"כמה קולמוסין נשתברו, וכמה דיו נשפכה, לכתוב דברים שלא היו."
(תנחומא, שופטים)

קתולים, מוסלמים, יהודים. דמוקרטים, פמיניסטים, סוציאליסטים, ליבראלים, פעילים למען זכויות האדם, זכויות האזרח, אנשי איכות הסביבה, קבוצות נגד השימוש בגרעין. האומות המאוחדות, נאטו, חיל השלום, גרינפיס, האחים הגדולים. תרפיסטים, רופאים ועובדים סוציאליים!

אני רוצה לדעת: אם כל האנשים האלה טוענים שהם מצילים את העולם, אז מי עושה את כל הבעיות???
 

* * *

התוכנית הסודית

"סלח לי שאני מעז להעלות את המחשבה, אבל, אולי תסכים אתי, שאנשים עלולים לפעמים לנטות ולהעדיף צד אחד, ולהיות סובייקטיביים?"

"אתה צודק במאה אחוז. אנשים יכולים להיות קצת סובייקטיביים. אבל לא אני!"

האובייקטיביות יחסית. אני טוען שאני רואה את האמת יותר טוב ממך, אתה רואה יותר טוב ממנו, ושנינו רואים יותר טוב מכל השאר…

ראייה בהירה של סיטואציה, עומדת לעתים קרובות ביחס ישר למידת הניתוק הרגשי שלך ממנה. קשה להיות אובייקטיבי לגבי סיטואציה שבה מעורב ילדך או בן/ת זוגך, או כאשר האדם שמבקר אותך הוא קרוב משפחה, או אויב רציני.

כמה פעמים עמדתם בסיטואציה שבה הזולת טעה בצורה גסה ובולטת, אבל איכשהו היה נחוש להגן על עצמו? ברור שהיה לו עניין להיות צודק: אולי זה עניין של גאווה, או שזו שאלה של כסף.

מה לגבינו? האם אנחנו תמיד רואים את האמת בכזו בהירות? האמנם אלה רק האחרים שטועים???

אם יש לנו מינימום של כבוד לאמת, אנחנו חייבים להודות שלא רק שאנחנו סובייקטיביים בחלק מהזמן, אלא, קרוב לוודאי, שברוב הזמן. ואיך אפשר אחרת? אנחנו תמיד מושפעים מעניינים אישיים, קטנוניות, תאוות ורצונות תת-הכרתיים. מובן שנראה את העולם בצבע עדשות המשקפיים שלנו!

השוחד בא בצורות שונות

שוחד הוא לא רק תיק ג'יימס בונד עמוס בשטרות שמועבר באמצע הלילה. שוחד יכול ללבוש צורת רבות:

  1. האם להתחיל קשר עם בת-זוג למרות שאני יודע שאין לזה עתיד מבחינתי, או לא? זה הוגן. לא הבטחתי כלום.

    אתה בטוח? האם תקבל את התירוץ הזה מהחבר של אחותך?

  2. ברור שהשותף שלי רימה אותי. הוא טוען שאני רימיתי אותו רק כדי להגן על עצמו. הוא לא ישר כמו שחשבתי. חבל שאין עוד אנשים כמוני.

    אם אתם רוצים להיות אובייקטיביים, הציגו את הוויכוח הזה לצד שלישי נטול פניות, שבו שניכם בוטחים, ותנו לו להכריע.

שוחד ועיוורון

בפרשת השבוע הזה אומרת התורה:

"לא תיקח שוחד, כי השוחד יעוור עיני חכמים" (דברים ט"ז, י"ט).

אילו גיליתם שראש העיר שלכם מחזיק במניות של החברה שהשיגה זה עתה חוזה מוניציפאלי גדול, האם לא הייתם קצת חשדניים?

מובן שראש העיר משוחד! ובכל זאת הוא טוען: "הייתי אובייקטיבי. חתמנו על החוזה אך ורק בהתבסס על העובדה שזאת החברה הטובה ביותר ובעלת התוצר המשובח ביותר".

פירושו של רש"י על הפסוק הזה אומר: "משקיבל שוחד ממנו, אי אפשר שלא יטה את לבבו אצלו לְהַ?ֵך בזכותו" – לא משנה מי אתה, לא משנה כמה אתה חכם, שוחד ישפיע על החלטותיך.

ברגע שמישהו מתחיל לקחת שוחד, זה משפיע על כל דבר בחייו. עפעפיו ייעצמו, וכל העולם יחשיך.

החלטות עומדות לעתים קרובות על גבול דק. בסופו של דבר, הן נעשות תמיד במוחו של האדם. יתכן שראש העיר שלנו באמת לא מודע לזה שהוא הושפע מאינטרס אישי.

אולי גם אנחנו לא תמיד מודעים כאשר אנחנו מושפעים!

חז"ל אומרים לדיין: "אל תעש עצמך כעורכי הדינין" (פרקי אבות א', ח'). בחיים, אנחנו תמיד צריכים לשפוט דברים. האחריות שלנו היא לגשת אל המצבים האלה כשופטים שעושים החלטה נטולת פניות, ולא כעורכי דין שמקבלים שכר כדי לסנגר על צד זה או אחר.

היו שופטים, אל תקחו שוחד. שפטו את המצב; אל תגנו עליו.

סיעור מוחות – שאלות למחשבה

שאלה ראשונה: האם אתם מאמינים עמוק בלבכם, שהמדינה הייתה מתנהלת הרבה יותר טוב אילו ראש הממשלה היה מתקשר אליכם באופן קבוע כדי להתייעץ אתכם?

שאלה שנייה: מה היה הוויכוח או הדיון הבלתי מוכרע האחרון, שבו הייתם מעורבים? האם פניתם לבקש ייעוץ חיצוני? בעתיד, איך תנהגו לגבי חיפוש אחר דעה חסרת פניות?

שאלה שלישית: מתי הייתה הפעם האחרונה שהודיתם שטעיתם בוויכוח אישי? האם אתם חושבים שהתדירות האפסית של מקרים כאלה נובעת מהאינטלקט הנעלה שלכם – או מחוסר האובייקטיביות שלכם?