רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

א-לוהים: זכר או נקבה?

י׳ בסיון ה׳תשע״ג י׳ בסיון ה׳תשע״ג 19/05/2013 | מאת הרבנית ציפורה הלר

בהבנת דרכי התגלותו של הא-ל, הן באספקט נשי והן באספקט גברי, נוכל להתחיל לאחד את החיבור שלנו למציאות העליונה.

אחד הדימויים היותר מעניינים שמשמשים אותנו ביחס לא-לוהים, הוא ההתייחסות אליו בלשון זכר או נקבה. למה אנחנו מתייחסים לא-לוהים לעתים קרובות כל כך בתור "הוא"? האם אפשר בכלל לקרוא לא-לוהים "היא"?

מושגי המין הם כמובן בלתי רלוונטיים כשמדברים על הא-ל, שאין לו גוף, אבל יש סיבה לשימוש באלגוריות האלה. הבה נבחן את השטח שעליו עומדת הבנתם המורכבת של הדימויים האלה.

בננות ואינסוף

לפני שניגע בשאלה שלנו, אנחנו חייבים לשאול שאלה נוספת: מדוע משתמשים בכלל בדימויים כדי לתאר א-לוהים שאין להבינו? האם אין בדימויים האנושיים הללו משהו אלילי?

בני האדם תלויים, באופן חסר תקנה, במציאות הגשמית. היכולת שלנו לחשוב באופן מופשט בלי להשתמש בעולם הגשמי כבסיס, חמקמקה מאוד. אנחנו פונים למילים כדי להעביר רעיונות שנמצאים הרחק מעבר להשגתנו, ומשלים את עצמנו שאם אנחנו מרגישים נוח עם העולם, היכולת שלנו לתפוס את הרעיון שהוא משדר מושלמת.

נסו לעשות תרגיל. עצמו את עיניכם ודמיינו שלוש בננות. בלי לחלק אותן לקבוצות (שתיים בצד אחד, שלישית בצד השני) או למנות אותן, סתם שלוש בננות מול עיניכם. אין בעיה, נכון?

עכשיו תעשו אותו הדבר עם שבע בננות. זוכרים? בלי חלוקה לקבוצות או ובלי לספור אותן. רק לראות אותן מול העיניים. לרובנו זה יהיה מאוד קשה. אם תשנו את התמונה לשתים עשרה בננות בלי חלוקה לקבוצות או מנייה, נכנסתם למשימה בלתי אפשרית.

אם אתם לא מסוגלים לראות 12 בננות, אתם לא מבינים הרבה במושגים כמו "אינסוף" או "הקדוש ברוך הוא"

בפרפראזה על דברי הרמב"ם (בחלקו הראשון של ספרו הידוע "מורה נבוכים"), אם אתם לא מסוגלים לראות 12 בננות, אתם לא מבינים הרבה במושגים כמו "אינסוף", "הקדוש ברוך הוא" וכדומה.

גישתו של הרמב"ם מורידה מערכנו, אבל היא גם כנה למדי בהבנת המין האנושי. אנחנו זקוקים לדימויים מוחשיים. על כן, אותה תורה שאומרת לנו באופן חד-משמעי שלא-לוהים אין צורה, מותירה מקום למגוון רחב של דימויים "ארציים" – כגון ידו החזקה של הא-ל עינו הצופייה וכו'.

עכשיו בואו נתקדם להוא/היא.

הזוהר משתמש בעקביות בדימויים מגדריים. הוא אומר שהאחדות הא-לוהית מתבטאת בשני אופנים, כמו בני האדם שנבראו בצלם הא-ל. שני הביטויים הגשמיים שמאפיינים את העולם – זכר ונקבה – פועלים כמטאפורה חיה לשתי הדרכים שבהם מגלה הבורא את מציאותו.

התלמוד והקבלה משתמשים בביטוי "הקדוש ברוך הוא" ככינוי זכרי לא-לוהים, וב"שכינה" ככינוי נקבי. הבה נבחן את משמעותם העמוקה יותר של ביטויים אלה.

דמות זכרית: אור עליון

א-לוהים נמצא גם בעולם וגם מעבר לו. הוא בו בזמן בתוכנו, והרחק מעלינו. אנחנו משתמשים בביטוי "הקדוש ברוך הוא" כשאנחנו מדברים על האור העליון, האספקט הא-לוהי שמעבר לנו. זה מתאר את הרעיון של אצבע א-לוהים, את תופעת הניסים ואת הקשר של הא-ל אלינו.

מדוע אנחנו משתמשים בדימוי זכרי? הכוזרי מסביר שאיבר הרבייה הזכרי הוא חיצוני, מה שהופך את ההתייחסות הזכרית מתאימה לזמנים שבהם מתגלה נוכחות הא-ל בצורה "חיצונית".

למה אנחנו מתכוונים במלה 'התגלות'? בורא עולם יוצר איתנו קשר קבוע על ידי נתינת התורה, שפותחת את מחשבותינו לרצונו ולחכמתו. כשהוא הופך את השגחתו לגלויה, הוא מתגלה יותר.

באופן נורמלי, האור אמור להישאר נסתר מאיתנו משום שהוא נמצא מעלינו. אבל בנקודת ההתערבות של הא-ל, מה שהיה אמור להישאר נסתר יורד כעת לתפיסה שלנו.

ההתגלות הזאת יכולה להיות פשוטה כמשמעה - כשא-לוהים שובר את חוקי הטבע ומראה לנו שיש משהו מעבר להם. דוגמא לכך היא קריעת ים סוף, שם מתואר ה' כ"גיבור מלחמה". נִסיו היו ברורים אפילו לעין הצינית ביותר.

אורו של הא-ל יכול להשפיע גם על תפיסת העין הפנימית שלנו. לדוגמא, כשהתורה ניתנה בהתגלות לאומית כוללת, בהר סיני, הופיע הא-ל כ"זקן חכם".

במובן הבסיסי ביותר, זהו האור שבו ברא א-לוהים את עולמו, כשאמר ביום הראשון: "יהי אור" (בראשית א, ג).

אכן, כל התערבויותיו הברורות של א-לוהים באות בדימוי זכרי - זהו ה"קדוש ברוך הוא".

הדמות הנשית: אור פנימי

נוכחותו של הא-ל אינה רק חיצונית, יוצאת מחוץ לבריאתו; היא נמצאת גם בתוכנו. איברי הרבייה הנשיים הם פנימיים ונסתרים מן העין, ולכן, המלה הנקבית "שכינה" מתארת את נוכחות הא-ל בפנימיותנו.

טבעה של השכינה נסתר, פנימי ולעתים שקט. לפעמים היא מתבטאת בהשראה רוחנית ובמודעות מיוחדת. נוכחות שקשה לתאר במילים. למעשה, טבעו החיצוני של הדיבור מנוגד במידת מה לטבעה הפנימי של השכינה.

השכינה מוזכרת לעתים בהקשר למקומות מסוימים בעולם. בנרטיב הבריאה מספר לנו הזוהר שהביטוי "בגן" שבפרשת בראשית, רומז לשכינה. נוכחותו הנסתרת של הא-ל חִלחלה לגן עדן. ובכיוון ההפוך, התקופה של הריחוק הרב ביותר מהא-לוהות הייתה תקופת נוח והמבול. העולם נפל לרמה שבה הקו שמפריד בין אדם לבהמה היטשטש עד שכמעט נעלם. הזוהר מתאר מצב זה כסילוק השכינה.

טבעה של השכינה נסתר, פנימי ולעתים שקט

יש מקומות בעולמנו שבהם ניצוץ הא-לוהות שמעניק חיים לכל חי, מורגש בצורה עזה יותר. מציאותו של הבורא בתוך הנשמה האנושית, שאליה מתייחסים בלשון נקבה, מורגשת שם חזק יותר מאשר במקומות אחרים. כזו היא ארץ ישראל, ובעיקר ירושלים והכותל המערבי - אשר ממנו "לא זזה שכינה לעולם".

ובכן, גילוי עמוק של המציאות הפנימית של הנוכחות הא-לוהית – זהו הביטוי הנקבי.

למרות שבכל אדם יש נשמה א-לוהית, אנחנו יכולים לרדת נמוך כל כך עד שלא נהיה מודעים עוד לשכינה. השפעתו הממיתה של חוסר המודעות הזה נקראת "גלות השכינה". היא נמצאת, אבל אנחנו כבר לא חשים במציאותה. בכל זאת, א-לוהים הבטיח להיות איתנו; השכינה הא-לוהית מתוארת בזוהר כאם המרחפת על צאצאיה, לעולם לא עוזבת אותם. ניצוץ הקדושה נשאר בתוך היהודי לעולם, כפי שהובטח בבריתו של ה' עִם עַם ישראל.

אחדות ותיקון

ובכל זאת, כמה אנחנו חסרי שלמות! כמה רחוקה תחושת השכינה מאיתנו, כשאנחנו שבורים ושחוקי-רגישות כלפי זולתנו וכלפי עצמנו. כמה אנחנו כמהים לגלות אותה בתוכנו ובעולם, כמה אנו מבקשים דקות בודדות של התעלות. כיצד משיגים קרבה לאורו הפנימי של א-לוהים? היכן מוצאים את השכינה? מעשים הם כלי אחד; רגש הוא כלי שני.

בעולם המעשה, המקובלים מוסיפים קטע מעניין וממקד לפני ביצוע מצווה או אמירת תפילה. הקטע נפתח במילים "לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה" – ומשמעותו היא שהמצווה שאנו עומדים לעשות נועדה לאחד את הקדוש ברוך הוא עם שכינתו. כלומר, שהמעשים החיצוניים שא-לוהים ציווה עלינו לעשות (תפילה, לימוד, עשיית מצוות) יעוררו את נוכחותו בתוכנו. שום דבר אחר שנעשה לא יהיה כה משמעותי בהכנסת אורו הנשגב של א-לוהים למודעותנו ולעולמנו.

המצווה שאנו עומדים לקיים נועדה לאיחוד הקדוש ברוך הוא עם שכינתו

הרגש הוא מפתח נוסף. כשאנחנו מאפשרים לעצמנו להרגיש כמיהה רוחנית אמיתית ואוטנטית, הדלת שאנו פותחים היא דלת אל ההיבט העמוק ביותר של עצמנו, השכינה שבתוכנו. הניצוץ יכול אפילו להתעורר מתוך רצון לרצות.

אנחנו שואפים להיות ראויים לבצע פעולות תמידיות של איחוד מאפייניו של הא-ל. האור הפנימי שלנו, והאור החיצוני הגלוי, יהיו אז אחד. זהו ה"אור חדש על ציון" אשר לו אנו מחכים כל כך.

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן