פרשתנו מצמיחה לאדם היהודי כנפיים של "סופרמן" אמיתי. היא מודיעה לו שבידיו מסורים מפתחות היקום. הוא – המושל. הוא המחליט. הוא הקובע. ועל פיו יישק כל דבר על פני התבל. בהתאם לתפישתה של הפרשה, האדם היהודי קובע, למשל, את מזג האוויר ומתי ירד גשם. בכוחו להכתיב את יבול השדות, את כמות התבואה שתצמח וכדומה.

המפליא הוא, שאין הפרשה חושפת בפני האדם, ולו ברמז, את סודות הטבע הכמוסים, למען תתאפשר לו שליטה פנטסטית זו. לא תמצאו בפרשתנו שמץ מצפונות ה"קוד הגנטי" של העולם, למשל, שיעניקו לו את הכוח להנדס את המציאות בשמים ובארץ, כרצונו. במקום זאת, מעלה היא בפנינו את החוק העמוק ביותר של היקום. לדעתה, הוא החוק המעצב, מאחורי פרגוד הקוסמוס, את המציאות הממשית והמוחשית, את כוחות הטבע כולם. כוונתנו, לחוק ה"אתיקו פיזיקה" (בלשונו של ד"ר י.ה. ייבין), הכלול במשפט הבא: "אם בחוקתי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם" (ויקרא כו, ג).

כי אז:

"ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו... ואכלתם לחמכם לשבע וישבתם לבטח בארצכם. ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה מן הארץ וחרב לא תעבר בארצכם, ורדפתם את אויביכם ונפלו לפניכם לחרב וגו' " (שם ד-יג).

בטרם ננסה להבין את הקשר המסתורי ויחסי הגומלין בין התנהגותו הדתית-מוסרית של האדם לבין הגשם, היבול ופעילותו התקינה של הטבע – נוסיף קורטוב תמיהה למסכת ההבטחות ה"מוזרה" הזאת:

"ונתתי גשמיכם בעתם - בשעה שאין דרך בני אדם לצאת, כגון: בלילי רביעיות ובלילי שבתות" (רש"י במקום בשם התלמוד).

"ונתנה הארץ יבולה" - לא כדרך שהיא עושה עכשיו, אלא כדרך שעשתה בימי אדם הראשון... ביום שהייתה נזרעת, בו ביום עושה פירות" (ספרא – מדרש).

"ועץ השדה יתן פריו" - אף אילני סרק עתידים להיות עושים פירות" (שם).

"ואכלתם לחמכם לשובע" - אפילו אוכל אדם קמעה, הוא מתברך במעיו" (שם).

"והשבתי חיה רעה מן הארץ" - רבי שמעון אומר: "משביתן שלא יזיקו" (שם).

מדגם זה, מתוך הסברי חז"ל לפסוקי הפרשה, די בו כדי למקד את תשומת הלב לתלות המיסטית והעלומה, הקיימת בין מעשי האדם לכוחות הטבע הדוממים,להשפעתם הנסתרת על האינסטינקטים הפראיים של חיות הטרף ולהתנהגותם האנושית של אויבים וידידים כאחד.

והדברים, כמובן, מוזרים במבט ראשון. הגיוננו עוד היה מקבל, לו היתה הפרשה משכנעת אותנו, ששמירת חוקי התורה תתרום, לאין ערוך, לשיפור איכות החיים המוסריים של העם, שתעניק עולם הבא וכו'.

אולם, לבוא ולהכריז ששמירת שבת, וכשרות, זהירות בהלנת שכר ובאיסור שעטנז וכדומה, יתרמו להגברת התפוקה של הכלכלה הלאומית; יורידו גשם ויצמיחו יבול; ישמשו כוח מרתיע מפני אויבי הארץ, יותר מהשקעת מיליארדים בבניית עוצמה צבאית – שוברת את מוסכמות הגיוננו האנושי, המבוסס על החושים; על הכרת המציאות ועל הניסיון האמפירי. לאור פרשתנו, עלינו לשלוח מעתה, לחופשה ממושכת את מושגינו שלנו על האדם – כיצור אנושי, ועל העולם – בביתו.

אכן, מושגי הפרשה שונים.

היא בעצם משלימה את תמונת האדם כפי שתוארה ביום יצירתו, ביום הששי לבריאת העולם. שם נאמר עליו שנברא ב"צלם אלוקים" (בראשית א). כלומר, הוא נושא בקרבו ניצוץ מן העלום שמעבר לטבע. גרעין האינסופיות שתול בו, ומפעיל אותו. ואם כי הפירוש הפשוט של מושג זה הוא, שהינו יצור, שזכה לתודעה, להכרה ולאחריות מוסרית, בניגוד לשאר יצורי תבל. הרי שעומק המושג "צלם אלוקים" תולה את כל היקום בו ובהתנהגותו.

כך נאמר במדרש, סמוך לבריאת האדם:

"בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הן, וכל מה שבראתי, בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי. שאם אתה מקלקל, אין מי שיתקן אחריך" (קהלת רבה ז).

