לי שאני שומעת צל של חיוך בקולה. "אני אראה לכולם מה זה. הפעם, אני מתכוונת להצליח!"
ביום הראשון, הכיור שלי התמלא בקליפות של ירקות מכל הסוגים והקפצתי לי בהנאה מקלות של גזר, קישואים, טבעות בצל, פטריות ונבטים.
ביום השני הלכתי דווקא על מרק ירקות עשיר ב... ירקות.
ביום השלישי ארגנתי לי כריך בריאות שופע חסות וכל מיני עלים.
ברביעי התנפלתי על הפריכיות עם הריבה הדיאטטית.
בחמישי הייתי במשבר קל שהתגברתי עליו בעזרת לעיסה נמרצת של פופקורן במיקרו.
ואפילו בשבת הסתפקתי רק בחתיכונת מעוגת ה"פס קקאו".
כך חלפו להם שבועיים. דווקא ירדתי כמה קילוגרמים והצלחתי ביתר קלות לרכוס את החצאית. אפילו מצאתי עוד כמה בגדים שהתאימו.
בעלי והילדים תמכו בי ויחד אתם גם כל השכנות שפגשתי במהלך ההליכות.
בשבוע הרביעי ההתלהבות שלי קצת פגה ואפשר לומר שפשוט קצתי בירקות. חלומות על הררי שווארמה עם צ'יפס בפיתה התחילו להטריד את מנוחתי.
ההתרסקות הייתה צפויה...
נכון, שברתי את הדיאטה והתאבלתי על כך מרות. אך הפעם בשונה מתמיד, קבלתי החלטה גורלית – חסל סדר הרעבה עצמית! לא עוד דיאטות ומיני שיקויים! לא דיקור, לא "מלתעות" ובטח שלא "עדינה - אוכלים ומרזים"! זהו זה. הגיע הזמן להכיר באמת ולהשלים עם המציאות. "דיאטה"? אך ורק – לדמיונות שלי! "הרעבה"? רק לחלומות באספמיה שלי!
בחודש אלול, הגיע הזמן להביט לעצמי בעיניים ולקחת את עצמי בידיים. הבנתי שלא ניתן לקפוץ בצורה דראסטית מדי לצורת חיים חדשה. כי כשעולים גבוה מדי, ההתרסקות אינה מאחרת לבוא. אמנם דרך הירקות והלחמ'קל היא בריאה ויפה, אך היא אינה ברת-קיום לאורך זמן.
מה שכן, אני ממשיכה לאכול יותר ירקות מאי- פעם, לחתוך סלט לפחות 3 פעמים בשבוע, ממשיכה עם הליכות בימים שאינני חותכת סלט, ולוקחת לעצמי יום אחד בשבוע (שבת- איך לא?) שבו אני די מתפרקת. אוכלת כל מה שבא לי, בלי בושה ובלי רגשי אשמה.
והפעם, למרבית הפלא "הולך" לי ממש טוב... רוצים ביס מה"פס קקאו"?
(16) אנונימי, 11/11/2008 05:19
קודם כל.
נכון מאוד, "דיאטה" אף פעם לא עובדת. הסוד הוא לשלב ספורט ואכילה נכונה שזה כולל גם פיצה אם בא לי ואפילו שתי פרוסות (ה'' ישמור!)
(15) שני, 15/6/2006 08:37
רשימת קלוריות שהכנתי
זו רשימת קלוריות מסודרת לפי א-ב שהכנתי, אספתי את המידע על הקלוריות מאתרים שונים ואמינים...
אז אני מקווה שזה יעזור לכם:
קישור
(14) עינת גרוס, 21/2/2006 22:43
מאמר נפלא
כתיבה זורמת. הזדהיתי עם כל מילה!
(13) כנרת, 13/11/2004 05:50
מתאים לי
אהבתי..ומאמצת את הגישה..
(12) חן, 14/5/2004 04:13
האשה הכי שמנה
אמש צפיתי בתכנית טיוי על האשה השוקלת 250 קג ונעשתה שחקנית נדהמתי לראותה כל כך ענקית ושם היא מתנצלת בפני ילדיה לא רציתי להיות בדיחה........ בנות שומן מכער מבגר מסוכן לבריאות אני הכפלתי את משקלי פי 2 ועתה עושה מאמצים אדירים לרזות על יד שימת לב מה אני אוכלת מתי וללא כניעה לאמוציות .......הכל ענין של שליטה עצמית עלינו לשלוט בכסף בדיבור באוכל הכל ענין של שליטה אל תפספסו את מירי בלקין בכל יום שישי זה ממש תורם למודעות העצמית
(11) נועה, 30/4/2004 23:53
דיאטה
אני אישה שמנה..וכנראה שכך השאר לעד..אך מפעם לפעם אני חוטאת בדיאטה...
