רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

מסעות רוחניים

באתי לתקן את העולם

ב׳ במרחשוון ה׳תשע״ד ב׳ במרחשוון ה׳תשע״ד 06/10/2013 | מאת יוסף בורשטיין

כיצד גיליתי את המפתח לאקטיביזם חברתי בדרום אמריקה, המזרח הרחוק – וירושלים.

יצאתי אל העולם בגלל שרציתי לברר מהי האמת. רציתי באמת להפיק את הטוב ביותר מההזדמנות הגדולה והנפלאה כל כך שנקראת חיים, לגלות מהו העולם, לצלצל בכל כוחי בפעמוני אמונותיי ולבדוק אם הם לא נשברים. רציתי להתנסות בלי לחשוש, ולנשום עמוק את כל האמת שאני יכול – להתנתק דרך הסתפקות במועט ואומץ, ולסלק את האשליה. ולא לגלות, כשהחיים יגיעו לסופם, שלא חייתי.*

את הדברים האלה כתבתי לעצמי כשיצאתי לשנת מחקר בנושא שהלהיב אותי - "צדק חברתי-סביבתי", תחום מחקר ופעולה נרחב שמשלב חינוך חברתי, תכניות כלכליות ופתרונות טכנולוגיים, המעוצבים יחד כדי ליצור מסגרות חברתיות שיעניקו לבני האדם זכויות אדם בסיסיות וגישה למשאבים סביבתיים חיוניים.

תומס ג' ווטסון – שבתור ראש איי.בי.אם במלחמת העולם השנייה יצר את טכנולוגיית הכרטיס הנקוב, ששימנה את גלגלי מכונת ההרג הנאצית – טרח להבטיח שזוועות כאלה לא יחזרו על עצמן שוב, עקב רגשות אשמה שהתעוררו בקרבו. למטרה זאת הוא הקים אגודה אקדמית לבוגרי קולג'ים, שמעניקה מלגה לשנת "מחקר ומסע עצמאי ותכליתי – במערכת בינלאומית - להגברת יכולות של יוזמה, דמיון, פתיחות ומנהיגות, ולעידוד השתתפות הומאנית ובעלת השפעה בעולם."

בסופה של שנת המחקר חיכתה לי תגלית מפתיעה

עם המשימה האידיאליסטית הזאת יצאתי לשנת המחקר שלי, שטמנה בסופה תגלית מפתיעה ומשנת חיים – ההבנה שהאמת שחיפשתי לא נמצאת "באיזה מקום בעולם", אלא נעוצה דווקא בשורשיי היהודיים. למרות שגדלתי עם תערובת של הערכה ואמביוולנטיות ביחס ליהדותי, דבריו של תומס אליוט נשמעו פתאום אמיתיים: "ובסופם של כל חיפושינו נשוב אל המקום בו התחלנו, ונכיר אותו בפעם הראשונה."

שנה של בדיקה

יצאתי מוושינגטון די.סי. להונדורס, להתחיל את התוכנית בת השנה שלי לחקר "צדק חברתי-סביבתי", תוך ביקור במקום ועבודה עם תכניות ממשלתיות, יוזמות סוציאליות, אגודות ומוסדות חינוך ברחבי העולם. נסעתי אל מישורי החוף של גואטמלה כדי לחקור על חקלאות בת קיימא, אל הפאבלות (ערי בקתות מלאות בכנופיות) הנדחקות אל השוליים בברזיל, כדי ללמוד על דמוקרטיה פעילה, ואל יערות גשם המצטמצמים והולכים, כדי להבין כיצד קהילות מתאחדות נגד השמדתה של סביבתן.

בהודו, ראיתי ניגודים מדהימים: מותרות וקידמה טכנולוגית מהגדולים ביותר בעולם, לצד עוני מהמחפירים ביותר בעולם. נתקלתי במיליונים החיים בקהילות כפריות שאגם אחד בלבד משמש אותם לרחצה, לצרכים, לרחיצת בעלי חיים וכן, גם למי שתיה. במקומות כאלה, 80% ממקרי המוות והתחלואה נובעים ממחלות שנגרמות בשל המים, ובאופן כללי, כמיליון וחצי ילדים נפטרים מידי שנה מחוסר היגיינה וממים מזוהמים.

