לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




מתנתו המפתיעה של הסרטן

מתנתו המפתיעה של הסרטן

כשאובחנה מחלת הסרטן אצל אשתי, משהו מוזר קרה – הכעס שלה כלפי אלוקים נעלם.

מאת

אשתי התחבטה תמיד ברעיון הסבל. הנושא באמת הטריד אותה. היא לא היתה מסוגלת ליישב את השואה וטרגדיות אחרות, עם תפיסת ה' כאב אוהב. היא אף אמרה לפעמים שהיא כועסת עליו על שגרם לאנשים לעבור כל כך הרבה סבל ויסורים.

ו...אז היא אובחנה כחולת סרטן, וכל כעסה נעלם! כמעט מייד היא החלה לחוש שה' אוהב אותה מאוד. זה היה די מדהים ותגובתה הפליאה את שנינו. אף אחד מאיתנו לא הבין כיצד זה קרה. איך ברגע אחד ניתן לכעוס על ה', משום שהוא גורם לאנשים לעבור סבל, וזמן קצר אחר כך, כשהוא גרם לך לסבול, אתה חש לפתע שהוא אוהב אותך? תגובתה נראתה לנו חסרת היגיון.

הפנינו שאלה זו למורי, הרב נוח וינברג, וקיבלנו תשובה שהניחה את דעת שנינו. הוא אמר שתכופות אנו נתפסים לדברים הקטנים שבחיים ואיננו מרשים לעצמנו לחוש את אהבת ה' כלפינו. אנו חשים תסכול שהמכונית לא מתניעה, שלא הרווחנו די כסף, שיחסינו עם בני זוגנו אינם בדיוק כמו אלה של הנסיך מהאגדות והיפהפיה הנרדמת או שאין מה לראות בטלוויזיה...

אנו נתפסים לדברים קטנים ופעוטים והופכים עקב כך את עולמנו לקטנוני. קשה לנו להתרגש מיופיו של העולם ואנו רוטנים כלפי האלוקים משום שחיינו אינם מתנהלים בדיוק כפי שרצינו. אנו חשים שהחיים קשים מנשא ושהאתגרים הניצבים בפנינו קשים מדי. נראה לנו כי יש יותר מדי כאב, סבל וטרגדיות בעולם וכך אנו מוצאים את עצמנו נרגנים, ואפילו כועסים, על אלוקים.

ופתאום מתהפכת הקערה על פיה ומתברר שיש לכם סרטן, והחיים כבר לא נראים כל כך קטנוניים!

ופתאום מתהפכת הקערה על פיה ומתברר שיש לכם סרטן והחיים כבר לא נראים כל כך קטנוניים. החיים הופכים לרציניים מאוד כשהמוות מסתכל לכם בעיניים! ורק אז אתם מבינים עד כמה החיים מיוחדים. אתם לא רוצים למות, אתם רוצים לחיות! העולם נפלא, וכדאי לחיות בו! הקטנוניות נעלמת מעל פני השטח וערכם של החיים מתגלה לעיניכם. ולמי איכפת אם יש בהם בעיות לפעמים? למי איכפת אם הם קשים ומכאיבים? למי איכפת לסבול? החיים שווים את זה. החיים עצמם כל כך טובים, שהם שווים את הכול!

כך הם פני הדברים בגדול, אבל לנו זה קרה גם בקטן. שישה חודשים לפני שאשתי חלתה, נולד ילדנו הרביעי. השניים האחרונים נולדו בהפרש של 20 חודשים זה מזה, כך שהיו לנו שני תינוקות. היה לנו קשה מאוד. אתגר זה, של הורות לילדים קטנים, ביניהם שני תינוקות, שחק אותנו. מעולם לא חשבנו להגביל את מספר ילדינו, אך המחשבה על עוד ילדים נראתה לנו לפתע קשה מדי. האם אכן רצינו להתמודד עם האתגר שבחמישה, אפילו שישה ילדים...? שוחחנו על כך, והתברר שתחושותינו דומות.

כשאובחנה המחלה אצל אילנה, היה לנו ברור, כי גם אם תשרוד אותה, לא נרצה להביא עוד ילדים לעולם. אבל בהדרגה השתנתה גישתנו עד שהתהפכה לחלוטין: רצינו עוד ילדים ובצורה נואשת! כל אחד מהילדים היה יקר לנו כל כך. כל אחד מהם היה מיוחד כל כך. לכל אחד מהם היה ערך שלא יסולא בפז. עד למחלתה נתפסנו לקטנוניות הזו, של הטרחה שבהחלפת חיתולים, עד שנשכחה מאיתנו הברכה העצומה שמביאים הילדים לחיינו.