מניסיון...שלוש ארוחות סדירות ביום עושות את הטריק...אין צורך בהרעבה עצמית.
(10) חן, 22/4/2004 12:46
החיבור ביני לבין עצמי
מכירים את המשפט ואהבת לרעך כמוך? אהוב את חברך כפי שאתה אוהב את עצמך ואם תאהב את עצמך תוכל לאהוב על כן החיבור מתחיל תמיד בבסיס באהבה עצמית ולא אנוכית ואין אויב יותר גדול מאשר האדם לעצמו על כן על ידי חיזוק האני ניתן להגיע לשלווה לאיזון הנכסף ואז נושא האוכל יהיה ממש שולי
(9) אלונה, 19/4/2004 09:13
תגובה למאמר
כל כך יפה ונכון.. :)
(8) תגובה לאנונימי, 17/4/2004 01:17
אני מאמינה ש...................
במאמר היא מנסה לשתף אותנו בהלך רוחה ובמאוויה מחד היא רוצה לעשות דיאטה ומאידך החליטה שהיא מקבלת את עצמה כמו שהיא ומשאירה אפשרות לכאן ולכאן אז מה בעצם כך קשה להבין. כל אחד יעשה מה שהוא חושב שהוא מסוגל לעשות אוכל זה פתוי ערמומי שקשה לוותר עליו והאימרה להיות או לא להיות של שקספיר כל כך נכונה ועתה ניתנה לנו זכות הבחירה
(7) אנונימי, 15/4/2004 16:37
דיאטה , או שליטה עצמית.
דומני, שמתוך הכתבה עולה, שאי עמידתה של כותבת המאמר בדיאטה, אינה נובעת מההחלטה, "כך אני רוצה להיות", כי אם מתוך השלמה אם כך שהיא אינה מסוגלת לשלוט בעצמה.
עלי לציין כי אין אני מבין, כלל וכלל מה ברצונה להביע. האם היא מנסה לשכנע אותנו לא לשלוט על יצרנו ?!
(6) ליאורה, 15/4/2004 07:52
שלום יערה
אני אוהבת לקרוא את מאמריך הם כתובים בחן רב.
בדיוק שאספתי את עצמי לדיאטת כאסח מרובת
ירקות וכדומה אני קוראת את המאמר שלך
שפשוט קיבלת את עצמך ישר כח!!1
(5) חן, 15/4/2004 05:01
יש לי הצעות בשפע
בראש וראשונה לא לחשוב כל היום על אוכל כי אנו אוכלים כדי לחיות ולא חיים כדי לאכול הפחיתו בשתיה מוגזת גל בחלב וקפה שילטו ברגשותיכם כך לא תצטרכו לאכול כל פיפס הכי קטן קבלו את עצמכם ותעשו הכל בהדרגה עכשיו חודש אפריל הנה יש לכם 3 חודשים עד הקיץ ותרו לאט לאט על כל מיני חטיפים משמינים והרגישו טוב עם כל שנוי קטן וכך תשתפר הרגשתכם בהצלחה
(4) יעל, 14/4/2004 00:58
הכל ענין של שכנוע עצמי
ככה זה. את לומדת להיות מרוצה מעצמיך ולהמשיך הלאה או לרטון ולהעכיר לעצמיך את האוירה.
(3) רונית, 13/4/2004 13:43
נפלא
יערה היקרה, איזו הקלה ואני חשבתי שרק אני משתדלת לא לנשום מאז שנגמר הפסח (זו הדרך היחידה שלי לעבור את הרחוב בלי שזוג עיניים תורן יתבונן באזור הבטן עם חיוך בזווית הפה).
עוד לא הרמתי ידיים, מחר יהיה יום חדש ועוד לא ניסיתי את תכנית ההליכה - כל יום חצי שעה, לעלות את המדרגות פעמיים ולעשות כפיפות בטן, מי יודע אולי משם תבוא הישועה ???
(2) און, 13/4/2004 10:42
כתבה נהדרת !
במשך שנים בחנתי בחגים את מידת האלסטיות שלי, עד שנשברתי והחלטתי שאני יותר אוהבת להיות רזה משוקולד.
(1) סיגלית, 13/4/2004 09:50
כמה שאת צודקת
קלעת בדיוק לחיים שלי. גם אני החלטתי לא להתענות יותר. אין מה לעשות אילו חלק מהנאות החיים, ולמה לוותר עליהן.