בתוך כל אחד מאתנו, מסתתר "שופט" קטן וחמור סבר. בכל פעם שאנו "תופסים" את חברנו במעשה שאינו ראוי, "השופט" שבנו נכנס מייד לפעולה וברוב הפעמים דן אותו לכף חובה.

התורה מלמדת אותנו, לדון כל אדם לכף זכות: יתכן ולחבר שלנו הייתה סיבה טובה לעשות את המעשה הזה, או שאולי אנו שופטים על פי הקשר חלקי, מפני שחסרים לנו פרטים נוספים?

בפרשת השבוע שלנו, מסופר על יוסף שמעביר לאביו, יעקב, דיווחים שליליים אודות אחיו. כוונתו של יוסף טהורה והוא עושה זאת על מנת שיעקב יוכיחם והם יתקנו את דרכיהם. אך חכמינו מלמדים, שהאחים היו למעשה חפים מפשע, ושיוסף, הוא שפירש לא נכון את המציאות שראה מול עיניו. בשל מעשהו זה, החמירה שנאת האחים כלפיו, עד שהגיעו למעשה הקשה של מכירתו.

למרות שליוסף היו כוונות טובות, הוא טעה. היה עליו לדון את אחיו לכף זכות! כאשר אנשים מניחים לחבריהם 'ליהנות' מהספק ולא שופטים אותם מייד לכף חובה, האחווה והרעות מתגברות והחיים נעשים הרבה יותר נעימים.


בסיפור שלנו נפגוש ילדה, שלומדת עד כמה חשוב לדון לכף זכות.

"דבורה הכפולה"

לאה שטיין עברה לגור בעיר הגדולה לפני ימים מועטים בלבד. למרות שהיה מדובר בשינוי גדול עבורה, היא הייתה ילדה חברותית ופתוחה ונראה היה כי היא מצליחה להשתלב במהירות בסביבתה החדשה. למעשה, היא כבר התיידדה עם מספר בנות בבית הספר החדש בו היא לומדת.

אחת מהחברות היותר קרובות שלה בעיר החדשה, הייתה ילדה בשם דבורה. מהרגע הראשון שנפגשו השתיים, נדמה היה להן שמאז ומתמיד היו חברות טובות. לאה הייתה מספרת בהתלהבות להוריה על כל הדברים המיוחדים שעשתה עם חברתה החדשה, ומזה כמה ימים, שהיא מצפה בקוצר רוח ליום ראשון הבא, בו אמורה דבורה להגיע אל ביתה, להכין ביחד שיעורים.

יום ראשון אחה"צ הגיע, לאה התכוננה בהתרגשות לביקור של חברתה, כשהטלפון צלצל. לאה מיהרה להרים את השפופרת.

קולה הצרוד של דבורה נשמע מעברו השני של הקו "שלום... אההמממ... לאה? מדברת דבורה... אההמממ... אני ממש מצטערת, אבל הצטננתי באופן רציני, וממש הייתי מרותקת למיטה במשך כל השבת. אני... אההממ... לא חושבת שאני אצליח להגיע אלייך היום".

לאה מיהרה לעודד את חברתה והרגיעה אותה שהיא מבינה ושזה בסדר גמור. היא איחלה לה רפואה שלמה והניחה את האפרכסת במקומה. לאחר מכן התיישבה באכזבה גדולה ליד ערמת שעורי הבית והחלה 'להכין' את המטלות שקיוותה להכין ביחד עם חברתה הטובה.

כעבור שעה, הניחה לאה את העיפרון על השולחן. "זהו", אמרה לעצמה בסיפוק. "זה לא היה קל, אבל סוף סוף גמרתי עם זה" ומשום שהייתה כל כך מרוצה מעצמה, החליטה לצ'פר את עצמה בגביע גדול של גלידה מ'החנות של בני'. כל הילדים בבית הספר שיבחו תמיד את הגלידה שלו ולאה חשבה לעצמה שזהו בדיוק הזמן המתאים ביותר להתרשם מכך בעצמה.

היא נהנתה מההליכה לאורך הרחוב, שהיה מלא בחנויות מסוגים שונים. זה היה כל כך שונה מהרחובות השקטים והכמעט ריקים שזכרה ממקום מגוריה הקודם. לבסוף היא הגיעה אל חנות הגלידה של בני. היא נעמדה בתור הארוך והזמינה את אחת המנות. בזמן שחיכתה בתור, היא הביטה סביבה אל השולחנות המלאים בלקוחות מרוצים. לפתע חשכו עיניה. באחד השולחנות הפינתיים, ישבה לה קבוצת ילדים מבית הספר וביניהם, לא פחות ולא יותר, מאשר חברתה- דבורה!

