"אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" (שמות כ ב).

הדיבר הראשון בעשרת הדברות הוא מצוות האמונה, המצווה להאמין במציאות הבורא האחד והיחיד, שהוא עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות בעולמנו, ואשר בטובו מחדש ומקיים בכל רגע ורגע מעשה בראשית.

במצוות האמונה, כרוך מושג נוסף – מצוות הביטחון – החובה להיות סמוך ובטוח על הקב"ה בכל רגע ורגע. האם מצוות הביטחון מהווה חלק ממצוות האמונה, או שמא היא מצווה נפרדת, אשר אינה נכללת במצווה מסוימת אחרת? החפץ חיים זצ"ל מסביר שהביטחון הוא לא מושג נפרד כלל ועיקר, אלא מהווה תוצאה ישירה של קיומה של מצוות האמונה בצורה מושלמת. מצוות האמונה מחייבת את האדם להכיר בהיות הבורא הסיבה הראשונית לכל דבר שקורה ובהשגחתו הפרטית על כל אחד ואחד מאיתנו – כאשר הביטחון הינו יישום ידיעה והכרה זו בחיי המעשה. אם אדם אינו מסוגל להוציא אל הפועל את אמונתו, הרי שאמונתו לוקה בחסר. ה"חזון איש" מביא דוגמא, ומספר על ראובן, אשר בכל הזדמנות "מדבר אמונה", ומצהיר כיצד כל מה שקורה לו הוא משמיים, וכל מחייתו וכלכלתו נתונה בידי הקב"ה בלבד, ואל לו לאדם לדאוג ולהשתדל על פרנסתו. אולם, בהגיע היום, ואדם אחר פותח עסק המתחרה עם זה של ראובן, או אז נעלמת כל "אמונתו", והוא מסתובב טרוד על עתיד פרנסתו. אמונתו של ראובן הייתה נראית אמנם חזקה ויציבה כאשר חייו התנהלו למישרין, אולם כאשר באה אמונה זו במבחן המציאות, לא הצליח ראובן בכוח אמונה זו להקרין ביטחון מושלם. מבחן זה הוכיח למפרע, כי אמונתו לא הייתה אמונה שלמה ואמיתית.

אנו לומדים מדברי החזון איש, כי הביטחון מהווה מימד מהותי במצוות האמונה. רק אדם בעל ביטחון מיישם את אמונתו למעשה. בעל ה"נתיבות שלמה" זצ"ל ממשיך ומפתח הבנה זו בדבר הביטחון, ומסביר שישנן שתי דרגות ביטחון: יש ביטחון פסיבי שהוא בגדר "שב ואל תעשה" ולעומתו ביטחון אקטיבי של "קום עשה". אדם מצווה על "שב ואל תעשה" כאשר הוא מגיע למצב קשה ומסובך, ובידו אין שום אפשרות לחלץ את עצמו מן הצרה. במצב זה תפקידו הוא להאמין בלב שלם כי כל מה שקורה איתו – הוא בסופו של דבר לטובה. לעומת זאת, רמת ביטחון של "קום עשה" היא כאשר אדם נדרש לעשות מעשה אשר יוכיח את ביטחונו בה'. הוא מביא כדוגמא את קריעת ים סוף: משה רבנו ועם ישראל צעקו אל ה' שיצילם מיד פרעה ועַמו המתקרבים אליהם. הקב"ה עונה להם בתשובה – שיפסיקו להתפלל ויתחילו להיכנס אל הים. ה"נתיבות שלמה" מסביר, שעל מנת שיהיו בני ישראל ראויים לכך שה' יהפוך את סדרי הטבע בקריעת ים סוף, היה עליהם להוכיח שהם בוטחים בו בצורה מושלמת, ביטחון המתעלה מעל חוקי הטבע הרגילים ונסמך אך ורק על הקב"ה. היה עליהם להאמין, שאם ה' רוצה שהם יעברו את הים, הרי שיש בידו לאפשר להם לעשות זאת, למרות שהם לגמרי לא מבינים ברגע זה כיצד ייתכן הדבר. ולכן, כניסתם אל הים הגועש, בטרם נקרע, היוותה הוכחה של מידת ביטחון ברמה גבוהה של "קום עשה", דרגה אשר העניקה להם את הזכות לנס גדול כמו נס קריעת ים סוף.

