לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




ויצא(בראשית כח:י-לג:ג)

רחל ולאה פרק ב'

בפעם האחרונה בה עסקנו ברחל, היא למדה שיעור קשה במציאות החיים כאחת מארבע האמהות:

ולמה נתעקרו האמהות? שהיה הקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילתם. אמר הקדוש ברוך הוא: עשירות הן, נאות הן, אם אני נותן להם בנים אינן מתפללות לפני. (מדרש תנחומא תולדות ט)

לא קל להיות אם האומה! מתוך הארבע, לאה הייתה היחידה ש"חמקה" מבעיות הפוריות. אולם היא היתה זו שידעה לערב את הא-ל באופן קבוע בצרכיה וקשייה היומיומיים. היא הכירה היטב בכוחה של התפילה בשנוי גורלה. בתחום ה"שיחה ותפילה" עם אלוקים, לאה היא המומחית. ואת זה צריכה ללמוד רחל אחותה, וכן אנחנו, צאצאיה.

ילדי בלהה

ואכן, רחל הופכת מ"אשה אהובה" שרגילה לקבל הכל בקלות, לאחת שלומדת שכדי להשיג משהו בחיים, צריך תחילה לבקש זאת בתפילה וכן להשתדל במאמצים כדי להשיג את מבוקשה ("האלוקים עוזר למי שעוזר לעצמו").

רחל מאפשרת ליעקב לשאת גם את אמתה, וכשבלהה הרה ויולדת שני בנים, רחל רואה בהם מענה ישיר לתפילותיה והשתדלותה. למרות שבמתנה הזאת מהולה תחושת מרירות מסוימת, על כך שאלוקים דן (ולא בדיוק אוהב) אותה:

ותאמר רחל: דנני אלוקים וגם שמע בקולי ויתן לי בן. על כן קראה שמו דן. (בראשית ל, ה)

דן מייצג את מאמציה של רחל לבחון את עצמה, להשתנות ולצמוח מאישה בעלת פרספקטיבה של "חסד" ו"רחמים", לכזאת שגם ל"דין" משחק אצלה תפקיד.

ולבן הבא היא קוראת נפתלי:

נפתולי אלוקים נפתלתי עם אחותי, גם יכולתי. ותקרא שמו נפתלי. (בראשית ל, ח)

במלים אחרות, רחל אומרת, אלוקים ארגן את כל מערכת היחסים הנפתלת והמורכבת הזאת, כדי שאוכל ללמוד ולצמוח מאחותי. רחל לומדת כאן מלאה כיצד לשתף את אלוקים בחייה על ידי תפילה, ולעמול כדי להשיג תוצאות.

השפעתה של רחל על לאה

ברגע שנראה שמצבה של לאה טוב, ויש לה את כל מה שרצתה וקיוותה לו, אלוקים שולח לה צורך חדש – כדי שהיא תמשיך לבקש ולהתפלל:

ותרא לאה כי עמדה מלדת, ותקח את זלפה שפחתה, ותתן אותה ליעקב... (בראשית ל, ט)

לאחר מעשה ההקרבה המיוחד של רחל, שנתנה ליעקב לשאת את אמתה, לאה קלטה שאישה לא חייבת ללדת ילדים באופן ביולוגי בכדי שיהיו ילדיה. וכשהיא ראתה שהיא סובלת מעקרות משנית (מסתבר שלאה לא הצליחה להתחמק לחלוטין מבעיות הפוריות), היא החליטה להשקיע מאמצים רבים יותר כדי לבנות את בית ישראל. וכך נולדו לזלפה שני בנים, גד ואשר, שמות שמייצגים בשורה ושמחה:

ותאמר לאה: בא גד (מזל), ותקרא שמו גד... ותאמר לאה: באושרי... ותקרא שמו אשר. (בראשית ל, יא,יג).

פרשת הדודאים

וילך ראובן... וימצא דודאים בשדה, ויבא אותם אל לאה אמו. ותאמר רחל אל לאה: תני נא לי מדודאי בנך. ותאמר לה [לאה]: המעט קחתך את אישי, ולקחת גם את דודאי בני?! ותאמר רחל: לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך. (בראשית ל, יד-טז)

לצמח הדודאים ישנה כפי הנראה סגולה מיוחדת לפוריות או שהיה ידוע כצמח מעורר תשוקה. הפרשה הזאת בכל אופן מתארת ניסיון נוסף של רחל להרות. עם זאת, תגובתה של לאה: "המעט קחתך את אישי" – (לא מספיק שלקחת ממני את בעלי?!) נראית לא הגיונית בעליל: הרי ההיפך הוא הנכון! האם לא לאה הייתה זאת שלקחה מלכתחילה את בעלה של רחל? ותגובתה של רחל לדבריה מוזרה לא פחות: היא מסכימה לוותר על יחסי אישות עם בעלה (שבלעדיהם הרי אי אפשר בכלל להיכנס להיריון) תמורת הדודאים. מה ההגיון בהחלטת רחל "למכור" את יעקב תמורת צמח?

הערכה באה ממאמץ

לאה שעמלה כל כך קשה על מנת לזכות באהבת יעקב, שמשקיעה את כל תשומת ליבה וכוחותיה הרוחניים במערכת היחסים הזאת, מרגישה שיש לה זכות גם בנישואין האלה. וכשהיא אומרת לרחל, "המעט קחתך את אישי, ולקחת גם את דודאי בני?" היא עדיין מדברת מנקודת הכאב האישית שלה, שלמרות הכל רחל היא עדיין האישה ה"חשובה", היותר אהובה, זאת שאחרי הכל הייתה "אהבתו הראשונה" ובחירת לבו של בעלה. אם כבר זכית באהבה שלו על פניי, חושבת לאה, אז לפחות תשאירי לי את היתרון שבלידת ילדיו.

תגובתה של רחל, "לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך", מעידה לכאורה שהיא רואה באהבתו של יעקב כלפיה דבר המובן מאליו. תוך כדי ניסיונותיה להשקיע קצת יותר "השתדלות" בפרויקט ההיריון, היא שוכחת להוקיר את מערכות היחסים האוהבות שלה עם בעלה ועם אלוקים, ולהשקיע בהן. ויתכן שכתוצאה מכך, רחל נאלצת להמתין עוד כמה שנים, ובכל הזמן הזה לראות את הערכתה של לאה ליעקב, ואת הילדים שנולדים כתוצאה מכך.

ויבוא יעקב מן השדה בערב, ותצא לאה לקראתו ותאמר: אלי תבוא, כי שכור שכרתיך בדודאי בני...

וישמע אלוקים ללאה, ותהר ותלד ליעקב בן חמישי... ותאמר לאה, "נתן אלוקים שכרי..." ותקרא שמו יששכר. (בראשית ל, טז-יח)

לאה מקדמת את פניו של יעקב באסרטיביות, ולאחר מכן מנציחה את האירוע בשמו של הרך הנולד(!), ההתנהגות שנראית מנוגדת לצניעות הטבעית המוטבעת בנשים היהודיות. אולם חכמינו חשבו אחרת:

כל אישה שתובעת בעלה לדבר מצוה, יהיו לה בנים שאפילו בדורו של משה לא היו כמותם. (מסכת עירובין דף ק עמוד ב)

לאה מייחסת חשיבות רבה לפיתוח האהבה והקרבה בינה לבין בעלה, יעקב. היא מנסה לחזק את הקרבה הזאת בכל אמצעי שבאמתחתה – בתוקף וללא בושה.

למרות שכעת רחל מרגישה בחסר שקיים בשותפותה עם יעקב, התחושה נובעת מחוסר יכולתה ללדת ילדים, ובאפשרותה לקחת חלק אישי וישיר במילוי המשימה של יצירת עם ישראל. את אהבתו של יעקב ואת יחסו אליה כאל עיקר ביתו, היא מקבלת כמובן מאליו.

לאה משקיעה לא רק מאמצים פיזיים, אלא גם רוחניים: "וישמע אלוקים ללאה" – כלומר, נראה ששוב התפללה. לרחל עדיין יש מה להרוויח מ"נפתוליה" עם לאה.

אולם לאה לא התעלמה ממעלותיה של רחל, שאפשרו לה לזכות בכל מאווייה. גם היא למדה מאחותה.

דינה ו(שוב) שינוי הגורל!

ואחר ילדה בת ותקרא שמה דינה. (בראשית ל, כא)

רש"י מסביר:

שדנה לאה דין בעצמה אם זה זכר, לא תהא רחל אחותי כאחת השפחות. והתפללה עליו ונהפך לנקבה.

כאן, למרות שלאה עדיין פועלת מתוך מידתה- "דין" ולא "חסד", כאן הדין בא מנקודת מבט של התמקדות בזולת והזדהות (תכונה שלמדה מאחותה), והיא מבינה שאסור יהיה לה ללדת בן נוסף. האמהות ידעו בנבואה שליעקב יהיו 12 בנים, ומכיון שכל אחת מהשפחות ילדה שני בנים וללאה כבר יש ששה בנים, נשארו רק עוד שניים שיוכלו להוולד לרחל. לאה הבינה שלא יהיה זה הוגן אם לרחל יהיו פחות שבטים מאשר לשפחות.

לאה משתמשת בכלי התפילה שוב כדי לשנות מציאות. כמו שהצליחה לעקור בעזרת תפילותיה ודמעותיה את גורלה הצפוי כאשתו של עשיו, גם כאן תינוק זכר שכבר נוצר ברחמה, הפך לנקבה.

וכל זה הושג על ידי נחישותה של לאה להשיב לרחל משהו מהחסד שהרעיפה עליה, שנים רבות קודם.

סוף סוף ילדים לרחל

גורמים רבים מצטרפים יחד להגיע לאירוע המיוחל כל כך:

ויזכור אלוקים את רחל... ויפתח את רחמה, ותהר ותלד בן. ותאמר: אסף אלוקים את חרפתי. ותקרא את שמו יוסף, לאמור: יוסף ה' לי בן אחר. (בראשית ל, כג-כד)

"שהשתדלה להוליד בהכניסה צרתה לביתה ובעניין הדודאים. וישמע אליה אלוקים, שהתפללה אחר שעשתה שני מיני השתדלויות". (ספורנו – בראשית ל, כב)

אחרי שרחל השקיעה מאמצים בניסיונותיה להרות, וכן המשיכה לבקש מאלוקים, אלוקים זוכר אותה.

המדרש מוסיף גורם אחר שתרם לעניין:

לפי שעמדה לאה הצדקת בדין לפני הקדוש ברוך הוא, אמר לה הקב"ה: את רחמנית ואף אני מרחם עליה, מיד – "ויזכור אלוקים את רחל". (תנחומא – ויצא ח)

ברגע שמעגל החסד עומד להיסגר בין שתי האחיות, ולאה למדה לעזור לזולתה תוך שימוש במומחיותה בתפילה, רחל יכולה כעת לקבל את שכרה על החסד המופלא שהיא גילתה ללאה, כשמסרה לה את הסימנים ביום חתונתה. אלוקים מרעיף עלינו את ברכותיו ונענה לנו בחסד, כשאנו מתייחסים זה לזה בחסד וברחמים. נראה כאילו אלוקים חיכה שלאה ורחל ילמדו כל אחת ממעלותיה של רעותה, לפני השלמת המשפחה שתהפוך ל"בית ישראל".

עזיבת בית לבן

יוסף גדל, ויעקב מבין שהוא כבר חזק מספיק כדי לשוב לביתו ולהתייצב שוב מול אחיו, עשיו, עם נשיו וילדיו. אחרי 20 שנות עבודה בבית לבן, הוא מבין שהגיע הזמן לעזוב. הוא מבקש מנשותיו להביע את דעתן.

ותען רחל ולאה...: העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו? הלוא נוכריות נחשבנו לו כי מכרנו... ועתה כל אשר אמר אלוקים אליך, עשה. (בראשית לא, יד-טז)

האמהות צועדות בעקבות שרה ורבקה, ומעודדות את יעקב לקחת את משפחתו ולעזוב את כוחות הרוע מאחור, לשרש כל השפעה חיצונית, על מנת לבנות טוב יותר את יסודות עם ישראל.