באחד השולחנות הפינתיים, ישבה לה קבוצת ילדים מבית הספר וביניהם, לא פחות ולא יותר, מאשר חברתה- דבורה!

למרות שהשיער שלה היה אסוף בגומייה - במקום להיות פזור כמו בדרך כלל - לא היה שום מקום לטעות בכך שמדובר בדבורה, חברתה "החולה", שהייתה אמורה עכשיו לשכב סובלת במיטה. אבל לא רק שהיא לא נראתה חולה, אלא היה מאד ברור שהיא נהנית, צוחקת ומבלה!

לאה הסתובבה במהירות וחמקה מתוך חנות הגלידה, לפני שדבורה שמה לב לנוכחותה. "ממש חולה! היא בסך הכל רצתה להיפטר ממני", מלמלה לאה לעצמה בעלבון, כשעיניה מתמלאות דמעות. היא החלה לרוץ לביתה, בקושי מבחינה בנעשה סביבה, ברחוב שכל כך הקסים אותה רק כמה דקות קודם.

כשהגיעה לדלת ביתה, פניה כבר היו מוכתמות מדמעות. אביה של לאה, שהיה עסוק בטיפול בגינה, הבחין בסערת הרגשות המתחוללת בקרבה ונכנס אחריה לתוך הבית.

"לאה, מה קרה?", הוא שאל אותה בדאגה גדולה.

"חשבתי שדבורה היא חברת אמת שלי, ובעצם היא עשתה ממני צחוק!", אמרה לאה בכעס, תוך שהיא ממררת בבכי והמשיכה לספר לאביה את כל הסיפור.

אבא של לאה הניד את ראשו בהבנה, בזמן שהקשיב לסיפורה של בתו הנסערת. "מחר, ברגע שאראה אותה, אני הולכת לומר לה בדיוק מה אני חושבת על מה שעשתה לי!", סיכמה לאה במרירות.

"אני מבין כיצד את מרגישה", אמר לה אביה. "אבל אולי כדאי שקודם תתני לדבורה הזדמנות להסביר לך את הצד שלה. מכל מה שסיפרת לנו עליה מאז שנפגשתן לראשונה, דבורה לא נשמעת כמו סוג הילדות שיעשו מעשה נורא שכזה לאחת מחברותיה. יתכן שהייתה לה סיבה טובה לכל מה שקרה היום ואולי יש דרך לדון אותה לכף זכות".

לאה חשבה על דבריו של אביה, אבל פשוט לא הצליחה לחדול מלכעוס על דבורה.

למחרת בבית הספר, כשלאה עברה במורד המסדרון, שמעה מאחוריה קול מוכר. "שלום לאה!". זו הייתה דבורה.

לאה עמדה להתפרץ, אבל היא נזכרה בדבריו של אביה ושתקה. "בוודאי ישנה איזו סיבה טובה...", מלמלה לעצמה, כשהיא מסתובבת בדממה לכיוונה של חברתה.

לאה לא האמינה למראה עיניה. היא חשבה שהיא רואה הכל כפול! מולה עמדו שתי 'דבורות', האחת ליד השניה!

לאה לא האמינה למראה עיניה. היא חשבה שהיא רואה הכל כפול! מולה עמדו שתי 'דבורות', האחת ליד השניה! אחת מהן החזיקה בידה ממחטה ולידה, 'דבורה' אחרת עם שיער אסוף בגומייה.

ה'דבורה' הראשונה פתחה ואמרה: "שלום... אההממ...", היא השתעלה קלות. "אני מצטערת שלא הצלחתי להגיע אלייך אתמול. אבל לפחות המנוחה במיטה ממש עזרה לי. דרך אגב, תכירי, זאת אחותי התאומה, חווה. אני לא חושבת שנפגשתן".

לאה בלעה את רוקה בקושי רב. "שלום... חווה", היא הצליחה לומר. "נעים מאד להכיר אותך... נראה לי ש... שראיתי אותך... אממ... בסביבה".

כעת הבינה לאה מה התרחש ביום הקודם ונמלאה הקלה ושמחה על שהחליטה לדון את חברתה לכף זכות.


גילאים 5-3

ש: כיצד הרגישה לאה כאשר חשבה שראתה את דבורה בחנות הגלידה?
ת: לאה נעלבה מאד, משום שחשבה שחברתה שיקרה לה כשסיפרה שהיא חולה ושוכבת במיטה.

ש: כיצד הרגישה לאה לאחר שראתה את דבורה עם אחותה התאומה בבית הספר?
ת: היא חשה הקלה רבה והבינה שלמעשה ראתה את אחותה התאומה של דבורה בחנות הגלידה ולא את דבורה בעצמה. היא מאד שמחה על שניסתה לדון את חברתה לכף זכות, במקום להסיק בפשטות שהיא שיקרה לה.

גילאים 9-6

ש: מה אנו מרוויחים מכך שאנו דנים אנשים לכף זכות, ונותנים להם 'ליהנות' מן הספק?
ת: הרווח שלנו הוא עצום. קודם כל, אנו מרגישים הרבה יותר טוב לגבי הסובבים אותנו. כאשר אנו חושבים במונחים שליליים כלפי הסובבים אותנו, כל האווירה בתוכה אנו חיים נעשית שלילית. אך כאשר אנו "דנים לכף זכות", כל ההשקפה שלנו לגבי העולם משתפרת ועוזרת לנו להרגיש קרובים יותר אל הזולת. ובנוסף, מכיוון שאנשים נוטים להתייחס אלינו באותה הדרך בה אנו מתייחסים אליהם, הגישה הזו מטפחת מערכות יחסים הרבה יותר נינוחות ונעימות. ההנהגה הזו גם חוסכת מאתנו את כל הפעמים בהם אנו דנים אנשים לכף חובה, על לא עוול בכפם.

ש: דמיינו לעצמכם שאתם רואים אדם שאתם מכירים, כשהוא יוצא בריצה מחנות צילום, אוחז בידו מצלמה חדשה לגמרי ומביט בחרדה סביבו. מה הייתם חושבים שקרה, אילו הייתם בוחרים לדון אותו לכף חובה?
ת: יתכן ונחשוב שהוא גנב את המצלמה והוא מסתכל לכל הצדדים מחשש שמישהו עוקב אחריו ועומד לתפוס אותו.

ש: באותו המקרה, מה הייתם חושבים שקרה, אילו הייתם בוחרים לדון את האדם ההוא לכף זכות?
ת: יתכן ונחשוב, שאולי אותו אדם קנה כרגע מצלמה ובגלל שמיהר לאוטובוס לא היה לו זמן שיארזו לו אותה. הוא רץ לתחנת האוטובוס והביט לצדדיו כדי לוודא שהוא לא מפספס את האוטובוס.

ש: האם תוכלו לחשוב על דוגמאות נוספות למצבים כאלה, שניתן לפרשם בדרכים הפוכות וכיצד היינו יכולים לדון אנשים שונים לכף זכות?

גילאים 10 ומעלה

ש: חכמינו מלמדים אותנו: "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". מה פירושה של הנחיה זו?
ת: למרות שכל בני האדם נראים פחות או יותר זהים, כל אחד מאתנו הוא למעשה "עולם ומלואו". הרקע שלנו, הדרך בה חינכו אותנו, העמדות והדעות האישיות שלנו, תכונות האופי שלנו - כל אלה מרכיבים את מי שאנחנו. לכן, קל מאד להסיק מכך שבכל מצב נתון, כל אדם יתנהג באופן שונה לחלוטין מחברו. לדוגמא, הערה שלא הייתה מפריעה כלל לאדם אחד, יתכן ותעליב קשות את חברו.
אם נזכור תמיד שאנחנו לא באמת יודעים כיצד אנשים אחרים רואים את המציאות שסביבם ומול מה הם נאלצים להתמודד בחייהם, יהיה לנו הרבה יותר קל לא "לשפוט" אותם לחומרה, ובמקום זאת, לדון אותם לכף זכות.

ש: האם ההנחיה לדון כל אדם לכף זכות, מלמדת אותנו למעשה, שאסור לנו לעולם לדון לכף חובה את הסובבים אותנו, או את מעשיהם של האנשים סביבנו?
ת: כאשר אנו דנים אדם מסוים לכף זכות, אנו למעשה מנסים לחשוב על נסיבות שהיו מצדיקות את ההתנהגות שלו. זה שונה מאד מהימנעות מוחלטת משיפוט כלשהו. הימנעות שכזו רומזת בעצם שאין כזה דבר בעולם המכונה 'התנהגות שלילית'. אך אין זה כך. התורה בפירוש מלמדת, שקיימים מעשים הראויים לגינוי. יחד עם זאת, עלינו לעשות כל מאמץ אפשרי, בכדי לדון את הזולת לכף זכות, לפני שאנו מכריזים עליו כפושע שנהג שלא כשורה.