אמונה שלמה ואמיתית, יכולה לבוא לידי ביטוי אך ורק באדם שמוכן לחיות בביטחון גמור וחסר פשרות

אם נקשר בין דברי החזון איש ודברי הנתיבות שלמה, הרי שאמונה שלמה ואמיתית, יכולה לבוא לידי ביטוי אך ורק באדם שמוכן לחיות בביטחון גמור וחסר פשרות בהקב"ה. אדם שמאמין שהוא מסוגל ומחויב לנהוג כך על פי מה שמכתיב לו רצון ה', הרי וודאי שהקב"ה יצליח דרכו בכל אשר יפנה. הרב נח וינברג זצ"ל היה דוגמא לאדם כזה, ברמה הגבוהה ביותר. הרב וינברג מוכר בעיקר בשל הישגיו המדהימים בתחום קירוב הרחוקים. אחד מידידיו הקרובים התבטא ואמר כי כל הישגיו המרשימים נבעו ישירות מאמונתו העמוקה ובטחונו הגמור בהקב"ה.

אני אישית חזרתי למסורת אבותיי על ידי התוכנית לתושבי חוץ של "אש התורה", הלוקחת יהודים חילוניים לטיולים בארץ ישראל, שם הם חווים את פגישתם הראשונה בדרך כלל, עם טעמה של המסורת היהודית. לאחר מכן למדתי בישיבת "אש התורה" במשך ארבע שנים בהן זכיתי להכיר את גדלותו של הרב וינברג מכלי ראשון ממש. לעולם לא אשכח כיצד הוא היה מברך – הוא פשוט דיבר אל הקב"ה וחש שהוא באמת עומד לפניו. הייתה זו דוגמא אישית מובהקת ל"שיויתי ה' לנגדי תמיד". כאשר הוא דיבר על ביטחון בה', דבריו חדרו אל עמקי הנפש, והשפיעו השפעה עצומה על שומעיו. הוא לא אמר שום דבר יוצא מגדר הרגיל, אבל הוא בעצמו היווה דוגמא חיה ומוחשית לאדם הבוטח בה', ועצם העובדה שהוא יישם בחייו את הדברים עליהם הוא דיבר, גרמה לכך שהם השפיעו על שומעיו ומקורביו, אפילו רק מתוך התבוננות בדמותו.

כיוון שאמונתו הייתה כה שלמה ומופנמת בקרבו, היא הייתה מגיעה לכלל מעשה לעיתים קרובות, ובכך הוכיחה דרגה גבוהה של ביטחון – ביטחון של "קום עשה" כפי שכתב ה"נתיבות שלמה". הרב נח היה רגיל לומר, שאם אנו רואים בעיות או פגמים בעולם סביבנו, הרי שאין שום סיבה שלא נצא ונטפל בהם, אם אנו מאמינים ויודעים שזהו רצון ה'. הקב"ה רוצה וגם יכול לעזור לנו לקיים את רצונו, אף אם נראה כי זה מצריך לפעמים יכולות על אנושיות. אם נוכיח רמת ביטחון של "קום עשה", נהיה ראויים לכך שה' יעשה לנו ניסים. גישה זו היא היא זו שליוותה את הרב וינברג במשך שנות חייו. בזמנים בהם עדיין לא נשמע מושג כמו "קירוב רחוקים", הוא ראה בצורך הנואש להחזיר את אותם מיליוני יהודים שאינם יודעים מאומה על תורה ומצוות למסורת אבותם. אנשים רבים זלזלו בחלומו בהינף יד, הסתכלו עליו כמו היה מנותק לגמרי מהמציאות, וכינו אותו – שוטה. למרות הכל, הוא היה חדור באמונה שהוא מקיים וממלא את רצון ה', ואמונה זו היא זו שנתנה לו את הכוח להתגבר על המכשולים הרבים שעמדו בדרכו, ולהגיע אל הבלתי יאומן, תוך הקמת תנועה אשר הצילה רבבות ואלפי יהודים מניתוק גמור מהיהדות.

אף אחד לא דמיין, חוץ מהרב נח וינברג עצמו

בנו של הרב נח, הרב הלל וינברג שליט"א, מתאר כיצד החל הכול עם שלושה בחורים בחדר קטן בקרית צאנז. אף אחד לא דמיין שצעדים ראשונים אלה יגיעו לפסגה בדמות "אש התורה" ושלוחותיה. אף אחד לא דמיין, חוץ מהרב נח וינברג עצמו. אלה הקרובים אליו מעידים שהוא האמין באמת ובתמים שהוא יביא את המשיח בכוחו – על ידי מאמציו. הישגיו המרשימים היו קטנים בעיניו כיוון שהוא ידע והיה משוכנע שה' רוצה יותר. הר' הלל, אמר בהלוויתו, שאם הרב וינברג היה עומד מולנו כרגע, הוא היה אומר שאנו יכולים להגיע ליותר ממה שהוא הגיע. אנו יכולים להגיע לרמה של משה רבנו! מילותיהם של חז"ל בנושא זה, לא היו עבורו עוד מאמר מעורפל שלא קשור לחיים, מילים אלה היו בשבילו אמת אשר עלינו לקחתה ברצינות יתרה.

סיפור מדהים ששמעתי על הרב וינברג מראה עד כמה הייתה רמת האמונה שלו גבוהה, ועד כמה השפיעה על חיי המעשה שלו. בתו סיפרה בימי ה"שבעה" שפעם הגיע לישיבת "אש התורה" אלוף שחמט, למד שם מספר ימים, והחליט לעזוב. הרב נח הזמין אותו לשחק איתו שחמט אך התנה איתו שאם אותו אלוף ינצח – הוא יכול לעזוב את הישיבה, אבל אם הרב נח ינצח – עליו להישאר. הרב נח ניצח. כאשר הוא נשאל מניין היה לו את האומץ להציע עסקה שכזו, הוא ענה שהוא ידע שה' רוצה שאותו צעיר יישאר ללמוד בישיבה, לכן הוא האמין בלב שלם שהוא ייתן בידו את היכולת לנצח.

מתאים ביותר לסיים באחד מהסיפורים שהרב נח נהג לספר לעיתים קרובות. לפני שנים רבות, ביקר הרב שך זצ"ל בישיבת "אש התורה" לרגל ברית מילה שנערכה בה. הוא נדהם למראה מספר גדול כל כך של בעלי תשובה – אנשים שהגיעו מחיים מערביים לגמרי ונכנסו לחיי תורה. הרך שך קם ואמר חידוש שהוא מעולם לא אמר קודם: הוא ציטט את הפסוק מהושע: "שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעווניך" (הושע יד ב), ושאל – מהפסוק נשמע שהעובדה שחטאנו ונכשלנו בכל כך הרבה עוונות, היא בעצם הסיבה לכך שעלינו לשוב עד ה' אלוקינו. כיצד ייתכן? מדוע? על מנת לענות על קושייתו הוא הסביר, שעד כמה שהרוע מסוגל לקלקל, הטוב יכול לתקן לפחות באותה המידה, אם לא יותר. לפי זה, אם אדם מסוגל להתרחק כל כך מהקדוש ברוך הוא, אזי אין ספק בכך שהוא מסוגל גם לחזור אליו, ואף להגיע לרמה גבוהה יותר! עד כמה שהיצר הרע של האדם הוא חזק ובעל כוח, הרי שיצרו הטוב חזק עוד יותר. בדומה לכך, המשיך הרב שך, אם ההיסטוריה הוכיחה שבכוחו של בן אנוש אחד להרוס את חייהם של שישה מליון בני אדם, הרי שבכוחו של בן אנוש גם להציל את חייהם של שישה מליון בני אדם! הרב שך התעורר לרעיון זה בעקבות הרושם העמוק שהשאיר בו המראה של ההישגים המדהימים אליהם הגיע הרב וינברג.

הרב הלל, בנו של הרב נח, הוסיף ואמר, שאותו אדם שגרם להרס כה נורא – היטלר ימ"ש, לא היה אדם כשרוני במיוחד או אינטליגנטי, ולמרות זאת הוא היה מסוגל לגרום לנזק כה גדול לאנושות. ולכן לכל אחד מאיתנו, לא משנה כמה הוא רואה את עצמו כסתמי וחסר כישרונות, יש את הפוטנציאל והיכולת להיטיב, עוד יותר מרעותיו ופשעיו של היטלר. כיצד אנו יכולים להגיע לרמה כזו? עלינו ללמוד מר' נח, לפתח את האמונה והביטחון שלנו בה' יתברך, כך יהיה לנו את הכוח להאמין שאנו יכולים להגיע להצלחות והישגים שלא יאומנו, אם ה' אכן רוצה בכך.

רמה כזו של אמונה וביטחון בהקב"ה, כמו זו שהגיע אליה הרב נח, נראית גבוהה מאד וקשה להשגה. אולם, גדולתו בנושא זה ובכל שאר השטחים לא הגיעה כתוצאה מכישרונותיו הטבעיים – אלא כתוצאה מעמל של שנים בהם הוא עבד והשקיע בקשר שלו עם הקב"ה. לעיתים קרובות הוא המליץ בפנינו ללמוד ולהפנים את ששת המצוות התמידיות, המצוות שעוטפות את היהודי ושומרות על הקשר שלו עם הקב"ה. על מנת לעשות לזכרו, הרי שיהיה מתאים ביותר שנקרא את מאמריו, נחזק את עצמנו ואת קשר שלנו עם הקב"ה, על ידי לימוד ועיון בששת המצוות התמידיות - שהראשונה שבהן היא האמונה. זהו המפתח להגיע לרמת ביטחון של "קום עשה" אליה הגיעו היהודים בקריעת ים סוף, ואותה ייצג כל ימי חייו הרב נח וינברג זצ"ל. ייתן ה' ונזכה כולנו ללמוד מהרב נח, להמשיך בדרכו ובמאמציו ולהגשים את חלומו – שכל יהודי ישוב לאביו שבשמיים.