פרשת "בראשית", הראשונה בתורה, מספרת לנו, שהקב"ה ברא את העולם, לא כי היה "זקוק" לו, אלא על מנת להעניק אותו לנו.

כאשר אנו מתנהגים כ"נותנים", אנחנו נעשים דומים לקב"ה, ומעשינו טובים וראויים להערכה. כשאנו מעניקים מעצמנו לזולת, ההרגשה היא פשוט נהדרת.


בסיפור שלנו בוחרת נערה להיות מה"נותנים".

"הניסוי האצילי"

דבורה פקחה את עיניה בהשתאות והתבוננה במעבדת הכימיה שבבית ספרה. היא הרגישה ממש מסוחררת מכל הציוד היקר שעמד בחדר. היו שם מבחנות וכוסות-מדידה בכל הגדלים ובכל הצבעים. לאורך הקירות עמדו שולחנות מיוחדים, עם כיורים שהוצמדו אליהם לצורך הניסויים המדעיים. בחלקו הקדמי של החדר, בתוך קופסא מזכוכית, ניצב לו מיקרוסקופ גדול ומשוכלל! החדר כולו היה נראה כמו לקוח מתחנת חלל, ולא כמו חדר- מעבדה רגיל בבית ספר.

המורה למדעים, אביבה שטרן, הביטה משועשעת בקבוצה של כ-20 ילדים שהסתובבו להם בחדר, עם מבט המום בעיניים, כשהם מתלחשים ומצחקקים ביניהם. לאחר כמה דקות, כשכל אחד מהם מצא את מקומו, היא החלה את השיעור הראשון של שנת הלימודים הנוכחית: הסבירה מהו תפקידם של כל המכשירים שעמדו בחדר ותיארה לכיתה, מה הם אמורים להספיק ללמוד השנה, בשיעורי המעבדה.

בסוף השיעור היא חייכה ואמרה: "החל ממחר, אנחנו נתחיל באופן מעשי בעבודת המעבדה שלנו, ונפתח בניסויים אמיתיים! אתם תעבדו בזוגות. אני מבקשת שעד מחר, תתחלקו לזוגות, כך שלכל אחד יהיה 'שותף' לשיעורי המעבדה עד לסוף השנה".

צלצול הפעמון בישר לכולם על סיומו של השיעור.

דבורה הרימה את המחברת שלה ופנתה לעבר היציאה מהמעבדה, כשהמורה קראה לה לגשת אליה. "דבורה, את מוכנה להישאר איתי רגע? אני רוצה לדבר אתך לבד".

"בוודאי", הנהנה דבורה בראשה.

"דבורה, אני מכירה אותך היטב מהשנה שעברה ואני חושבת שאת בדיוק הילדה שתוכל לעזור!"

המורה המשיכה בדבריה: "דבורה, אני מכירה אותך היטב מהשנה שעברה ואני חושבת שאת בדיוק הילדה שתוכל לעזור. את מבינה, יש בכיתה ילדה חדשה בשם שרה. היא יושבת לבדה בשורה האחרונה של הכיתה. היא מאד נחמדה, אבל מעט ביישנית ומאד לא בטוחה בעצמה. אולי תהיי מוכנה להיות בת הזוג שלה בשיעורי המעבדה השנה? אני חושבת שתוכלי לעשות הרבה למענה: לעזור לה להשתלב בחברה ולהצליח בלימודים. את לא חייבת להסכים אם את לא רוצה. אני משאירה בידייך את ההחלטה הסופית".

כך סיימה המורה את דבריה, קמה והתחילה לקבל את פניהם של תלמידי הכיתה הבאה שהתחילו למלא את הכיתה, לקראת השיעור הבא.

דבורה יצאה מן הכיתה, קצת מופתעת מההצעה של המורה. היא הייתה ילדה מאד מקובלת, והניחה שבת הזוג שלה תהיה אחת מחברותיה הרבות מבנות כיתתה.

היא בקושי הספיקה להגיע אל המסדרון, כשהרגישה שמישהו מושך לה בשרוול. היא הרימה את מבטה, וראתה מולה את יעל. יעל הייתה ילדה מאד חכמה ומקובלת בחברה, ולמעשה הייתה אחת מה"כוכבות" של הכיתה. "אני ואת ביחד, נכון?", חייכה אליה יעל.

"מה?", אמרה דבורה, כשמחשבותיה עדיין עסוקות בשיחה שניהלה עם המורה לפני מספר רגעים.

"תתעוררי כבר!", צחקה יעל. "אני מבקשת ממך להיות בת הזוג שלי בשיעורי המעבדה. חמישה ילדים כבר ביקשו ממני להיות בת הזוג שלהם, אבל אני מעדיפה להיות אתך! לדעתי יהיה לנו ממש כיף ביחד."

"היא צודקת", חשבה לעצמה דבורה. "שתינו נעשה ממש חיים אם נהיה ביחד. בנוסף, יעל תלמידה מאד רצינית, והיא בטוח תעזור לי להשיג ציון טוב במקצוע הזה. זה יהיה ממש טבעי שנהיה ביחד". "וגם", היא הוסיפה וחשבה לעצמה, "זה נשמע הרבה יותר טוב מאשר לבלות את השנה עם בת זוג שקטה, חדשה וביישנית".

"בסדר, אז אנחנו ביחד, נכון?", אמרה יעל, כשהיא מתפרצת אל תוך מחשבותיה של דבורה.

