בוקר טוב! בפרשת השבוע הנוכחית מספרת לנו התורה "וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף". ישנו חוסר הסכמה ביחס לשאלה אם אכן מדובר במלך חדש או שמא מדובר בפרעה שבחר להתעלם מהחוב שלו ליוסף ולבני ישראל על כך שהציל את ארץ מצריים ואת העולם מרעב. ברור שנתינת אמון – בעיקר בראשי ממשלות – היא דבר בעייתי. במי אתם נותנים אמון? במי אתם יכולים לתת אמון?

בצעירותי הייתה בטלוויזיה תכנית בשם "במי אתה בוטח?"(Who Do You Trust?)שם התוכנית לא היה "האם יש מישהו שאתה בוטח בו?" מכוון שבסופו של דבר, כולנו בוטחים במישהו או במשהו. אנשים בוטחים באינטליגנציה שלהם, בכוח שלהם, בקסם האישי שלהם, בידע שלהם, בקשרים שלהם, במועמד הפוליטי שלהם ובעושר שלהם. לגבי אלה שבוטחים (או לפחות בטחו בעבר...) בעושרם, יש מידה של אירוניה בכך שעל שטר הדולר האמריקני כתוב "באל אנו שמים מבטחנו" (In God We Trust).

בסופו של דבר, מה שיעזור לכולנו לעבור את הזמנים הקשים האלה הוא חיזוק הבטחון שלנו באלוהים. האמון באלוהים נותן לאדם שלוות נפש, את היכולת להירגע ולהיות משוחרר ממתח ומדאגות. הוא עוזר לאדם להתמודד עם תסכולים וקשיים.

איך אפשר לחזק את בטחוננו באלוהים?

7 עקרונות שיעזרו לנו לשים את מבטחנו באלוהים

  1. בורא עולם אוהב אותי יותר מכל אהבה שיכול מישהו בעולם לאהוב אותי.

  2. האלוהים מודע לכל מאבקיי, תשוקותיי וחלומותיי. כל מה שעליי לעשות הוא לבקש את עזרתו.

  3. לאל יש את הכוח לתת לי את כל מה שאני רוצה.

  4. אין בעולם כוח אחר מלבד בורא העולם. רק הוא יכול להעניק לי הצלחה ולתת לי את מה שאני רוצה.

  5. האל משגיח עלי ונותן לי יותר ממה שאני מבקש.

  6. האל נותן בלי תנאים. אני לא צריך להרוויח כלום או להיות ראוי לזה. הוא ייתן לי בכל מקרה.

  7. רבון העולם יודע מה הכי טוב בשבילי וכל מה שהוא עושה הוא לטובתי.

ספר שמות, שמות א:א – ו:א 

פרשת השבוע מספרת סיפור שחוזר על עצמו לאורך ההיסטוריה: העם היהודי הופך לגדול ורב. מגיע מלך חדש למצרים, "שלא ידע את יוסף" – כלומר, הוא בחר שלא להכיר את יוסף או להכיר בחוב שלו כלפי יוסף). הוא הופך את בני ישראל לעבדים "וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם-בָּנוּ, וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ". (אנטישמיות יכולה לפרוח מכל סיבה שהיא, אין צורך בסיבה הגיונית או אמיתית – צפו בסמינר האינטרנטי שלנו "למה דווקא היהודים?" בכתובת http://international.aish.com/seminars/hebrewsite/whythejews - הסמינר הזה ישנה את האופן שבו אתם תופסים את עצמכם, את העם ואת ההיסטוריה שלכם. הוא מדהים!)

משה נולד ומוחבא מיד כיוון שישנו צו להרוג את כל התינוקות הזכרים היהודים. משה ניצל על-ידי בת פרעה, גדל בארמון המלכותי ויוצא לראות את המצוקה של בני עמו. הוא הורג מצרי שהכה עברי, נמלט למדין כשהמעשה נודע ברבים, הופך לרועה ואז מצווה על-ידי אלוהים באמצעות הסנה הבוער "הוצא את עמי בני ישראל ממצריים". משה חוזר למצריים, מתעמת עם פרעה שמסרב לשלח את בני ישראל. ואז אומר אלוהים, "עַתָּה תִרְאֶה, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה".

* * *

דבר תורה
מבוסס על ספרו של הרב זליג פליסקין  Growth Through Torah 

כשאלוהים התגלה למשה בסנה ואמר לו שיייגש לפרעה כדי לדרוש ממנו את חירותם של בני ישראל, השיב משה:

"בִּי אֲדֹנָי; שְׁלַח-נָא, בְּיַד-תִּשְׁלָח" (שמות ד, יג).

מדוע ניסה משה להימנע מעמדת מנהיגות זו?

הרמב"ן, רבי משה בן נחמן, מפרש שמשה אמר לקדוש ברוך הוא לשלוח מישהו אחר כיוון שהוא האמין שכל אדם אחר בעולם יהיה מתאים יותר למשימה זו מאשר הוא עצמו.

במבט ראשון, זה מבלבל. כיצד יכול היה משה לחשוב בכנות על עצמו כבלתי ראוי? הרב רבי חיים מוולוז'ין פירש שאפילו אם אדם הוא מאוד אינטליגנטי וחכם והגיע להישגים רבים, אף על פי כן ייתכן שהוא לא עובד מספיק קשה כפי שעליו לעבוד. עם כשרונותיו ויכולותיו ייתכן שהוא היה משיג הרבה יותר אם היה מתאמץ יותר. מצד שני, ייתכן שאדם שהשיג מעט עושה בעצם כמיטב יכולתו. ייתכן שאדם זה מיצה את הפוטנציאל שלו. עם זאת, אדם בעל הישגים עשוי להיות רחוק ממיצוי הפוטנציאל שלו. 

מסיבה זו חש משה לא ראוי. מתוך ענווה גדולה, הוא חשב שהוא רחוק יותר ממימוש הפוטנציאל שלו מכל האחרים.

זהו שיעור חשוב לשני סוגים של אנשים. אותם אנשים שמרגישים יהירים ומתרברבים באינטלקט שלהם ובהישגיהם צריכים להיות מודעים לכך שאולי הם רחוקים ממימוש הפוטנציאל שלהם. הדבר צריך להפחית את גאוותם המנופחת ביחס לעצמם. מאותה סיבה בדיוק, אלה שמתאמצים מאוד ומשקיעים מאמץ רב לא צריכים להרגיש קנאה או ייאוש כשהם רואים אחרים שמשיגים כביכול יותר מהם.

הרמה הרוחנית של האדם לא יכולה להימדד על-ידי בן אנוש כלשהו. אין אמצעי אובייקטיבי מדויק להעריך כל אדם. הרמה האמיתית של כל אדם מבוססת לחלוטין על מאמציו וזה משהו שרק הקב"ה עצמו יכול להעריך ולמדוד.  


הציטוט השבועי: "יש שני סוגי שוטים: אלה שנותנים אמון בכל אחד

ואלה שלא נותנים אמון באיש".