התורה בתחילת חומש בראשית מרחיבה בתיאור חייו של אברהם אבינו. חכמינו לימדו שמטרת סיפורי התורה היא כדי שנלמד מאבותינו כיצד ניתן לחיות חיים ערכיים ומוסריים.

סקירה מהירה של החיים של אברהם, האב הראשון שלנו, מגלה לנו חיים מלאי תהפוכות, נדודים ואתגרים. אך לאורך כל הדרך נפרשים בפנינו חיים שמושתתים על ערכים ויסודות מוצקים.

אברהם התייחד במידת החסד. כבר בתחילת דרכו, כשיוצא מחרן בדרך לארץ כנען הוא מביא איתו את לוט. האחיין היתום מתלוה לדודו שנוהג בו כבן ודואג לכל צרכיו. על אף שיש ביניהם קשר חזק מאוד, כשיש חשש להתנהגות לא מוסרית אברהם הנדיב והרחמן לא מהסס להטיל משמעת. כאשר רועי לוט שולחים את צאנם לרעות בשדות זרים בלי רשות, אברהם לא שותק, התנהגות כזו איננה מקובלת, וכמוצא אחרון הוא נפרד מאחיינו, וכל אחד הולך לדרכו.

אך בל נחשוב שמדובר כאן ביריבות אישית, שאברהם כבר אינו אוהב את האחיין שלא מתנהג כמו שצריך. כשפורצת מלחמה בארץ כנען והעיר סדום, בה מתגורר לוט, נכבשת על ידי 4 מלכים חזקים ולוט נופל בשבי, אברהם לא מהסס. הוא יוצא לקרב מול כוחות גדולים ממנו בהרבה, ובעזרת הא-ל הוא גם מנצח ומשחרר את לוט מהשבי. הוא לא דורש מלוט דבר בתמורה, למעשה לוט חוזר לגור בסדום, מוקד השחיתות המוסרית. אברהם אבינו מלמד אותנו שלפעמים יש לעשות הפרדה. ניתן לאהוב את האדם, אף אם יש צורך לגנות את המעשים שלו ולהתרחק ממנו.

לאחר מכן א-לוהים משנה את שמו של אברם לאברהם. חכמינו פירשו שבתחילה הוא היה "אברם" – אב לארם (הוא היה דמות של אב לארם ארץ הולדתו), אך הוא התפתח ונעשה "אברהם" – אב המון גויים, השפעתו חורגת מהגבולות המצומצמים של הסביבה הקרובה אליו ומגיעה לעולם כולו.

הכנסת אורחים

אברהם מפורסם בהכנסת האורחים שלו. לאוהלו היו 4 פתחים מארבעה צדדיו, כדי שהולך דרך שהזדמן אליו מכל כיוון יוכל להיכנס מיד בלי שיצטרך להקיף את האוהל.

התורה מתארת כיצד אפילו בגיל 99, אחרי שעבר ברית מילה, ביום של שרב קיצוני, אברהם יושב בפתח האוהל וממתין לאורחים. רבים עושים חסד, כשפונים אליהם בבקשת עזרה, אבל מעטים יוצאים מגדרם כדי למצוא את הזקוקים לעזרה. אברהם הנחיל לעם ישראל את הערך של גמילות חסד, ליזום את החסד ולא להמתין שהוא ידפוק לנו על הדלת.

 

כשא-לוהים מחליט שהסיאוב המוסרי וההתנהגות הקלוקלת של העיר סדום והערים הסמוכות לה, הגיעו לשיא, וכבר אינן ראויות להתקיים, הוא מעדכן את אברהם. למרות שאברהם מייצג את ההפך הגמור מסדום, בכל זאת הוא מתפלל בעדם ומנסה למצוא דרך לבטל או לצמצם את מה שנגזר עליהם. זו לא חכמה לאהוב את מי שכמוני ומתנהג בצורה הגונה, טוב הלב הפנימי האמיתי מתגלה באכפתיות דווקא לאנשים רעים ומושחתים.

 

עקידת יצחק

לקראת סוף חייו של אברהם הוא עומד בנסיון הגדול מכולם. א-לוהים מצוה עליו להעלות את בנו לקרבן. הבן שנולד לו בגיל מאה אחרי שנים ארוכות של ציפייה.

הקושי בדבר אינו ניתן לתיאור, מה גם שפעולה כזו נוגדת את כל מהותו של אברהם, איש החסד והנתינה. אברהם עניו מספיק כדי לדעת שהטוב המוחלט לא נובע מתכונות הנפש שלו, או ממה ש"נראה טוב". הטוב האמיתי, הערכים המוחלטים נובעים ממקור הטוב, מא-לוהים. ואם הוא אומר לו לעשות מעשה שנראה מחריד כלפי חוץ, עליו לעשות כן. והוא אכן יוצא לדרך ללא היסוס. היכולת לא להתעוור מההבנה והרגשות שלנו – היא מעלה נדירה. אברהם מלמד כיצד עשיית הטוב, היא לעיתים דבר שנראה ומרגיש כמו הדבר הלא נכון. עלינו לבחור במה שנכון לפי ההבנה המעמיקה ביותר שלנו ולא להתפתות ללכת אחרי מה שמוחשי או מה שמרגיש נכון.