וכך נוסחו הדברים על ידי הרמח"ל הגדול (רבי משה לוצטו) בספרו "מסילת ישרים":

"ואם תעמיק עוד בעניין תראה... אם האדם נמשך אחרי העולם ומתרחק מבוראו, הנה הוא מתקלקל ומקלקל העולם עמו. ואם הוא שולט בעצמו ונדבק בבוראו, הוא מתעלה והעולם מתעלה עמו".

כוונת הדברים היא, לא רק להשפעתו של האדם על סביבתו החברתית, כי אם גם על הטבע עצמו ברמתו הפיסיקלית. שכן, האקולוגיה של היקום, על כל צורותיה, הינה בבואה והשתקפות של האקולוגיה המוסרית של בחיר היצורים – האדם.

אך מדוע זה כך? מה ההיגיון הפנימי של הדברים? כיצד ההתנהגות על פי התורה מצמיחה ניסים שכאלו, המתוארים בפרשה: גשמים בעתם וכדומה?

על פי המקרא: הסוד טמון במהות האדם:

"ה' ערך סדרי העולם הגדול (היקום) והנהגתו, שיהיו נמשכים לפי סדרי האדם – שהוא העולם הקטן – והנהגתו. שאם הטבעים מוטלים בעולם הקטן והנפש נמשכת אחר החומר, טבעיו ויצריו, אז גם בעולם הגדול, הטבע שורר והכל מתנהג לפי סדרי המערכת ומנהג הטבע.

ועת יתקדש האדם ויתנשא מן החומר אל הנהגה בחירית, נפשית והשכל גובר והנפש האלוקית שוררת, אז גם בעולם יתקדש ה' ויתעלה להנהיג הנהגה ניסית פלאית... כדי שיתקדש ה' בהנהגת העולם להנהיג הנהגה פלאית – תלוי בקדושת ישראל וממשלתם על הטבע והחומר" (פירוש המלבי"ם, בתחילת פרשת קדושים).

הארכנו בציטוט כי הוא גורלי להבנת העניין. עתה – נסבירו:

לאדם יכולת הכרעה חופשית. בכל מצב ומצב אליו הוא נקלע, הבחירה בידו, אם לעשות את הטוב, הראוי והמוסרי, או את הרע, המכוער והמזיק. בזאת עליונותו הברורה על פני יצורים חיים אחרים.

אולם, קיים הבדל תהומי בין הבחירה בטוב או הבחירה ברע, מלבד הניגוד המוסרי. הבחירה הרעה נובעת, בדרך כלל מן האינטרס האישי הצר, מן האגואיזם, או מן הדחפים האינסטינקטיביים הרוחשים בלב האדם ובתת המודע שלו. ואם יפעל על פי עצתם, תהיה התנהגותו התנהגות טבעית בהחלט, תואמת את מציאות גופו ויצריו. בלשון ימינו, זה מה שנקרא "בא לי" לעשות כך או אחרת.

אולם, אם מחליט האדם, במצב נתון, לפעול בניגוד לדרישת יצרו הגועש, להתנהג לא לפי האינטרס האנוכי, רק משום שצו מוסרי מסוים ביקש ממנו לפעול אחרת – הרי בעיני המקרא התנהגותו אינה התנהגות טבעית, כי אם נס של ממש הנאצל ישירות מן הניצוץ האלוקי השוכן במעמקי אישיותו.

נס התנהגותי זה, אם הופך הוא לנורמה קבועה בחיי אדם ובחיי אומה שלמה, אם בכל מקרה ומצב יפעלו שלא בהשפעת הדחף, כי אם לאור תבונת הלב המוסרית – יגרום הדבר לכך (בגלל יחסי התלות שבין אדם-עולם) שגם הטבע והיקום יפיקו מקרבם תוצאות ניסיות ועל טבעיות.

וודאי, קשה להוכיח, שאכן פועל חוק המוסר בעמקי חוקי הטבע, אולם, "לא ראיתי" ו"לא הרגשתי", אינם הוכחה שחוק זה אינו קיים. רבות הן העובדות בחיינו אשר עד לזמן נתון לא היו ידועות לבני אנוש, ולבסוף כשהתגלו, הרחיבו את הניסיון האנושי. זאת, למרות שעד לרגע הגילוי הכחיש האדם בכל תוקף את עצם אפשרות קיומם. גילויים של גלי הרדיו הנמצאים בחלל העולם, הינה דוגמא אחת מני אלף. הרעיון, שהאדם יוכל לדבר אל תוך מכשיר בניו יורק וברגע אמת ישמעו אותו בפריז, נראה היה בעיני הדור הקודם כדמיון פרוע. ובכל זאת, הם קיימים, הגלים הללו.

ועם זאת, קיימת הוכחה, בפרשתנו עצמה. המודל ההיסטורי האלטרנטיבי שהיא בונה, במקרה שעם ישראל לא ילך בחוקות התורה – זהו המודל של ו"אם בחוקותי תמאסו" (שם כו, טו) – התממש לדאבון הלב בתולדות גלותנו הארוכה והקשה, בפרוטרוט, והואיל ומודל הגלות, אף הוא גדוש בעובדות על טבעיות, מוכיח הוא מה יכול היה לקרות איתנו, לו בחרנו בדרך הטובה...