האלילים ומותה של רחל

ותגנוב רחל את התרפים אשר לאביה. (בראשית לא, יט)

יעקב ומשפחתו עוזבים בלאט את בית לבן עם כל רכושם. רחל לוקחת את פסילי אביה ומסתירה אותם מתחת למושב הגמל שלה. יתכן שהיא לא רצתה שלבן ישתמש בהם כדי להזיק ליעקב ולבני משפחתו, משום שכפי הנראה היו להם סגולות כישוף (אולי משהו שדומה לבובות וודו). בכל אופן, לבן חוזר לביתו ומגלה שיעקב ובני משפחתו עזבו, ושתרפיו נעלמו. הוא משיג אותם ודורש בזעם את אליליו:

למה גנבת את אלוהי? ויען יעקב... עם אשר תמצא את אלוהיך , לא יחיה... ולא ידע יעקב כי רחל גנבתם. (בראשית לא, ל,לב)

כשצדיק מקלל, יש לאמירה הקשה הזאת השלכות, אפילו כשלא התכוון לכך (כפי הנראה קללה זאת שנעשתה בלא יודעין, הובילה לפטירתה בטרם עת של רחל, זמן קצר לאחר מכן).

ויסעו מבית אל, ויהי עוד כברת הארץ לבוא אפרתה. ותלד רחל, ותקש בלדתה. ויהי בהקשותה ללדת, ותאמר לה המילדת: אל תיראי, כי גם זה לך בן. ויהי בצאת נפשה כי מתה, ותקרא שמו בן אוני [בן סבלי], ואביו קרא לו בנימין [בן ימיני].

ותמת רחל ותיקבר בדרך אפרתה היא בית לחם. ויצב יעקב מצבה על קברתה, היא מצבת קבורת רחל עד היום. (בראשית לה, טז-כ)

בנימין הוא היחיד מבין 12 בני יעקב שנולד בארץ ישראל:

מפני מה זכה בנימין שתשרה שכינה בחלקו? מפני שכל השבטים נולדו בחוצה לארץ ובנימין נולד בארץ ישראל. (ילקוט שמעוני א, תתקנז)

סופם העצוב של חיי רחל, למרות שהוא מגיע עם לידת בנה השני, השבט ה-12, נרמז כבר בפגישתם הראשונה של יעקב ורחל ליד הבאר. תחושת בטן כלשהי שגרמה ליעקב לבכות כאשר נשק לה:

וישק יעקב לרחל, וישא קולו ויבך. (בראשית כט, יא)

שראה שאינה נכנסת עמו לקבורה. (בראשית רבה ע, יב)

רחל, הכוח המאחד

רק שנים רבות אחר כך, לפני פטירתו של יעקב במצרים, אנו שומעים מדוע יעקב קבר את רחל "בדרך", ולא הביא אותה לקבורה במערת המכפלה בחברון, שם נקברו שאר האמהות והאבות. רחל נשארה אהבתו הראשונה של יעקב ועיקר משפחתו, ובכל זאת, כפי שהוא התנצל מאוחר יותר בפני בנו יוסף, הוא נצטווה לקבור אותה שם.

ואני בבואי מפדן, מתה עלי רחל... בדרך, בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה. (בראשית מח, ז)

מסביר רש"י:

וידעתי שיש בלבך עלי [תרעומת], אבל דע לך שעל פי הדבור קברתיה שם, שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן, והיו עוברים דרך שם, יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים. (ע"פ פסיקתא רבתי פג)

רחל נשארת, לנצח, האם החשובה של עם ישראל. למרות שלאה ילדה יותר בנים, חיה יותר זמן ונקברה בסופו של דבר לצד יעקב, רחל לבדה היא זאת שבכוחה לעורר את רחמי הא-ל לבניו, ו"לשכנע" אותו (כמו כל אמא טובה) לקבץ אותם מהגלות ולהשיב אותם לגבולות המגיעים להם.

באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה: ריבונו של עולם, גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה... והגיע זמן נשואי לבעלי, יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי. ... וגמלתי חסד עמה, ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה, ומה אני, שאני בשר ודם עפר ואפר, לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקיים, רחמן, מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש והגלית בני...? מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר: בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן. (איכה רבה, פתיחתא כד)

בעזרת רחמיה הבלתי נלאים של רחל, היא מצליחה לגרום לאלוקים לשקף את אותה מידה ולגאול את עם ישראל. רחל, הכבשה הקטנה, שיכולה לראות בצרכיו של זולתה תוך ניתוק מוחלט של עצמה, יכולה להרעיש עולמות למען ילדיה. ואז מתעוררים רחמיו וחסדיו של ה' והוא מבטיח:

כי יש שכר לפעולתך, נאום ה', ושבו מארץ אויב. ויש תקוה לאחריתך, נאום ה', ושבו בנים לגבולם. (ירמיהו לא, טו-טז)

לסיכום: רחל ולאה, לימוד לדורות

חסד וגבורה

בטרמינולוגיה הקבלית, הדרך שבה "מידות" הא-ל מתגלות בעולם וביחס לאדם, נקראות ספירות.

