אחד מזכרונות הילדות האהובים עליי ביותר הוא הביקור בבית סבי וסבתי. אבי היה לוקח אותי ואת אחי אליהם מדי יום שישי אחר הצהריים. סבתא הייתה מכרכרת סביבנו בלי מנוחה, מכבדת אותנו בקוגל תפוחי-האדמה המפורסם שלה, בעוגיות ובמשקה תוסס, ומתבלת אותם בשאלות ועצות. הסבים והסבתות של רוב חבריי ניספו בשואה, ואני הרגשתי שמזלי שפר עליי, שאני יכול ליהנות מאהבתם של סבא וסבתא מסורים כל-כך.
השנים חלפו, גדלתי, התחתנתי, והבאתי לעולם ילדים משלי. מצבם הבריאותי של סבי וסבתי החל להתדרדר. סבתי סבלה מאלצהיימר, ובסופו של דבר נאלצנו להעביר אותה לבית אבות, שם התגוררה בשבע השנים האחרונות של חייה. בשנותיה האחרונות היא לא הייתה צלולה, ואפילו לא הייתה מסוגלת לאכול כרגיל.
הביקורים אצלה היו מדכאים; היא לא הייתה אלא צל של הסבתא התוססת והעסוקה שהכרתי ואהבתי. לא יכולתי אפילו לחוש סיפוק על כך שביקוריי עזרו במשהו. הבאתי את ילדיי בקביעות לבקר את הסבתא שמעולם לא הכירו, אך עם הזמן הפכו הביקורים נדירים וקצרים יותר.
אבי, לעומת זאת, נהג לבקר את סבתי מדי יום. כבן אוהב ומסור, הוא וידא שמטפלים בה היטב, ושהיא מקבלת את התזונה הנאותה ואת התרופות הדרושות מהאחיות. הוא גם הקפיד שתיראה יפה, אם כי אינני יודע אם מישהו הבחין בהבדל. בכל אופן, האחיות ידעו שאבי יהיה שם בכל יום, בודק אותן בעדינות, והן טיפלו בסבתי בתשומת לב רבה יותר משטיפלו בדיירים אחרים.
מי אנחנו שנחליט ממה מורכבים חיים בעלי משמעות?
כשסבתא נפטרה, התבקשתי להספיד אותה בלוויה. אהבתי את סבתי כל כך, ובאמת רציתי למצוא את המילים הנכונות שיבטאו את אהבתי אליה, אבל התקשיתי לכתוב את ההספד. הזכרונות האחרונים שלי, משבע שנותיה האחרונות, היו של אשה חסרת כל שיקול דעת, שעליה לא יכולתי לומר הרבה. בתסכולי, תהיתי מדוע א-לוהים האריך חיים שנראו בעלי משמעות מעטה כל כך. אני אמנם מבין שכושר גופני וגוף צעיר אינם הדבר הכי חשוב בחיים – אבל בכל זאת, איזו מטרה יכולה להיות לחיים שאי אפשר לעשות בהם שום דבר?
אבל אז, כשחשבתי על כך, התחלתי להבין. מי אנחנו שנחליט ממה מורכבים חיים בעלי משמעות? אפילו אחרי שסבתי כבר לא הייתה מסוגלת לטפל בעצמה, היא סיפקה למשפחתי דוגמא ומופת למילוי המצווה הנעלה: כיבוד אב ואם. ילדיי יכלו לראות את אבא שלי, סבא שלהם, מקיים את חובתו כלפי אמו בדאגה ומסירות, על אף שהיא אולי לא ידעה מה עושים עבורה. האם אין זו מטרה? ככלות הכול, המטרה הראשונה במעלה של הורה היא לחנך את ילדיו/ה. לעתים חינוך הוא יותר פסיבי מאקטיבי, אך ייתכן שזהו רצונו של הא-ל עבור אדם מסוים, בזמן ובמקום מסוימים.
באיחור רב, הבנתי שגם אם שבע השנים האחרונות היו קשות, היה לנו מזל שסבתא הייתה ראש המשפחה שלנו. בין אם הכירה בכך ובין אם לאו, היא העניקה לנו חוויה רבת ערך. בסיכומו של דבר, אין לי ספק שגם סבתא הרוויחה מתפקידה כמורה למשפחתנו. זו הייתה השליחות שלה.
התפתחות בלתי צפויה
חלפו שנים מספר, ואשתי ואני בורכנו בבת נוספת. שמחתנו נמהלה בעצב, כשזמן קצר אחרי הלידה הודיע לנו הרופא בשקט שלתינוקת יש מאפיינים של תסמונת דאון. על אף שלא יכולנו לדעת זאת בוודאות לפני שיגיעו תוצאות הבדיקות, עלו בנו מייד תחושות של פחד ויאוש.
אשתי ואני התבוננו זה בזו בחוסר אונים. לידתם ה"חלקה" יחסית של שאר ילדינו לא הכינה אותנו להתפתחות בלתי צפויה זו. "איך אני אמורה להרגיש?" שאלה אשתי ההמומה. "זאת באמת שמחה? אנחנו לא יודעים אפילו אם התינוקת תוכל לתפקד אי פעם כראוי. אני לא יודעת אם אני מסוגלת לעמוד בזה."
ניסיתי להרגיע אותה ולומר לה שאנשים רבים שלהם תסמונת דאון מתפקדים באופן עצמאי, ובעזרת ה', גם בתנו תגיע לכך. אבל בלבי תהיתי: "מה אם לא תוכל לתפקד? מובן שהכול בידי הבורא, אבל איזה טעם יש בחיים שאין בהם יכולת פעולה ועשיית טוב? האם אין זו מטרת קיומנו?"
איכשהו, השאלה נשמעה לי מוכרת, אם כי לא זכרתי בדיוק מאיפה. ואז עלתה במוחי עוד מחשבה מוכרת: "מי אנחנו שנחליט מהם חיים בעלי משמעות?"
לפתע חשבתי על סבתא שלימדה אותנו שיש מטרה לחיים, לכל סוג של חיים.
לפתע חשבתי על סבתא שלימדה אותנו שיש מטרה לחיים, לכל סוג של חיים, אפילו כשאי אפשר לפעול בהם כמו כל שאר בני האדם. לא-לוהים בחוכמתו הרבה, יש תוכנית ויעוד לכל אדם, בין אם היא או הוא מסוגלים להבין זאת ובין אם לאו.
סבתא חולת אלצהיימר עשויה למלא את יעודה: היא מעניקה למשפחתה הזדמנות עצומה להיטיב ולהתאחד. וילדה שסובלת מבעיות מיוחדות יכולה למלא את יעודה באותה צורה. כל ילד מעניק להוריו הזדמנות להפגין אהבה וטוב לב, וילד עם צרכים מיוחדים - על אחת כמה וכמה. מובן שכל הורה רוצה ליהנות מהנחת והשמחה שילד בריא מעניק להוריו, אבל זוהי רק מטרה שניה במעלה בגידול ילדים, אחרי מילוי רצון הא-ל.
כשהתבוננתי בבתנו החדשה, הקטנטונת, הציף אותי גל של אמון ועידוד. אני מקווה שנוכל ליהנות מההישגים ומהנחת שבתנו תעניק לנו. אך סבתא כבר לימדה אותנו שאיכות חיים, וחיים בעלי משמעות - אי אפשר למדוד בהישגים בלבד.
(7) אפרת, 20/4/2011 18:37
פרק באמונה
קראתי את הכתבה המופלאה . זהו שיעור באמונה. ההתבוננות על קושי והיכולת לומר יש כאן מסר אלוקי. ניתן לדבר הרבה על אמונה, בשיעורים ובהתפלסמויות אינסופיות אבל אותי הכי מרשים כיצד הרב מתבונן בהולדת בתו ובתהליך צמיחתה כמשהו שמצמיח אותו ואת משפחתו ואולי אנשים נוספים(בטוח). תודה שלימדת אותי אמונה אמיתית מהי. ה' יתן לכם נחת גדולה מבתכם ומשאר ילדיכם.
(6) גיל בר-און, 8/2/2007 10:19
כל הכבוד מאמר נפלא! -)
גם לי היתה סבתא עם אלצהיימר..
ויש עוד אחת עם אותה הבעייה בחיים..
ואני תמיד האמנתי בזה.
לכן שמחתי מאוד לקרוא את זה כאן..
עכשיו אני גם גאה יותר בהורים שלי.
על הגישה הזאת של שימוש דוגמא לא חשבתי.
תודה רבה ושלחתי אותם לכאן! :-)
יום נפלא!
באהבה,
גיל :-)
(5) בלהה עזרא, 5/2/2007 00:02
שיעור לחיים מסבתא שלי
קראתי את המאמר ומאוד התרגשתי מהרגישות של הכותב ומהבנת החיים ומשמעותם
יישר כח והרבה הצלחה עם הבת הקטנה
(4) יעל, 25/1/2007 09:45
מאמר כ"כ נכון! תודה רבה!
(3) , 23/1/2007 01:44
יישר כח
אשרינו שיש לנו הדרכה לחיים בעלי ערך ומשמעות
(2) סיגי, 15/1/2007 00:13
מלמדים אותנו כל חיינו
"אותנו שאיכות חיים, וחיים בעלי משמעות - אי אפשר למדוד בהישגים בלבד".
כל חיינו אנחנו רודפים אחרי הישגים ומשמעות בחיינו,מרגישים שכך אנחנו מודדים את עצמנו והחברה אותנו, המסר מלמד שלא כך הוא הדבר, והמשמעות האמיתית טמונה באיך שאנחנו רואים את הדברים ולאו דווקא בהישגים חומרים או הישגים של תארים.
(1) אשר, 14/1/2007 10:20
ראייה מפוכחת
אכן ראייה מפוכחת "אין סתם" הכל מכוון. הכל יש לקבל באהבה,ולנסות להבין,וללמוד ... , מי אנו שנשפוט את מהלכי הקב"ה,,,,ראה מה שכתבתי על אישה מיוחדת שניתן ללמוד הרבה מהנהגותיה.... דברי נהי ובכי שנכתבו ביום שלישי יח' שבט התשס"ג, יום ה-24 לפטירת אימנו
אסתר בת הרב משה ושמחה בן ישי ז"ל
שהוא יום פטירת מור אבא אליהו בן רחל ז"ל לפני 17 שנים, תשמ"ו
אי'ה אמא אסתר, היקרה והנאצלת
רבת המעלות והמעשים
אשר דיבורה נשקל במחשבת.
כפי שהעידו נכדייך ונכדותייך,
דיברת מעט והרבית במעשייך.
מעשייך והנהגותייך נפלאים ונשגבים
אויה לנו כי נחרדנו למשמע אוזנינו
על הילקחה של מרת אימנו ועטרת ראשנו
לבית גינזי מרומים.
סודך הגדול טמון בחכמתך ובשתיקתך,
אשר זכית להתחנך בבית וועד לחכמים גדולים ונערצים,
ינקת מידות ומעשים נשגבים
מצדיקים טהורים ונעלים
סיפורי ומעשי צדיקים
שגורים בפיך וחצובים בהלכותייך.
תמימותך הנאצלת
ענוותנותך ויושרך הן בפי כל לתפארת.
תפילותייך הנאצלות מעומקא דליבא נאמרות,
תמה וזכה היא אשת המעלות
תמיד לנו תהי אשת לפידות.
תחינותייך ותפילותייך לפני ריבון העולמים
עולים מעלה מעלה בשמי מרומים,
תהינו כשה אובד לבקש רחמים
על אובדן בת מלכים.
תניה ואניה נקונן,
על מרת אימנו רבת המעשים.
(במוצש"ק פרשת שמות בליל שקדם לפטירתך)
לתפילין של ראש ויד דאגת שיהיו לנכדייך לאות ולתפארת-
כעדות נצח על מעשייך כל ימי חייך.
נפלאים ונישגבים מבינתנו מעשייך ודרכייך
תבואנה בנותייך ותהללנה מידותייך.
ראייתך העמוקה והנבונה ליוותה את דרכנו ועיצבה את עולמנו,
רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה.
ראו מעשייך כל יוצאי חלצייך.
רחם נא על נפשות עגומים,
ראה בעוני בניך היתומים.
ראתה בחייה נכדים ונינים
הממשיכים בדרכיה דרכי צדיקים
רחמיה המרובים נפלאים ונשגבים
ריבון העולמים שמור על אמא במרומים.
בואו נא ידידנו ורעינו וספדו על חמדת חיינו
בנייך ובנותייך סופדים לך בבכי מלא מרורים
על אמא שעלתה נשמתה בפתע לגנזי מרומים
בבוקרם של ימי שובבי"ם
לבקש רחמים בתחנונים לפני צור מלא רחמים
בואו נא ונהללה בשערים על מעשיה הנחמדים
מזהב רב ומפנינים.
בכה נבכה על מות ישרים
כי בת מלכים עלתה לגנזי מרומים.
נא הקל שבמרומים
הכניסה תחת כיסא עליונים,
שמור והגן על אבן יקרה שביהלומים
שזיו אורה האיר למרחקים.
על בניה, נכדיה, חתניה וכלותיה התפללה תמיד לקל שבמרומים
ניבי שפתיה לא פסקו מלאמר הלל ושבח ליושב במרומים.
נשים צדקניות וחסודות,
את קרבתך מבקשות
כי הנהגותייך זכות וברות.
נהי מר מספד ובכי
על הילקחה של בת אהובים
נודעת היא בשערים גם בדבריה הזהירים
נלקחה מאיתנו מתנה זוהרת לגנזי מרומים
וניתנה למשמרת ביד שוכן מרומים.
י'ה הקל שבמרומים
קבל ברחמים ובתחנונים
את תפילת ילדיך היתומים
יהיו נא שעריך פתוחים
למלא משאלות בניה הרחומים.
ידייך מלאו מצוות כרימונים
בלילות הרבים לא נמת שנת ישרים
כי את עובדי הקל היראים
שרתת בלב מלא חסדים.
ימים רבים מנעת מפיך מאכלים
וכל זאת בצומות ובתפילה לקל שבמרומים.
יפית ונעמת בהנהגותייך לאבינו כאשת נעורים.
כולך מלאה וזוהרת כשושנים
יבכו בנייך ובנותייך
יספרו ויאמרו מעשייך והנהגותייך
כל בנייך יוצאי חלצייך.
לילות רבים לא נמת ולא שקטת
עד בוא בנך לפנייך.
שבת שמרת כהלכה
שפתייך נעו בקדושה.
דברי חול בשבת אסרת
רק דברי תורה ואגדה התרת.
"דברו נא בניי דברי תורה
ובזה קנו חיי עולם הבא,
המנעו בניי מדבר דברים בטלים
כי לדברי תפילה מייחלים.
שמרו פיכם מדבר סרה
ותבוא עליכם הברכה".
יבוא דודי וינחמנו
על הלקחה בפתע פתאום של מרת אימנו- מאור ענינו
מה יפו דברייך ומה נעמו מילותייך.
מי יעמוד בעד החלון
ויעירני לומר שבח לקל עליון
וכל זאת בדרכי נועם.
עת יפציע השחר- תעור משנתה,
ותחל בתפילת הלחש
לפני צור עולמים כי בו חסיה.