לעתים אנו זקוקים להלם שינער אותנו מהקטנוניות. וכשאנו מתעוררים ממנו, אנו מתחילים להעריך מחדש את מופלאותם של החיים. דוגמא לכך נוכל להביא מחג הסוכות בו אנו עוברים מבתינו הקבועים ומתגוררים בסוכה ארעית במשך שבעה ימים. אנו עוזבים את העולם החומרי שנראה לנו בטוח ויציב לטובת עולם שנראה ארעי, במטרה להעריך מחדש את מופלאות קיומינו ולחוות שמחה אמיתית (סוכות מכונה גם "חג השמחה"). כשאנו מתרוממים מעבר לקטנוניות היומיומית, אנו מסוגלים להעריך את אהבת ה' אלינו ולחוש בשמחה שהחיים מציעים לנו, בכל רגע ורגע במהלך השנה.

14/2/2004

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 8 תגובות ב-8 דיונים

(8) אסתר, 16/1/2019 18:00

תגובה למאמר הנפלא

שלום וברכה , ברצוני להגיב על המאמר הנפלא של הרב שאול רוזנטל . כמעט מתחילת המאמר הרגשתי כאילו החיים עוברים לי מול העיניים . אני רוצה להדגיש מראש כי גם אני סבורה כי אין בעולם רע פשוט צריך להתבונן ולהבין אותו ולמה הוא הגיע לנסות לתקן ולהתחזק . בעצם זה תמצית חיי . בקצרה , יכולתי גם אני להתלונן כל חיי על כל יום , אבל מאז עמדתי על דעתי והבנתי שבעצם אם לא אדאג לעצמי ולרוח שלי אף אחד לא יכול לחזק אותי כמו אני את עצמי . נולדתי להורים ניצולי שואה שלא רצו אותי עוד לפני שנולדתי וכך גדלתי עם הידיעה שדאגו לספר לי . הבית היה שומר מצוות "מזרחי" של פעם . כשבגרתי ראיתי שזה לא מספיק לי והתחלתי להתחזק בעצמי ללא עזרת הורי אלא ע"י שמיעת שיעורים ולימוד . לא היתה לי אפשרות בשום אופן להגשים את עצמי , אבל לא התייאשתי והמשכתי להתחזק מכל מקור שיכולתי , כמו למשל התחברתי גם לאתר הזה שמצאתי לפני כמה שנים במקרה ואני גם מקבלת את הדיוור מ"אש התורה" ו"זרע שמשון" ועוד אתרים , לא נשברתי ובס"ד לא אשבר והמאמר הזה רק עודד אותי , יישר כוח לרב .

(7) אנונימי, 18/10/2009 16:28

בעלי חלה ואני אחות אונקולוגית

צחוק הגורל גורם לדברים מוזרים בעולמינו למישהו יש תשובה איך מתמודדים עם בעל חולה ובמקביל טיפול שנים רבות בחולי סרטן?

(6) נעמה, 8/6/2006 05:20

כתבה מרגשת אם כי...

גם אותי מעסיקה רבות הבעיה התיאולוגית- למה יש רע בעולם?
אני יוצאת מנקודת הנחה שה' הוא טוב, הוא יודע הכל והוא כל יכול. אם כך, הכיצד זה יתכן שילדים נהרגים בפיגועים, ילדים נולדים עם נכויות שכליות/ גופניות?
איך האל מאפשר מצב בו "דרך רשעים צלחה שלו כל בוגדי בגד"?
למה יש גזענות ושנאה? למה יש אנשים טובי לב שזרוקים ברחובות רעבים לפת לחם?
למה? למה יש רע בעולם?
זה נכון שהרע מאפשר לבחון את חיינו מחדש.
פתאום כשמגלים שלקית בסרטן הכל מתגמד ומסתכלים על כל דבר בפרופורציה. פתאום נהנים מהדברים הקטנים שבחיים ששלא המחלה ספק אם היינו שמים לב אליהם. אולם לא תמיד ההשפעה היא כזאת ואתן דוגמא:
סבתי עלתה מעיראק כשהייתה נערה. כל חייה עסקה בעבודת כפיים- ניקתה בתים, בישלה, חינכה את ילדיה. מעולם היא לא הקדישה זמן לעצמה וניסתה להגשים את עצמה. ואני שואלת את עצמי- איך אישה צדיקה שהאמינה בה' לאורך כל הדרך לא זוכה למעט שקט אפילו בימי זקנתה? למה היא שוכבת בבית החולים ומחכה כבר למות?
איך האל מאפשר מצב כזה?

(5) אסתר, 8/6/2006 03:06

ישר כוח!

כל הכבוד על הכתבה הקצרה והקולעת, מאוד מרגש לראות שבמצבים קשים שכאלו צומחת כזו אמונה וחיזוק לרבים!

(4) אנונימי, 7/6/2006 23:39

מרגשש

אלוהים אוהב את כולנו..תמיד!!!

הצג את כל התגובות
 

תגובה למאמר:

  • (כתובת האימייל לא תוצג.)


  • 2000
שלח תגובה
stub