בכל התורה כולה לא מצאנו דמות כל כך רבת ניגודים כמו לוט. מצד אחד, יש בו קדושה רבה: הוא היה אחיה של שרה אימנו ואחיינו של אברהם אבינו; קלסתר פניו היה כשל אברהם; הוא התלווה אליו במסעו לארץ כנען; מסר נפש להכנסת אורחים, ובסוף אף זכה לנכדה - רות המואביה - שממנה יצא מלך המשיח. אבל מצד שני: לוט בחר לריב ולעזוב את אברהם; הוא טען בלבו, ׳אי אפשי [איני מעוניין] לא באברהם ולא באלקיו׳; בחר לקבוע אוהלו בסדום בגלל תאות ממון; וחז״ל העידו עליו שהיה אחוז בבולמוס של עריות ולכן האכילוהו מבשרו, אב לשיכורים, שהתחתן עם בנותיו, דבר שגרם לנידויו. איך אדם אחד יכול להכיל כאלה סתירות?

הדבר נוגע לכל אחד ואחד מאיתנו, כי השיעורים והלקחים שנלמדים מלוט, נוגעים מאד לחייו של כל אחד מאיתנו.

קורות חייו של לוט

לוט התלווה ויצא עם אברהם אל מסעו מאור כשדים, דרך חרן ועד לכנען. וכמו שלאברהם היה נסיון לא פשוט לעזוב את ארצו ומולדתו, על אחת כמה וכמה ללוט, שלא שמע בעצמו את ציווי ה׳, ולא הובטחו לו הבטחות רבות כמו לאברהם. אף על פי כן, לוט בחר להתחבר אל אברהם וללכת איתו - הרי זה נסיון גדול ועצום, יותר אפילו מאשר נסיונו של אברהם.

״כי לוט נתחסד עם הצדיק ללכת עמו לשוט בארץ אשר ילך" (רמב"ן בראשית י"ט כ"ט), ולכן ניתנה לזרעו ירושה ארץ עמון ומואב, "בעבור לוט אביהם, ששרת את הצדיק וגלה עמו לאותה הארץ" (רמב"ן במדבר כ"ה י"ח).

לוט לא היה סתם ״טרמפיסט״, אלא תלמיד מובהק: לוט הצטיין בהכנסת אורחים, ואף הכין מצות בפסח, ואין ספק שבתקופה שבה הוא התלווה לאברהם, הוא למד והכיר את השקפתו של אברהם ואת מצוות השם. לכן, הוא מוגדר בתקופה הזאת כ"צדיק".

כאשר אברהם מתעשר בצאתו ממצרים, גם לוט מתעשר בזכותו. אז יצאה מן הכח אל הפועל תאוות הממון שלו, וגרמה לו ליפול ולהתדרדר, מאחד מיושבי אוהלו של אברהם, ועד לסדום הנוראית: רועיו של לוט מאכילים את בהמותיהם מן הגזל, משדות זרים, ולוט בוחר שלא לרסן את רועיו ולהעמיד אותם על טעותם. כאשר אברהם אבינו מוכיח אותו על כך, הוא אינו מתנצל בפניו ואינו מבטיח לעשות כל שביכולתו כדי שרועיו לעולם לא ירעו שוב מן הגזל. מדוע?

המדרש מגלה לנו את סברתו המוטעית של לוט. לוט חשב שמכיון שאברהם עתיד לזכות בארץ, ומכיון שהוא עתיד לרשת את אברהם חסר הבנים, מותר לו כבר עכשיו ליהנות מעשב הארץ. זוהי צורת חשיבה מעוותת מאוד, אבל תאוות הממון סימאה את עיניו. לוט בחר להיפרד מאברהם, וללכת למקום מרעה מוצלח מבחינה גשמית, מקום שבו הכבשים שלו ישמינו יותר, אך מושחת לחלוטין מבחינה מוסרית. התורה טורחת לבאר לנו את תחושותיו של לוט, במילים ״ויסע לוט מקדם״. מסביר רש"י "אמר [לוט] אי אפשי לא באברהם ולא באלקיו" – איני מעוניין לא באברהם ולא באלוקיו!

ועדיין יש להבין, שהרי בהמשך רואים שלוט המשיך לקיים מצוות ואפילו במסירות נפש. למעשה, כל התנהגותו הצדקנית היתה רק חיקוי חיצוני ולא המשך אמיתי של מורשת אברהם אבינו: דרכו של אברהם אינה רק דרך של קיום מצוות, אלא דרך של חיפוש מתמיד כיצד למלא את רצון השם. כשלוט עבר לסדום והתנתק מדודו - הנביא, נשיא האלוקים - הוא הצהיר בעצם מעשיו שהוא לא מחפש עוד 'חומרות' ועוד מצוות, ואם כך, למרות שהוא המשיך לשמור את המצוות המוכרות לו, לא הייתה זו דרכו של אברהם.

מדוע אם כן לוט המשיך לקיים מצוות? כפי הנראה, לוט תירץ והסביר את עזיבתו ב'עקרונות אידיאולוגיים'. הוא ודאי הבהיר לעידית אשתו ולארבע בנותיו, שלא חכמה להיות צדיק בביתו של אברהם, שצריכים לקדש את החומר, ושלכן כדאי להיות צדיק דוקא בסדום. מובן שזוהי גישה מעוותת, והמציאות הוכיחה שבאמת יותר ממה שלוט הצליח להשפיע על סדום, סדום הצליחה להשפיע עליו ועל משפחתו: אשתו נקשרה לסדום עד שנשארה שם לנצח; שתי בנות מצאו שם את מותן; ולוט עצמו הגיע למצב שחז"ל הגדירוהו כ'אחוז בולמוס של עריות' - למרות שלכאורה הוא חי חיי משפחה תקינים, עצם הישארותו במקום פרוץ כזה, העידה יותר מאלף עדים על טוהר רצונותיו ושאיפותיו הכמוסים - עד שהגיע בסופו של דבר, גם למצב של השחתה משפחתית נוראית.

בתקופה בה שהה לוט בסדום, העיר עברה טלטלה קשה: ארבעה מלכים עולים להילחם במלכי סדום, מנצחים אותם, ושובים את לוט ומשפחתו. אברהם אבינו נזעק לקיים מצות פדיון שבויים, נלחם עם המלכים, מנצח, פודה את השבויים, ומסרב להצעתו הנדיבה של מלך סדום לקחת לעצמו את כל הרכוש שהשיב. המהלך כולו היה מעין סירת הצלה שמימית שנשלחה במיוחד עבור לוט, אך לשווא. לוט קיבל הזדמנות ללמוד מוסר, לראות את נאמנותו של אברהם אבינו, לראות את הבוז שהוא רוכש לממון ואת חסידותו המופלגת לוותר על ממון כה רב. אילו הוא היה רק מתבונן, הוא היה יכול לנצל את ההזדמנות ולחזור הביתה, לאברהם, אך למרות הכל, הוא המשיך לדבוק בדרכו הרעה.

עשרים וארבע שנים עברו ממלחמת המלכים ועד להפיכת סדום. בשנים אלה רשעי סדום שרפו את בתו בגלל שעשתה חסד עם עני, ואף על פי כן לוט לא עזב את העיר. דבר המוכיח עד כמה הסדומיות הפכה להיות חלק בלתי נפרד ממנו. כך מסופר לנו בהמשך, שאלמלא המלאכים שתפסו אותו וגררו אותו מסדום העומדת להיחרב, לוט היה ממשיך ומתמהמה.

כשסדום נחרבה, לוט עבר טלטלה לא פשוטה. מעבר לאבדן ממונו האהוב, הוא שיכל את אשתו, את שתי בנותיו הנשואות ובעליהן. אחרי שלוט ניצל הוא שתה יין והשתכר, לפחות שני לילות רצופים. תוצאות שכרותו של לוט היו טראגיות עבורו. שתי בנותיו שיערו שהעולם הגיע לקיצו, ושכבו עמו כדי להעמיד צאצאים. כוונתן אמנם לשם שמים, אבל מבחינת לוט יש כאן שפל חסר תקדים. מפליא לראות, כיצד מתנהג אדם, אחרי שהוא איבד אישה, שתי בנות, שני חתנים וכמה נכדים. במקום להתאבל ולעשות חשבון נפש על מה שארע לו, הוא מרשה לעצמו להשתכר, לאבד את צלילות דעתו, ולהגיע לדרגה כה שפלה, עד שכל הבריות מרננות אחריו. לוט מסתבך, נמנע מחשבון נפש אמיתי בגלל סיבה חיצונית, תאוה שהוא לא מצליח להשתלט עליה.

מעניין שהניגודיות הבלתי נתפסת הזאת רמוזה בשמו של לוט. מצד אחד לוט הוא שם של בושם משובח (בראשית ל"ז כ"ה), אבל מצד שני משמעות המלה בארמית היא 'קללה' (ראה אונקלוס במדבר כ"ה י"ז, "קלל לי העם" - לוט לי ית עמא הדין), ובעברית משמעותו כיסוי המסתיר דבר מה. כל המשמעויות הללו מתחברות להבנת אישיותו המורכבת של לוט.

אם נתבונן, נראה שגם בכל אחד ואחת מאיתנו ישנם ניגודי אישיות פנימיים. אולי לא בכאלה עוצמות, אבל גם בנו יש צד שנמשך לקדושה ושואף לעשות טוב, מול צד שנמשך לתאוות. גם אחריתנו לוטה בערפל, ואין לאף אחד תעודת ביטוח: הכל תלוי לאיזה כיוון נבחר לפנות בכל רגע נתון. אם נבחר לעצור, לעשות חשבון נפש ולבחון את דרכנו, אז יש סיכוי טוב שנגיע לדרך המלך!

 

צריך לזכור שיש לנו נקודת פתיחה הרבה יותר טובה מאשר ללוט, בזכות היותנו בני אברהם, יצחק ויעקב, צרובה בנו נקודה טובה, נשמה אלוקית, שרוצה באמת לעשות טוב. הגדרתנו העצמית היא טוב גמור, וכל הרע הוא רק לכלוך חיצוני שנמשך לנו בגלל פגעי הזמן. וזה דבר אמיתי וודאי ללא כל ספק. תפקידנו לזהות את אותה נקודה טובה, לגלות אותה, ללמוד לראות את העולם דרכה.
 
רבי צדוק הכהן מלובלין כותב שמצות האמונה בקב״ה, כוללת גם מצוה להאמין בעצמנו, שגם בנו יש נשמה אלוקית. ההיסטוריה היהודית הוכיחה לנו שגם יהודי שנראה רחוק מאד מכל קשר לעצמו או ליהדותו ואמונתו, יכול ברגע אחד לקנות את עולמו ולהתחבר, בזכות אותה נקודה שמרובה בנו. אם רק נאמין בעצמנו, נצליח להוציא את הכיסוי מאותה נקודה לוטה בערפל, ולגלות את כל האוצרות הנפלאים שקיימים בנו!
 
בהצלחה!

 

 

 

 

תמונה: באדיבות האמנית אורית מרטין