השילוב של חסד (נתינה, פתיחות ורחמים) עם גבורה (שליטה, כוח פנימי וצדק), יוצר את ספירת התפארת (אמת).

כשאנו בוחנים שוב את שתי האמהות שהקימו את בית ישראל, אנו רואים בבירור כיצד האב השלישי, יעקב – שמידתו הייתה מידת התפארת, הושלם בשתי דרכים שונות על ידי שתי נשותיו, שגילמו את החסד והגבורה.

רחל מייצגת חסד ורחמים והן התכונות שהנחילה לאומתנו, תכונות שמאפיינות את העם היהודי יותר מכל תכונה אחרת: "שלושה סימנים יש באומה זו: הרחמנים והביישנים וגומלי חסדים" (מדרש תנחומא)

לאה, לעומת זאת, התגברה על הלאות והתשישות שהוטבעו בשמה, ועבדה כל ימיה על מנת להשיג את המטרות שהיא הציבה לעצמה: נישואין ליעקב, שותפות בבניית עם ישראל, והבאת הקשר שלה עם אלוקים לשלמות באמצעות תפילה. בסופו של דבר, עם הרבה אומץ וכוחות, היא מצליחה לשלוט בגורלה.

שתי הנשים תיקנו והשלימו את תכונותיהן הייחודיות, כשהן משפיעות זו על זו כדי לפתח מיזוג ושלמות פנימית רבה יותר, ובאותה עת גם להשלים את יעקב – לעזור לו להפוך ל"איש האמת" המוחלט, ואביהם של שנים עשר שבטי ישראל.

רחל ולאה מלמדות אותנו כיצד לעבוד על המידות מתוך מערכות היחסים הבינאישיות שלנו. יש סיבה מדוע האנשים שעמם אנחנו עומדים בקשר יומיומי, נמצאים בחיינו. הם כאן כדי ללמד אותנו משהו, כדי לעזור לנו (לפעמים בדרך מאתגרת) להתפתח ולצמוח.

רחל מראה לנו את מידת הרחמים – אהבת הזולת ודאגה כה רבה לטובתם, עד שלא נקנא בכל הטוב שיש להם. נכונות לוותר על טובתנו כדי לא לפגוע באחרים. עלינו להבין שכאשר אנחנו מתייחסים לאחרים בחסד וברחמים, אזי בתמורה, אלוקים מרעיף עלינו ועל העולם רחמים. בכל בוקר אנו אומרים בתפילת העמידה: "שים שלום טובה וברכה, חן וחסד ורחמים, עלינו ועל כל עמך ישראל ...ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך..." כאשר נבין שאנחנו משפחה אחת ולמעשה 'אדם אחד', ולא נרגיש שום קנאה ותחרות ולא נרגיש שהצלחתו של האחד היא כישלונו של השני, רק אז נוכל לבקש מאלוקים לברך אותנו באור פניו. אחרת, אלוקים עלול למנוע את ברכתו מהאחד, על מנת שלא לעורר את קנאתו של האחר. נקודה למחשבה.

ולאה כמובן, מלמדת אותנו על כוחה של תפילה. אם אינכם מצליחים בתחילה, אז בקשו והתפללו שוב. שתפו את אלוקים בחייכם. שוחחו עמו באופן קבוע. שום דבר אינו קטן או משעמם מידי עבור אלוקים. הוא רק מחכה לשמוע מכם. הוא רוצה את הקשר הזה יותר מכל דבר אחר. אתם יכולים לשנות את גורלכם, ואפילו לעורר ניסים, דרך התחברות למקור כל ההוויה והברכה, בלב פתוח וכנה. יש לכם קו ישיר לראש הממשלה. בלי סוללה של מזכירים ובלי צורך לתאם פגישה. השתמשו בו עכשיו ותופתעו - הוא יענה לשיחה. הלו!

1/3/2016

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) חגית, 10/11/2016 10:59

שיחה מעניינת מאד!!

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub