בשנת 2009, היה לרב חיים ברוק ולאשתו חוי כמעט הכל. הזוג הצעיר עבר למונטנה כדי להקים שם את בית הכנסת והמטה הראשון של חב"ד-לובביץ', והם תכננו להקים משפחה בביתם החדש. אולם ככל שחלף הזמן, הילדים שכל כך ייחלו להם לא הגיעו. "אבחנו אצלנו עקרות", נזכר הרב ברוק בראיון שהעניק לאחרונה ל- Aish.com, "וזה הכה אותנו בתדהמה ובכאב".

הקמת משפחה באמצעות אימוץ תמיד הייתה אופציה, אולם חיים וחוי לא הגיעו עדיין להחלטה אם ללכת בדרך זו. אימוץ הוא תהליך שיכול להימשך זמן רב ולהיות מתיש מבחינה רגשית, ובמקומות מסוימים יש סטיגמה בכל הקשור לאימוץ. בני הזוג ברוק שקלו את האופציות, כשחיים נסע לניו יורק לכנס השנתי של רבני חב"ד מכל רחבי העולם. נסיעה זו שינתה את חייהם.

בערב שבת של הכנס, הצטרף חיים לאלפי רבנים אחרים כדי לצפות בסדרת סרטונים שלא הוקרנו מעולם, של הרב מנחם מנדל שניאורסון, הרבי מלובביץ' המנוח. הרבי דיבר עם כמה נשים שהתמודדו עם בעיות פוריות ויעץ לחלקן לאמץ.

חיים הרגיש כאילו הוא מקבל מסר ספציפי שהיה עליו לשמוע. הוא התקשר מיד לחוי וסיפר לה על הסרטונים. "חשבנו על אימוץ מספיק זמן - הרגשנו שהגיע הזמן לפעול".

חיים וחוי אימצו תינוקת וקראו לה בשם חיה. היא נולדה טרם זמנה והיו לה בעיות רפואיות חמורות, אולם חיים וחוי לא היססו. "הפכנו מזוג הסובל מעקרות להורים לתינוקת יפהפייה", אומר חיים. "לא שכחנו את אתגרי העקרות, אולם ברגע שהחזקנו בידינו את בתנו החדשה, הכאב נעלם", נזכר חיים.

ברגע שהפכו להורים מאמצים, החל חיים לשים לב למקרים רבים של אימוץ בתורה ובהיסטוריה היהודית. משה אומץ על-ידי בת פרעה, אסתר הייתה יתומה ובן-דודה מרדכי גידל אותה. "רעיון האימוץ אינו זר ליהדות", אומר חיים. "למעשה, התלמוד מלמד שכל מי שמגדל ילד - בין אם באמצעות אימוץ או בתור הורה במשפחת אומנה - הדבר נחשב כאילו הוליד את הילד".

הפגישה עם בתנו התינוקת בסוכנות להשכרת רכב בניו ג'רזי

זמן קצר לאחר שאימצו את חיה, קיבלו חיים וחווי שיחת טלפון מרב חב'ד בניו גרזי, ששמע שהם אימצו תינוקת ורצה את עצתם לגבי משפחה מתאימה לתינוקת אחרת המועמדת לאימוץ. חיים וחוי אמרו מיד שהם יאמצו את התינוקת, ומספר חודשים לאחר מכן הם הפכו להורים לתינוקת נוספת, בשם זיסי.

זיסי נולדה בשמיני עצרת, מה שהיווה אתגר מבחינת בני הזוג ברוק. היו להם רק שלושה ימים להגיע ולהשלים את כל הניירת לאימוץ בתם החדשה. אחיו של חיים טיפל בניירת, והפעם הראשונה שבה פגשו חיים וחוי את בתם האהובה הייתה בנמל התעופה ניוארק ביום המחרת. "פגשנו את בתנו לראשונה בסוכנות להשכרת רכב בניוארק", נזכר חיים בצחקוק. "זה היה רגע קסום, למרות המיקום".

במהרה התברר שגם לזיסי יש בעיות בריאות. אחרי ארבע שנים היא אובחנה לבסוף כסובלת מתסמונת חסר Glut1, הפרעה מטבולית גנטית נדירה שגורמת לפרכוסים. בני הזוג ברוק הצליחו להתמודד עם מצבה של זיסי וכיום היא ילדה חרוצה שאוהבת לדבר על פרשת השבוע עם הוריה, אולם חייה היו רצופים אתגרים בריאותיים.

בננו, היהודי השחור היחיד במונטנה

שלוש שנים לאחר אימוץ הבנות, קיבלו בני הזוג ברוק טלפון נוסף: תינוק שחור עומד להימסר לאימוץ. חיים וחוי רצו לאמץ תינוק נוסף ודנו באתגרים הפוטנציאליים הכרוכים בגידול ילד שחור. "חוי תמכה ברעיון מיד", נזכר חיים, "אבל אני דאגתי שילד יהודי שחור עלול להיתקל בגזענות מצד הקהילה היהודית וגם מחוצה לה, בקהילה הרחבה יותר והלא יהודית".

בסופו של דבר החליטו חיים וחוי לנצל הזדמנות זו. "החלטנו שאם אלוהים שלח לנו תינוק יפהפה שזקוק לבית יהודי אוהב, מי אנחנו שנסרב?" באפריל 2013 הם קיבלו בזרועות פתוחות את בנם מני למשפחה.

הפיכתם למשפחה רב-גזעית שינתה את תפיסתו של חיים על העולם. "אנחנו חיים במונטנה, וכמעט לא קיימת פה אוכלוסיה שחורה. וכאן יש ילד יהודי דתי, עם כיפה וציצית, והוא שחור". במקום להתמודד עם דעות קדומות, חיים הופתע מהחיבוק החם שזכה לו מני מצד הקהילה.

"זה היה מסע מדהים עבורנו להבין איך זהאת חווית ההשתייכות לקהילה דתית בשביל אדם שאינו לבן", אומר חיים. "לא חווינו גזענות, אולם יש בהחלט בלבול. מני לא מתאים לשום קִטגוריות האופייניות שאנשים רגילים אליהן".

“לאורך חייו יהיו למני אתגרים המבוססים על צבע עורו", אמר חיים. בנוסף על לימוד תורה, עיסוק בספורט ומוזיקה, חיים וחוי מקפידים לדבר על התרבות השחורה ומדגישים בפני ילדיהם אנשים שחורים המהווים מודל לחיקוי.

מני אמר לאחרונה לחיים שהוא רוצה להיות לבן. "אמרתי לו שאני רוצה להיות שחור והראיתי לו תמונות של ברק אובמה, קולין פאוול, אופרה ווינפרי וקונדוליסה רייס, תוך הדגשה שהרבה מאוד אנשים מוצלחים הם שחורים". המשפחה נהנית גם מהמוסיקה של ניסים בלאק, ראפר חסידי אמריקאי שחור שהתגייר ושר על נושאים יהודיים.

נוכחותו של מני במשפחה הביאה תועלת רבה לקהילת מונטנה בכללותה. "אנשים רואים אותי עם הילד השחור שלי וזה מזכיר לנו ששחורים הם לא אנשים תיאורטיים שחיים בניו יורק ובערים גדולות אחרות. הם אנשים אמיתיים ונהדרים ויש להתייחס אליהם בכבוד".

שתי בנות נוספות

אחרי שאימצו את מני, אימצו בני הזוג ברוק שתי בנות נוספות, שלכל אחת מהן סיפור מרתק בפני עצמו.

הבת הגדולה יותר, שושנה, התמודדה עם אתגרים רבים בתחילת חייה. כשהייתה לפני גיל ההתבגרות, היא בילתה זמן מה אצל משפחת ברוק, כדי שתוכל להשתתף במחנה הקיץ שלהם. היא שאלה אם גם היא תוכל להצטרף למשפחה שלהם. המחשבה על אימוץ ילדה גדולה יותר גרמה לחיים ולחוי להסס. "בסופו של דבר הבנו שאלוהים הניח את שושנה על מפתן דלתנו, פשוטו כמשמעו, והיה עלינו לבחור: האם לקחת את ההזדמנות שנפל בחלקנו?"

הם החליטו לאמץ אותה והיא בחרה את השם שושנה, בגלל החוסן והנחישות של הפרח הזה. היא הרגישה כמו שושנה שנקטפה מתוך הקוצים של המצב הקשה שבו היא חיה, כדי להצטרף למשפחת ברוק. שושנה בחרה גם את השם האמצעי שלה - יעל - בדומה ליעל התנ"כית שנלחמה למען העם היהודי. "אנחנו קוראים לה השושנה הלוחמת שלנו", אומר חיים. "היא נאבקה על מנת להשיג את מה שיש לה".

לא תמיד היה קל להרחיב את משפחתם, אולם כיום הם לא מסוגלים לדמיין את משפחתם ללא בתם המתבגרת האמיצה.

בתם הצעירה ביותר אומצה לאחרונה. חיים קיבל שיחת טלפון ב- 2017 המודיעה על כך שיש תינוקת שזקוקה לבית וחיים ידע מיד שהוא וחוי ירצו לאמץ תינוקת זו בעצמם. באוגוסט 2017 הצטרפה חנה לאה למשפחה. היא נקראה על-שם אמו של חיים שנפטרה ב- 2012 לאחר מאבק ממושך של 12 שנה בסרטן השד. לכל אחיו של חיים היו בנות שנקראו על שם אמם, והיה חשוב לחיים לעשות זאת גם כן.

חיים וחוי תמיד משוחחים עם אנשים ביחס לאימוץ. חיים מאמין שאימוץ הופך להיות נפוץ יותר בעולם היהודי האורתודוקסי ורואה גם יותר נכונות לאמץ ילדים לא לבנים. "כשאנו מדברים על אחדות או כבוד לעם היהודי, זה לא חייב להיות מופנה רק כלפי מישהו שנראה ונשמע כמוך. צריך להיות כבוד לכל האנשים". אימוץ ילדים, גידול ילדים עם צרכים מיוחדים והפיכה למשפחה רב-גזעית הפכו את חיים למודע יותר מתמיד לצורך המכריע ברגישות ובהכרה בערך הטבוע בכל אדם ואדם.

לפעמים אנשים אומרים לחיים שהם מקווים שביום מן הימים הוא יתברך בילדים משלו. "אני לא נעלב", הוא אומר, "ואני מסביר להם שאלוהים כבר בירך אותי ואת אשתי בילדים משלנו".

חיים מעודד זוגות הסובלים מעקרות לשקול אימוץ. "עקרות היא אחת הבעיות הכואבות ביותר שיכולות לקרות לזוגות, אולם אינכם חייבים לחיות את החיים בבדידות, בוכים בכל פעם שרואים עגלת תינוק". אימוץ אינו קל, אולם עבור משפחות מסוימות זהו בהחלט המסלול הנכון.

"כל שבוע, כשאני מביט במשפחתנו סביב שולחן השבת, אני רואה את שלל צבעי הקשת היפים של החוויה האנושית". כל אחד מילדיו שונה, ויש לכל אחד מהם את הנתיב הייחודי שלו שהוביל בסופו של דבר את כולם להפוך למשפחה. "כל אחד במשפחה הזו הגיע מרקע שונה ועם חוויות שונות", אומר חיים, "ואנחנו מקבלים את כולם באופן מלא".