חסרון הגורם האנושי

עם זאת, בסופה של השנה, התבהר לי שהעולם של צדק חברתי סביבתי מתעלם באופן גורף מהגורם המאתגר ביותר והחשוב ביותר לשינוי אפקטיבי – בני האדם. ניטשה אמר פעם ש"להיות אדם משמעותו להיות במקום אחר", בטענה שאנחנו נוטים לברוח מהאתגרים הקשים ביותר של החיים, תוך העמדת פנים כאילו אנחנו מתמודדים איתם. הבעיה עם הדגש שהצדק החברתי-סביבתי שם על מכניזם כגורם לשינוי – מדיניות כלכלית, תוכניות לא ממשלתיות, פתרונות טכנולוגיים – היא, שהוא מתמקד ביצירת שינוי ברמת הגישה המערכתית ולא בשינוי בני האדם. הפתרונות הם "מערכות" קרות שניתנות לבחינה ולימוד – אולם הן חסרות את ההשקעה האנושית העמוקה שעולם בריא דורש.

גיליתי שבמקומות שבהם מתרחש שינוי אמיתי, הכוח המניע היה בעיקר אנשים שלקחו על עצמם אחריות לשנות את המציאות שלהם ברמה האישית והקרובה. זה לא היה עניין של חקלאים שרוכשים מסנני מים במחיר סביר או שיטות נכונות לשימור אדמותיהם, או של חפירת בארות, אלא עניין של מומנטום חברתי ותרבותי שמעורר השראה לבעלות ולמנהיגות.

כל התוכניות האלה התעלמו מחשיבותם של אמון, אכפתיות, הבנה הדדית ובסופו של דבר אהבה

בחנתי את כישלונן של יוזמות, שיצאו מהנחה שטכנולוגיה או מדיניות בלבד יוכלו לפתור בעיות גדולות. בהונדורס, ראיתי שבעוד שלחקלאים היו משאבים הולמים ותקציבים בהישג יד כדי לכלכל בתבונה את אדמתם, חוסר הבעלות האישית שלהם היתרגמה בפועל לפרויקט מתסכל בעלות של מיליוני דולרים. תוכנית היגיינה בדרום הודו נכשלה כשמאות יחידות של בתי שימוש שמשו את הכפריים כרפתות לפרותיהם – בעוד שהם עצמם שבו להרגליהם הבלתי-סניטריים בעליל. בעמק קולוון שבהודו, הבארות נשברו וניטשו שנים בודדות לאחר התקנתן, משום שלקהילה חסר הידע כיצד לתחזק ולשמר אותן. ברגע שצוות המתנדבים עזב, עזבה גם ההשקעה האנושית הדרושה כדי לשמור על נביעת המים בתוכן.

כל התוכניות האלה התעלמו מחשיבותם של אמון, אכפתיות, הבנה הדדית ובסופו של דבר אהבה. כך כשלה התקשורת בין מנהלי הפרויקט והקהילה המקבלת, ובסופו של דבר הפרויקטים נכשלו.

בני אדם משנים בני אדם

אחרי אלפי פרויקטים ומיליוני דולרים שהושקעו מתוך הגישה הזאת, היה לי קשה לשבור את התבנית הזאת ולעצב מחדש את הבנתי כיצד ליצור שינוי חיובי בדרך הטובה ביותר בעולם. נדרשה לי כמעט שנה שלמה כדי לבנות הבנה חדשה, שהלכה והתבהרה במשך שלושת החודשים האחרונים של התוכנית שלי. ערכתי מספר ראיונות באחד מבתי הספר העסקיים הטובים בהודו, המוסד לניהול חקלאי באננד, וראיינתי למעלה מששים סטודנטים שבחרו להתמקד ביוזמות חברתיות ולא ביוזמות על טהרת הקפיטליזם.

באמצע אחד הראיונות עם תלמידה מעוררת השראה במיוחד, שאלתי אותה, "מה לדעתך נטע בך את הדחף הזה לשנות את העולם? יש עוד הרבה אנשים בעלי אותו רקע וחינוך כמוך שלא בחרו במסלול כל כך אלטרואיסטי."

היא ענתה, "בבית הספר, בחדשות ובכל יום ברחובות, ראיתי את הבעיה של העוני במדינה שלנו. זה עורר אותי לשאוף ליצור שינוי."

לחצתי יותר: "ובכל זאת, כמעט כל בני כיתתך, שגם הם יודעים על הבעיות האלה ונחשפים אליהן באופן יומיומי, לא לקחו אחריות ליצור שינוי כמוך. מה עושה אותך שונה?"

היא הצטמררה לרגע, וענתה כאילו נזכרת בחלום רחוק, "סבא שלי לימד אותי לדאוג לעולם." סבא שלה היה אדם שנלחם על עצמאות וידע מהי משמעותו של סיכון חיים למען מטרה. הוא שיתף את נכדתו בסיפורים הללו, והיווה עבורה מנהיג רוחני ומוסרי. התוצאה הייתה צעירה נלהבת ומוכשרת במיוחד, שכמהה לשנות את העולם לטובה.

משיחה זו, ואחרות הדומות לה, קבעתי את האקסיומה הבאה: כדי שאנשים יוכלו להשקיע אהבה ודאגה בקהילה ובעולם, צריכים להשקיע בהם אהבה ודאגה. גיבורים חברתיים כמו מרטין לותר קינג, גנדי ומנדלה, לא צמחו מתוך הריק. במקום כלשהו בחייהם, היה להם מדריך קרוב שאהב אותם, טיפח את האנושיות שלהם ולימד אותם לדאוג לזולת באמת.

ואז הגעתי למסקנה: הורים טובים, אחים וילדים טובים, יחד עם חברים, מדריכים בני קהילה ושכנים טובים, גורמים לעולם לזרום בכיוון חיובי. היסודות לצדק חברתי סביבתי – ולמעשה עצם הווייתו – נטועים במערכות יחסים אישיות.

המודל היהודי

ובעודי יושב בהרי ההימליה של דרמסלה בהודו, פתחתי בתהליך של בחינה ובדיקה, בחיפוש אחר מודל קיים שמתייחס לחשיבות מערכות היחסים האישיות בתאוריית השינוי שלו. למדתי טווח רחב של מודלים לפתרון האתגרים החברתיים והסביבתיים בדורנו, ובכל זאת נראה שאף אחד מהם לא הבין כיצד השינוי בר הקיימא והמוצלח ביותר נובע מבניית מערכות יחסים נכונות. תוך קריאת ספרים, חוברות ומאמרים, נתקלתי בפילוסופיה היהודית של "תיקון עולם".

ובעודי יושב בהרי ההימליה של דרמסלה, נתקלתי בפילוסופיה היהודית של "תיקון עולם"

בניגוד למודל הקלאסי של פעילות פרקטית, תיקון העולם היהודי מכיר בבסיס ההוליסטי-כולל של יצירת שינוי חיובי. תיקון העולם מבין שקיים קשר פנימי בין כל מרכיבי המציאות. בדיוק כפי שאינך יכול לתקן רכב מבלי להבין כיצד כל מרכיביו פועלים יחד, כך גם ריפוי העולם אינו יכול להיתפס כנפרד מתיקון רוחני וקהילתי. כולם מהווים אספקטים חיוניים של המציאות בעלת אינסוף הפנים.

שיאה של האתיקה הזאת היא מצוות התורה "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט,יח). אנחנו אחראים להתייחס זה אל זה במלוא האהבה והדאגה, ולדאוג לצרכיו הכוללים של הזולת כפי שהיינו דואגים לשלנו. אנו חייבים להיות בני משפחה, שכנים ואזרחים טובים, ורק מתוך זה – מתוך לקיחת אחריות ברמה האישית והכוללת – יוכל להתגלות יופיו של תיקון העולם.

בתוך הרעיון של "ואהבת לרעך כמוך", מוטבעת התובנה שאנחנו חייבים גם לאהוב את עצמנו בכל הלב. כמו שאומר הלל הזקן "אם אין אני לי מי לי?" זהו ליבו של תיקון הנפש, שהוא הפילוסופיה היהודית המשלימה לתיקון העולם. אלה שעוסקים בשינוי הפרקטי, מפתחים לעתים ראייה סלקטיבית לכל מה שאינו פעולה ישירה, ושוכחים שהנשמות והאני האישי שלנו, הם חלק בלתי נפרד מהשינוי שאנחנו בונים. חלק מפעילי השלום המסורים ביותר שפגשתי בשנת הלימוד שלי, היו גם חלק מהאנשים הכועסים והמדוכאים ביותר. קשרי המשפחה, החברויות והחיים האישיים שלהם היו הרוסים, ולמרות שאידיאולוגיה חזקה דחפה אותם ליצור שינוי חיובי חיצוני, מבפנים התחולל מאבק מוכחש בדיכאון ובאומללות.

כפי שאמר פעם מרתין לותר קינג, "בני אדם צריכים לראות קודם כיצד האידיאל קורם עור וגידים, לפני שיתעוררו להאמין בו באמת". בלי תיקון נפש ראוי אנחנו לא יכולים להגיע לתיקון עולם מלא. בדיוק כפי שתיקון העולם דורש מבט הוליסטי ביחס למשמעותו האמיתית של השינוי, כך גם המצווה "ואהבת לרעך כמוך" תובעת מאיתנו לדאוג תחילה לעצמנו, ורק אז נוכל להגיע לשיאים הגבוהים ביותר.

הצעדים הבאים

שינוי הפרספקטיבה המהותי הזה השפיע עמוקות על היחס שלי לעולם בתור מי שבא להפוך אותו למקום חיובי יותר. פעם האמנתי שלמרות שאני יהודי, המסורת הזאת אינה משפיעה עלי במיוחד בשום היבט. הנחתי שכבן לחברה ליבראלית מתקדמת, אני צריך להתעלות מעל להפרדות אנכרוניסטיות כאלה של עמים, על פי מוצא אתני ודת. אולם כעת גיליתי שההיפך הוא הנכון: דרך קבלת המסורת שלי והשקעת עצמי בתודעה היהודית, אני יכול לגעת בחלקים העמוקים ביותר שבי, לשחרר ולעורר את הפוטנציאל הגבוה ביותר שלי.

כשהסתיימה שנת המחקר, נשאתי עמי את התובנות האלה לגואטמלה, שם הצטרפתי לחברים ותיקים ולקולגות, כדי לחדש את האגודה שנקראת סמילה נובו (זרע חדש בספרדית), שעוזרת לחקלאים להגיע לביטחון קיומי ותזונתי על ידי כלכול נכון של השימוש בקרקע. על פי כל התובנות הנ"ל, ביססנו את האגודה שלנו על בניית מערכת יחסים אמיתית עם חקלאים ומנהיגי קהילה, ושיתוף פעולה הדדי כידידים וחברים.

היו לי יותר מידי שאלות מכדי למצוא להן תשובות בגואטמלה

למרות שהחלת האספקט הזה של התודעה היהודית בדרך כל כך מוחשית בחיים הייתה מאוד משמעותית, גיליתי שאני רוצה יותר. במשך השנתיים הבאות, בעזרת דניאל ה"חברותא" המקסים שלי ללימודי התורה, ולימוד עצמאי, המשכתי לחקור את ההגות היהודית. בסופו של דבר הבנתי שמערכת היחסים המטאפיזית שלי עם המציאות היא בעצם עיקר החיים, והיו לי יותר מדי שאלות מכדי למצוא להן תשובות בגואטמלה. התחלתי לברר על אפשרויות לימוד בישראל, ובחרתי בתוכנית של חודשיים באש התורה.

החוויה נגעה בי מעל לציפיותיי הפרועות ביותר, ומבעד לחרך הצר בדלת שאש התורה עזרה לי לפתוח, יכולתי להבחין בערכים ובחוכמה האינסופיים שמצויים במסורת היהודית שלנו. ובכל זאת, לאחר חודשיים זמני תם, ותפקידים חשובים המתינו לי. בלב כבד, ארזתי את מזוודותיי וחזרתי לגוואטמלה.

די מהר הבנתי שהבחירה שלי אינה מציאותית, ושעליי לחזור אל לימודיי בישראל. זאת הייתה ההחלטה הכי קשה בחיים שלי, לעזוב את גוואטמלה אחרי שהתחלתי כל כך הרבה דברים עם החברים הקרובים שלי, אולם ההזדמנות לשקוע כל כולי בלימודי היהדות נראתה לי חשובה יותר. וזה היה "עכשיו או לעולם לא". אחרי מספר חודשים בהם עזרתי לחבריי לעבודה לייסד טוב יותר את האגודה ההתנדבותית, חזרתי לאש התורה בירושלים, שם אני לומד יום מלא. נראה שזוהי סופר-אוטוסטרדה לצמיחה ולימוד, בכל יום אני מתפעל מהזכות לקחת חלק בתיקון הנפש, שמחזק את מטרתי לתקן את העולם.

* בהשראת הספר "וולדן" מאת תורו

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן