פרשת השבוע עוסקת ביוסף הצדיק, שאחיו מכרוהו לשיירת ישמעאלים היורדים מצריימה. יוסף הגיע למצרים וכתוצאה מכך, העם היהודי נאלץ לבלות למעלה ממאתיים שנה, בעבדות קשה ומפרכת.

האירועים שהתרחשו סביב מכירתו של יוסף די תמוהים ומחזקים את ההנחה כי "גלות מצריים" הייתה מתרחשת בכל מקרה, גם ללא מכירת יוסף.

נסו לחשוב על הנקודות הבאות:

  1. יעקב מבליט בכל עת, את העדפתו ליוסף על פני אחיו ונראה כאילו הוא מתגרה בבניו במכוון. הדבר ניכר במיוחד, כאשר הוא מעניק ליוסף את כתונת הפסים (בראשית ל"ז:3). התנהגות זו אינה עולה בקנה אחד עם המצופה מאחד מאבות האומה, מה שמחזק את ההנחה שקיימת כאן כוונה נסתרת מאחורי ההתרחשויות.
  2. יוסף מלבה את שנאת האחים כלפיו, כאשר הוא משמיע באוזני אביו, דברים רעים אודותם - "ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם" (ל"ז:2).
  3. הוא ממשיך ומלבה את קנאתם ושנאתם, כאשר הוא מתאר באוזניהם את חלומות הגדלות שלו, בהם אחיו משתחווים לו ונשלטים על ידו. (ל"ז:5, 10).
  4. יעקב אבינו, למרות שהוא מודע למתיחות ולאיבה השוררות בין האחים ליוסף, מחליט בכל זאת לשלוח את יוסף "לרגל" אחריהם. ויוסף, למרות הסכנה הצפויה לו, מסכים לבקשת אביו - והולך לבדו לחפש את אחיו (ל"ז:13). בשלב זה מחליטים האחים להשליך אותו אל הבור ולמכור אותו לאורחת הישמעאלים שעברה שם.

עד כמה שזה ישמע לנו מוזר, סידרת הפרובוקציות הזו נראית, כמאמץ מכוון מצדו של יעקב לעורר את שנאת האחים כלפי יוסף. נשאלת השאלה, כיצד יעלה דבר כזה על הדעת?


פגם באמונה

בכדי לענות על שאלה זו, בואו נחזור יחד 100 שנה לאחור:

בבראשית ט"ו:8-7, מבטיח הקב"ה לאברהם שהוא וזרעו יירשו את אדמת הארץ. אברהם אבינו משיב על כך: "במה אדע כי אירשנה..." - כיצד אוכל לדעת שאכן כך יהיה הדבר?.

שאלתו של אברהם עשויה להישמע כחוצפה של ממש! תארו לעצמכם מקרה, בו אבא מבטיח משהו לבנו, לדוגמא: "אני אקח אותך למשחק הכדורסל ביום ראשון הקרוב" ואילו הילד מביט אל אביו ושואל - "איך אני אאמין לך שתקיים את הבטחתך?".

למרות שאברהם היה ברמה רוחנית עצומה, ההערה שלו מצביעה על פגם מסוים במידת האמונה.

למרות שאברהם היה ברמה רוחנית עצומה (אחרי הכל, הוא שוחח ישירות עם הקב"ה), ההערה שלו מצביעה על פגם מסוים במידת האמונה. מסיבה זו, עוד בטרם נוצר העם היהודי, מחליט הקב"ה, לגרום לכך שיתרחש בעולם אירוע מסוים, שעתיד להטביע בזרעו של אברהם תכונה 'גנטית', של אמונה רבה יותר בקב"ה ובהבטחותיו.

בהתאם להחלטתו, מודיע הקב"ה לאברהם: "גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה" (בראשית ט"ו:14). התרופה ל'מחלה' שהציג אברהם, היא עבדות מפרכת בארץ מצרים. שם, במצרים, צאצאיו יגיעו להכרה שרק הקב"ה לבדו מסוגל להצילם ולהוציא אותם מהסבל הנורא. הם יפנו אל הקב"ה בזעקה עמוקה וכנה - ורק אז תגיע הגאולה השלימה.

ובאמת, כעבור מספר דורות, זה בדיוק מה שמתרחש:

"ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שוועתם אל האלוקים מן העבודה. וישמע אלוקים את נאקתם, ויזכור אלוקים את בריתו, את אברהם, את יצחק ואת יעקב" (שמות ב':24-23).

תקופת העבדות במצרים מילאה את תפקידה בהיסטוריה של העם היהודי - עם ישראל תיקן את פגם האמונה.


"תוכנית חברון"

כעת אנו מסוגלים להבין מדוע יעקב ויוסף עשו כמעט הכל בכדי להרגיז את שאר האחים. הם בסך הכל "עזרו" למלא את "תכנית- העל" של הקב"ה בעולם. עד כדי כך, שבאותם רגעים קריטיים, שהתרחשו לפני המפגש מול האחים, הקב"ה שלח את המלאך גבריאל בכדי לעודד את יוסף בדרכו אליהם!

דבר זה נרמז, כשיעקב שולח את יוסף בנו לבדוק את מעשיהם של אחיו "מעמק חברון" (בראשית ל"ז:12). ברמה הפשוטה ביותר, קיים כאן חוסר הגיון מוחלט, משום שחברון נמצאת בהרי יהודה, ולא בשום עמק! (ראה יהושע י"ד:12).

ברמה הפשוטה ביותר, קיים כאן חוסר הגיון מוחלט, משום שחברון נמצאת בהרי יהודה, ולא בשום עמק!

הגמרא (מסכת סוטה דף י"א ע"א) שואלת בדיוק את אותה שאלה, ותשובתה היא, שהתורה משתמשת במושג 'עמק חברון', מתוך כוונה לתאר בדרך ציורית יותר את סיפורו ירידתו של יוסף. מכירתו לאורחת הישמעאלים, היא המשך ישיר לתוכנית הגדולה שהתחילה עוד בימיו של אברהם אבינו (שנקבר במערת המכפלה שבחברון). תכנית שהחלה בפגם באמונה שהפגין אברהם כלפי הבטחותיו של הקב"ה.

"הזוהר הקדוש" מספר, שיעקב אפילו הגדיל לעשות ודאג לקחת את יוסף לקברו של אברהם בחברון, על מנת לעשות לו שם 'סיור קצר', לפני ששלח אותו למשימה מול אחיו.

כך או אחרת, תהליך הגלות היה חייב להתרחש, ויעקב ויוסף שימשו כ"שליחי ההוצאה לפועל" לתוכנית אלוקית זו. או כמו שאומר המדרש, אם האירועים לא היו מתפתחים באופן הזה, יעקב נאלץ היה להלקח אל ארץ מצרים, כשהוא כבול באזיקים.


לקחים לחיים

עם ישראל, כחלק מתהליך היווצרותו נאלץ "לרדת" מצריימה. תהליך "הירידה" כפי שנוכל לראות, הוא תהליך שלא ניתן להמנע ממנו.

נשאלת השאלה, מדוע מלכתחילה יורדות הנשמות שלנו אל העולם? התשובה עשויה להישמע לכם מיסטית, אך למעשה היא פשוטה מאד: משום שיש לנו לקחים חשובים ללמוד! אנשי הקבלה מכנים את התהליך הזה בשם "תיקון" - זיכוך מיוחד לנשמה שלנו, המבוסס על טעויות שנעשו בגלגוליה הקודמים, שמקורן בחטאם הקדמון של אדם וחוה.

לעיתים קרובות מדי אנו "בורחים" מתוך תקווה להתחמק מהעימות הכואב עם המציאות.

אין הכוונה בכך, שעלינו להערים קשיים נוספים על עצמנו, אבל אם אנו נאלצים לעבור תהליכים שהחיים מזמנים עבורנו, אזי שגוי יהיה מצדנו, להימנע מהם. לעיתים קרובות מדי אנו "בורחים" מתוך תקווה להתחמק מהעימות הכואב עם המציאות. אך בסופו של דבר, היא תמיד תשיג אותנו. משום שה"קושי" הזה, הוא חלק חשוב ומשמעותי במטרה שלשמה נשלחנו לעולם.

אל תפחדו. הכל שייך ל"תוכנית העל" של הקב"ה. אם קיים בחייכם איזה קושי, התמודדו מולו. התאמצו להתגבר עליו. שפרו את הכושר של "שרירי האמונה" שבתוככם. הכירו בעובדה שהקב"ה שולט בכל העניינים. הוא העמיד אתכם במצב המסוים הזה מתוך סיבה הידועה רק לו, ורק הוא מסוגל להוציא אתכם ממנו בשלום ובביטחה. והקב"ה, תמיד מקיים את הבטחותיו!

המתינו בשבוע הבא, לחלק ב' - "על האור בקצה המנהרה"

שבת שלום,
הרב שרגא סימונס.