דבורה כמעט והסכימה אתה. אבל אז נזכרה בדבריה של המורה שלה. "אולי באמת ראוי שאהיה בת הזוג של שרה", מלמלה לעצמה בשקט. "אחרי הכל, ליעל יש הרבה חברים שרוצים להיות בני הזוג שלה, ולשרה אין אף אחד. זה נכון, אני באמת יכולה לעזור לה להתחיל ברגל ימין בכיתה החדשה שלה".

"ד-בו-רה", נדנדה לה יעל כשסבלנותה הולכת ונגמרת, "אני חייבת לרוץ לשיעור הבא שלי. אז תגידי לי, כן או לא?"

"תראי, יעל", ענתה לה דבורה. "את יודעת שהייתי שמחה מאד שנהיה זוג. אבל יש מישהי חדשה בכתה שזקוקה לעזרה והייתי רוצה לעזור לה, יהיה לך נורא איכפת אם הפעם לא נהיה יחד?" הוסיפה וצליל של תחינה בקולה.

יעל הרפתה משרוולה, שתקה לרגע ואחר אמרה בהחלטיות: "אין בעיה!" אני כנראה אאלץ 'לשרוד בלעדייך' למשך שעה אחת ביום, ו... אני גם חייבת לומר לך שאני מעריכה אותך!" היא חייכה ומיהרה לשיעור הבא שלה.

דבורה הלכה לחפש את שרה, כדי לבקש ממנה להיות בת הזוג שלה בשיעורי המעבדה בשנה הקרובה. היא הרגישה ממש טוב עם עצמה, וידעה שלמרות שהשנה עוד בקושי התחילה, היא כבר הצליחה לעבור מבחן גדול ורציני מאד.


גילאים 5-3

ש: כיצד הרגישה דבורה כשהמורה שלה ביקשה ממנה להיות בת הזוג של הילדה החדשה, במקום להצטרף לאחד משאר החברים שלה?
ת: היא הרגישה מופתעת ומאוכזבת, משום שחשבה שתהנה יותר אילו תבלה את השיעורים עם אחד מהחברים הוותיקים, במקום לעזור לילדה החדשה בכיתה.

ש: האם תמיד עדיף לעשות רק דברים שהם מהנים עבורנו, או אולי ראוי לפעמים לעשות מעשים שיעזרו לאנשים אחרים, למרות שאנחנו לא מאד נהנים מכך?
ת: היכולת לעזור ולתת לאחרים היא מיוחדת וחיובית ביותר. בסופו של דבר, יתכן שאפילו נהנה ממה שעשינו למען הזולת. וגם אם לא נהנינו, זה עדיין מעשה שראוי לעשותו.

גילאים 9-6

ש: האם לדעתכם דבורה הייתה נהנית יותר אילו הייתה מצטרפת ליעל בשיעורי המעבדה?

ש: מהו לדעתכם ההבדל בין ההנאה שמרגישים כתוצאה מלקיחה, לבין ההנאה שמרגישים מנתינה לזולת? איזו הנאה היא גדולה ומשמעותית יותר?
ת: קיימת הנאה מסוימת מפעולת הלקיחה. יש אושר מסוים כאשר אנו מקבלים דבר שרצינו בו. אך הוא בדרך כלל חולף זמן קצר לאחר שקיבלנו את מה שרצינו. ההנאה שמפיקים מנתינה היא עדינה יותר. יתכן שבתחילה אפילו לא נרגיש כל רצון לתת. אך בדרך כלל, כאשר אנו לבסוף נותנים משהו לזולת, אנחנו נהנים מתחושה חמימה וזוהרת של סיפוק ועונג, מעצם הידיעה שעשינו את הדבר הנכון.

ש: האם תוכלו להיזכר במקרה שבו נתתם משהו למישהו, למרות שלא התחשק לכם לעשות כך מלכתחילה? מדוע לא רציתם לעשות זאת בהתחלה? כיצד התגברתם על ההתנגדות הזו?

גילאים 10 ומעלה

ש: אל מי לדעתכם תרגישו יותר רגשות אהבה, לאחד שממנו קיבלתם משהו, או לאחד שנתתם לו משהו? מדוע?
ת: לאחד שהענקנו לו דבר מה. הנתינה היא בעצמה פעולה של אהבה. גם כאשר תחושת האהבה אינה קיימת מן ההתחלה, בשלב מסוים הרגש הזה יצמח ויופיע. הדוגמא הקלאסית לכך, היא האהבה של הורה לילדו, שהרי ההורה מעניק לילדיו ללא הפסק. מצד שני, למרות שראוי שנהיה אסירי תודה כאשר אנו מקבלים משהו מאדם אחר, תחושת המבוכה שנוצרת, כאשר אנו נאלצים לקחת משהו מהזולת, מקשה עלינו לפעמים לאהוב אותו, ואפילו עלולה לגרום לנו לסלוד ממנו. עצה טובה לאדם שרוצה ללמוד כיצד לאהוב, היא: צא ולמד כיצד לתת לזולת.

ש: יש פתגם שאומר שהמקבל הוא בעצם הנותן, והנותן הוא בעצם המקבל. כיצד אתם מבינים את הפתגם הזה?
ת: כאשר יש בידינו הזדמנות לתת, אנו למעשה מתברכים באפשרות להפוך לאנשים רוחניים יותר, אלוקיים יותר. זוהי הזדמנות אדירה, משום שאנו למעשה מגשימים את אחת ממטרות החיים הנשגבות ביותר. האנשים הנזקקים "מעניקים" לנו את ההזדמנות הזו, ובמובן העמוק יותר, זוהי הזדמנות יקרה יותר מכל דבר שהיינו אנו יכולים להעניק להם.