אציג כאן הסבר של אחד הפילוסופים הנודעים, רוברט אדמס לקשר בין המוסר לאמונה באלוקים: אדמס טען שלא להאמין שיש סדר מוסרי ביקום יותיר אנשים רבים מיואשים מבחינה מוסרית. אנשים רבים הם בעלי מוטיבציה פסיכולוגית לתרום לטוב רק אם הם יכולים לראות את מאמציהם המוסריים כחלק מתמונה גדולה יותר, שבה ייכשל חוסר הצדק, והיושר יגבר. לאמונה יש פוטנציאל לספק מוטיבציה מוסרית. לפי אדמס, התאיזם מספק את ההסבר הסביר היחיד לסדר מוסרי שכזה, והתאיזם כתוצאה מכך נהנה מיתרון המוסרי שיכול לשמש סיבה ראויה לאמונה באלוקים. ותחשבו על זה....

עצוב שעוצמים את העיניים עצוב שמתמקדים בטפל במקום בעיקר עצוב שלאחר שמתברר שאתאיסטים עשו את השואה רצחו למעלה מ 20 מליון אנשים בברית המועצות עדיין ניתן לומר שאין לזה קשר לחוסר המוסר עצוב שלא שמים לב שעל אף שבהחלט ניתן להיות אטאיסט טוב, ברגע שזה לא ישתלם לא יהיה לזה מעצור עצוב כי כאשר מוסר לא מוכתב אפשר לעוות אותו לפי המשיכות והרצונות ובהחלט עצוב שאנשים שכנראה האינטרס שלהם הוא להאמין בדברים מגוחכים מצליחים לשכנע - בעיקר את עצמם, שיש מקום לא להאמין

הנחת היסוד של כבוד הרב היא שישנה זיקה בין אתאיזם לאמונה בטוב ורע כפי שמגדירה אותם הדת היהודית. התשובה להנחת היסוד הזו שאין זיקה כזו. לפיכך כל דבריו בטלים מיסודם. הנחה שאין בורא לעולם אינה קשורה לטוב ורע בדיוק כשם שהנחה שיש בורא אינה קשורה לכך. לצורך הויכוח, יתכן למשל שיש בורא שהוא רע ואכזר שברא את היצורים השונים למען התעלל בהם והפקת הנאה מסיבלם. שהרי העולם מלא סבל בעולם החי ובוודאי שבקיום האנושי. אפילו ההנאות הן בנות חלוף ומתחלפות תדיר בייסורים ואבדן. אבדן הנעורים, אבדן אנשים יקרים שמתים אובדן הבריאות ואובדן החיים. אם זו הנהגת הבורא איזה ערך יש לבחירת הטוב על פני הרע? בדיוק באותו האופן שלילת קיומו של בורא או השגחה עליונה אינה קשורה לבחירת טוב או רע. יש אתאיסט שונא אדם וישנו אתאיסט אוהב אדם. לעניות דעתי כבוד הרב, טועה או שמא מטעה בין מושג ההומניזם למושג אתאיזם. הומניזם מתבסס על ערכים המצויים גם ביהדות, ערכים שאין להם שום זיקה ישירה לאמונה באלוהים. ערכים שבסיסם פשוט "לא תעשה לחברך את ששנוא עליך" "ואהבת לרעך כמוך" והנה אתאיסטים גמורים בוחרים לסלם ערכים לפי חשקם ויש ביניהם שבוחרים בהומניזם שללא ספק מצוי גם ביהדות ובאיסלם בנצרות ובפילוסופיות מסויימות.כל אלה ללא קשר לאלוהים.

"האשליה הגדולה של הדת" אתה רציני??.... זה אחד הדברים שאני לא ממש מחבב.. אתה מקשיב לספרר?? הכותב של הספר שיכנעעע אותך?? אני מאמין שאתיאיסט זה בנאדם שמקשיב לקול ההיגיון.. (בנוסף לעוד מלא דברים..) אני מתכוון עם אתה לא רוצה להאמין באל כלשהו זה סבבה... אבל אל תשכח שרוב בני האדם בעולם הזה מאמינים באלוהים כי הם נולדו לזה.. היכולת לשכנע את עצמך לא להאמיןן באלוהים למרוותת שנולדת לזהה.. זה מוכיח הרבה לפי שיקול דעתי.. קייייצררר הנקודה שלי... זה עם אתה לא רוצה להאמין במשהו תשאל את עצמך...(האם אני באמת מוכן להאמין ש-"אל" בעל כוחות על טיבעיים ייצר את כל כדור הארץ??) ואל תקשיבב "לספרים" או דברים אחרים.. (אני לא אומר אל תקשיב בחיים שלך לכלום רק לפעמים "דעה של אדם היא זאת של בפנים") סבבה?? :) סליחה אם פגעתי בך בדרך כלשהי..

מיד שראיתי את התקציר של הכתבה הבנתי שאין לי צורך לקרוא אותה משום שיש לי רק דבר אחד להגיד לכל מי שחושב שיש קשר בין טוב רע או מוסר פשוט מאוד כל התשובות האלה כבר התבארו בספרו של ריצ''רד דוקינס "האשליה הגדולה של הדת" שם תוכלו לקבל את התשובה ולהבין שיש לכם טעות

1. רוב האתאיסטים שאני מכירה מגדירים את הטוב כמה שיגרום אושר למספר הרב ביותר של אנשים. זו הגדרה לגיטמית לחלוטין.
2. אתה, כותב המאמר, הוא זה שמשמיץ ספרים, שכתובים בצורה מנומסת, רק כי דעת כותבם שונה משלך.
3. מאמרך מעיד על בורות בנוגע לאבולוציה. אצטט: "למעשה, מנקודת מבט אבולוציונית, הראשון נמצא דווקא בעמדה טובה יותר להקנות את יתרונותיו למאגר הגנטי)."

מבחינה אבולוציאונית, קבוצה שפרטיה נוהגים במוסריות, שורדת טוב יותר מקבוצה שחבריה פוגעים זה בזה.
אם אתה מעוניין בעקיצות ציניות, אנא, לפחות דייק!
המאמר הזה מעיד על בורותך בנוגע לדברים רבים.
5. רק להשכלה הכללית - חוסר אמונה בקיומם של אל או אלים, לא מעיד על העדרם של כוחות עליונים חסרי מודעות, למשל, על קיומם של אנרגיות חיוביות או שליליות, או על הכוחות "טוב" ו"רוע", כשני כוחות שההתנצחות הנצחית ביניהם נמשכת מהיווצרות היקום.
אתאיסט הוא לאו דווקא מטראליסט.
אנא, נסה לא להשמיץ ולהכליל מתוך בורות.
7. אגב, רוב האנשים שאומרים שהרבה רעות באו מהדת לא מתכוונים ליהדות, אלא למסעות הצלב הנוצריים, או לרדיפות האנטישמות-נוצריות...

1. ההגדרה לגיטימית, אבל היא לא נעשית אמת אובייקטיבית. היא רצון/מחשבה של בני אדם, ואין לה כח להיות ערך מחייב לאף אחד.
2. הוא משמיץ ספרים שמשמיצים בצורה מנומסת. ובגלל שהוא חושב שהם טועים, ולא רק בגלל שהם חושבים אחרת ממנוץ
3. זו לא הנקודה. הרעיון הוא שאין קשר בין אבולוציה ומוסר, וסביר להניח שההיפך הוא הנכון!
5. אלוקים הוא רק שם. תקראי לכח העליון ממנו ניתן ללמוד את המוסר האבסולוטי איך שתרצי: אלוקים, אנרגיה, כוח וכו', זה לא משנה לעיקרון.
7. זה גם לא רלוונטי לתוכן המאמר.

"שהכל נהיה בדברו". מאמין בזה? אם כן, אדם יכול לבחור בטוב או במוטב, אך מה שיהיה הוא רק מה שה'' רוצה. האם אתה מכיר את הסיפור של מיכה במצרים (התינוק שניצול בזכות תחינתו של משה רבינו, ואח"כ "זכה" לעשות מעשים קשים)? מה תאמר על פרעה שהיה רוחץ בדמם של תינוקות יהודיים, ועבדיו ששיקעו תינוקות יהודיים בקירות? האם הם עשו מה שהם רצו או מה שהקב"ה ציוה עליהם, כמתברר מסיפורו של מיכה? אני מסכים איתך לגבי חופש הבחירה, אולם אך ורק בבחירה, דהיינו במחשבה וברצון. בכל מה שקשור בדיבור (ה'' אמור לו קלל), או במעשה (יהודה ותמר), אין בחירה אלא כפיה, וכמובן שהכל לטובה, גם אם נראה ההיפך.
בנוסף, גם במחשבה וברצון אין ממש בחירה, תוכל לקרוא על כך בספר שמות י"ד "וחזקתי את לב פרעה, ורדף אחריהם". איך מברכים? "שהכל נהיה בדברו".
אגב בחירה, איזו בחירה היתה לך להיולד, או לאיזו משפחה להיולד, תקופה, אזור גיאוגרפי, תכונות אופי ומראה חיצוני, וכיוצא באלו? זוכר מה שכתבתי בתגובתי הקודמת? על כרחך את חי ועל כרחך אתה מת. איפה פה הבחירה?
לדעתך ישנה אפשרות של יהודי רשע? לדעתי לא. ואני נשען על רבי אברהם אזולאי, סבו זקנו של הרב חיד"א, שכתב בספרו ששהקב"ה חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נידח ולכן שלושים יום לפני חג הפסח הקב"ה מתחיל להחזיר בתשובה את כל עם ישראל, כך שבחג הפסח כולם בעלי תשובה. זה לא אומר שכולם נהיים חרדים לבושים שחור ועם זקן עד הברכיים, די בהרהור תשובה.
הרב יחזקאל לוינשטיין כתב בספרו אור יחזקאל שאדם שחושב שהוא יכול להרשיע, ייענש לא רק על מעשהו, אלא גם על עצם המחשבה שהוא יכול לעשות משהו שנוגד את רצון הבורא. דהיינו שאפילו אדם שרוצה להרשיע, יוכל לעשות מעשה רק אם הקב"ה ייתן לו - הזדמנות, כח, וכיוצא באלו. מכאן שגם המרשיע כביכול, עושה זאת רק ברצון ה''. ואם ה'' רוצה, ומדרך הטוב להיטיב, כיצד ניתן לאמר שהיהודי הינו רשע? הרי הוא עשה את רצון ה'', בבחינת ה'' אמר לו קלל.
כדאי לקרוא את דברי אור החיים הקדוש על נביאי השקר, ואת דברי רבי אברהם יהושע העשיל בספרו ''אוהב ישראל'' על מי שביכול עושה מעשים המנוגדים לתורה.
שבחו של הקב"ה הוא בטוב, ובכך שהוא נותן ליהודי לראות שהכל לטובה. אם כבנים אם כעבדים - אם אתה בן של הקב"ה, אתה מחויב לראות הכל לטובה, בבחינת כבד את ה''. אם אתה עבד של הקב"ה אסור לך להרהר אחר מעשיו אלא לקבלם ולהודות לאדונך עליהם.
אני חוזר שוב על טענתי הקודמת - הרע קיים רק אם אנו לא מאמינים ש"אין עוד מלבדו".
הבעש"ט הקדוש אמר ש"וסרתם", ומיד "ועבדתם אלוקים אחרים". ברגע שיהודי סר מהקב"ה - מהאמונה בו ומהקשר אליו, מיד הוא עובד כביכול ע"ז. וזאת משום שאין עוד מלבדו. אם סוברים שיש עוד מלבדו הרי זו ע"ז. וע"ז אין צורך לעשות בפועל, אלא מספיק במחשבה, והבעש"ט הסביר בדבריו מהי אותה מחשבה.

אני באופן אישי נמנעה עם מיעוט קטן בקרב האתאיסטים שלא מאמין בטוב ורע. צודק הרב באומרו שרוב האתאיסטים כן מאמינים בו.

מדוע? כי מעבר לשאלה האם יש או אין בורא לעולם, ישנן שאלות רבות נוספות ובהן אתאיסטים יכולים לחלוק אחד על השני, ממש כשם שמאמינים יכולים לחלוק אחד על השני באינספור נושאים שאינם בעלי זיקה לאמונה.

האם למוסר יש זיקה לאמונה? אצל חלק כן, אצל חלק לא. בסוף דבריו פונה הרב לרגש של האתאיסטים, ודבריו אכן משקפים השקפה מסוימת בפילוסופיה של המוסר המכונה אימוטיביזם, קרי, כשמה כן היא, מאמינה שהמוסר האנושי נובע במישרין מהרגשות.

אבל ישנן השקפות שונות.

אני מסכים אתך ברוב הדברים אבל נראה שלא הובנתי נכון, אם תבין את החילוק שעשיתי אולי תסכים שגם אין כל סתירה בדבריי,
"ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע"
טענתי אמנם שיש טוב ורע, והרע אכן קיים, אלא שמדרך הטוב להיטיב ולכן הוא לא עושה שימוש ברע כנגד בני אדם,
אולם הוא כן העניק לאדם את הבחירה להיטיב או להרע עם עצמו,

וכי מהו שבחו של הקב"ה בכך שהוא טוב ומיטיב אם הרע כלל לא קיים?

לגבי השאלה האם קיימים רשעים במציאות או לא, מעולם לא טענתי על יהודי כלשהו שהוא רשע, אלא רק שאפשרות כזו קיימת, ואת השיפוט אני מעדיף להשאיר בידי הקב"ה,

למאיר ג. (תגובה 6), תודה. כשאני לומד על האהדה, ויותר נכון לאמר האהבה, שרחש הבעש"ט הקדוש ליהודים הפשוטים, אני ממש מרגיש שאני נהיה בן אדם אחר, מלא שמחת חיים וכוחות נפש. בודאי מכיר אתה את הסיפור על אותו רועה צאן שלא ידע אפילו קרוא וכתוב וגם לא תורה ואפילו לא תפילה, ועם זאת משמים הודיעו לבעש"ט הקדוש שעבודתו של אותו רועה צאן מקובלת יותר מעבודתו של הבעש"ט, דוקא בגלל פשטות כוונותיו. כשאני משוחח עם יהודים, גם אלו המגדירים עצמם כאתאיסטים, ומגלה בסתר שלמרות הצהרותיהם הם מלים את בניהם (מצוה השקולה כנגד כל מצוות התורה), מכבדים יהודים דתיים בשל אמונתם, גם אם מעשיהם של הדתיים מתנגשים קמעה ברצונם של ''האתאיסטים'', מתארחים לקידוש בערב שבת אצל חברים, וכיוצא באלו, דוקא אז אני מרגיש שהם נוהגים עפ"י התורה גם בבלי דעת, ומעשיהם נעשים בתמימות. לוא באתי לעולם רק בכדי לראות ולשמוע דברים כאלו, מודה אני להקב"ה על הזכות הזאת.

למיכאל (תגובה 5), אתה סבור שאתה מבין את גישתו של רבי נחום איש גמזו, ובאם אני סבור אחרת ממה שאתה מבין, הרי שאני אתאיסט. ואילו אני טוען שלדעתי רבי נחום איש גמזו ידע שהכל לטובה, גם מה שלנו נראה כביכול רע, משום שכוחותינו כבני אדם מוגבלים ולכן איננו מסוגלים להבין את דרכיו של הקב"ה שרחמיו על כל מעשיו, ואין רע ברחמים ולכן אין רע בעולם כלל. זה שאנו רואים רע, הרי שאנו רואים רק חלק מהתמונה ומפרשים את כולה רק על סמך החלק שאנו רואים. לא סתם אמר הקב"ה "לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי". כשהורה לוקח את תינוקו לקבל חיסון, התינוק רואה אחות לבושה חלוק לבן (יום כיפור) עם מזרק ביד, והפירוש היחידי שהוא מסוגל לתת למראה הזה הוא שהיא עומדת לרצוח אותו (קצת הגזמה אך זה בכדי להבהיר את משמעות הענין). הוא לא מבין שמדובר באדם שבריאותו של התינוק חשובה לו מאד מאד, והכאב שירגיש הוא לזמן קצר, ושהוא עצמו עתיד לעשות אותו הדבר לתינוקו שלו בעוד 20-30 שנים. הוא פשוט לא רואה את כל התמונה ומפרש את החויה עפ"י הכלים שיש לו. האם ההורה שלו אתאיסט משום שהוא רואה את הטוב שבחיסון כאשר התינוק רואה את הרע? העולם אינו כה פשוט שאפשר לחלק אותו לטוב ורע. לחשוב על הקב"ה בגישה שהוא יצר רע, לדעתי האישית זו גישה מסוכנת מאד. הלא אפילו "יצר הרע" (שרבים נטפלים אליו בהאשמות שונות ומשונות) נברא בכדי לזכות את ישראל, אז מה יכול להיות רע בכך? אמנם הזכות נסתרת, אולם עדיין קיימת ובעלת תוקף שיתגלה בגאולה הקרובה.
כתוב במסכת אבות על כרחך אתה חי ועל כרחך אתה מת. האם אדם שרוצה להתאבד ח"ו יכול להצליח במעשהו אם נגזר עליו לחיות עוד 10 שנים? הרי על כרחו הוא אמור להיכשל במעשהו. כיצד ניתן לשפוט את מעשהו כטוב או רע? האם דיברת פעם עם אדם שביקש לאבד את נפשו? אני כן! זה היה הדבר הקשה ביותר שעברתי בחיי, יותר מאשר סיכון החיים שלי בצבא. לדעת שחיי אדם תלויים לא רק במה שאתה אומר אלא גם באיך שאתה אומר ומתנהג. ואני אומר לך שלא ניתן לשפוט מעשה שכזה כטוב או רע, ומי שבכל זאת עושה דבר שכזה - זקוק בעצמו לרחמי שמים.
כל הטענה שלי היא שאנו כבני אדם לא צריכים לעסוק בהגדרת מעשיהם של אחרים כטוב או רע, משום שקצרה ראייתנו ועוד יותר קצרה בינתנו. אנו כן צריכים לעסוק בהגדרת מחשבותינו דיבורינו ומעשינו כטוב או רע כלפי שמים וכלפי בריות אחרות שגם הן נוצרו ע"י הקב"ה, ופגיעה בהן משמעותה פגיעה בהקב"ה.
לגבי שאלתך האם מותר לרצוח, בדיוק היום שאל אותי עמית לעבודה על כיבוש יריחו באופן שמעלה קושיה מוסרית גדולה. הבהרתי לו שאיננו מסוגלים להבין מה בדיוק התחולל שם כי רק מי שהיה שם יודע מהן ההלכות הקשורות לכל הארוע וכיצד נפסקו, ובטוחני שהכל נעשה עפ"י התורה גם אם זה מעלה קושיות, ויש לראות את החיובי שבדברים.
אנשי שכם שנהרגו ע"י השבטים, חזרו בגלגול של אנשי שבט שמעון שנהרגן במעשה זמרי, וחזרו שוב בתור תלמידי רבי עקיבא. האם כעת אתה יכול לשפוט מה היה טוב ומה היה רע, כאשר אינך מבין את דרך החשיבה האלוקית?
עפ"י תורת המוסר, היהודי צריך לראות את שפלותו ולהבין שאינו יותר מאשר גרגר חול. אחת מהשיטות הנגזרות מתורת המוסר סוברת שדוקא במצב זה יש לשמוח, משום שלמרות קטנותו ושפלותו של היהודי, הקב"ה כל כך אוהב אותו שנתן לו במתנה את התורה. האם הוגי תורת המוסר והנוקטים בה מקובלים עליך כברי סמכא בתחום ההגות?

בדבריך מצאתי קצת סתירה.
כתבת שלנו כבני אדם אין יכולת להבחין בין טוב לרע ולכן אנו זקוקים להקב"ה שינחה אותנו. ועם זאת כתבת שמדרך הטוב להיטיב.
אם אנו מסתמכים על הקב"ה, הרי שמכיון שדרך הטוב להיטיב, הכל צריך להיות טוב, ואז ממילא אין צורך באבחנה בין טוב לרע. אולם אם איננו מסתמכים על הקב"ה, כיצד נוכל לדעת אם משהו המוגדר כטוב הוא אכן טוב, ומשהו שמוגדר כרע הוא אכן רע? הרי כוחותינו דלים ביותר ונסיון להגדיר מעשה כטוב או רע דומה למי שמשחק מונופול וטוען שהוא שולט על כל העולם כולו.
סמוך על הקב"ה. הוא יודע יותר טוב מכולם מה טוב ומה מוטב. ואל תנסה לשפוט. הקב"ה עלול להוכיח לך שכושר השיפוט שלך לקוי.

דרך אגב, האם אתה נוהג לאמר בתפילה "אין עוד מלבדו"? אם כן, ובמיוחד שכינית את הקב"ה "טוב", כיצד יכול להיות רוע? הלא הכרה במציאות הרוע משמעותה שהקב"ה אינו יחיד?

נהנתי מתגובותיו. למעשה הוא הזכיר לי את אימרתו של הבעש''''ט הקדוש:"אחרי כל הכוונות והיחודים, והתפילות השונות, לא מצאתי דבר גדול יותר מהאמונה הפשוטה."

*כתבתי את אימרתו בלשוני, נוסח הדברים במקור, שונה, אבל המסר נשאר.

אני אתייחס רק לעניין שלנו שנוגע למאמר בסוף תגובתך,
קודם כל לגבי הסתירה שציינת, אז בודאי שיש טוב ורע, אולם לנו כבני אדם אין יכולת כלל להבחין בין טוב לרע, ולכן אנו זקוקים למשהו בסדר גודל של אלוקים שיאמר לנו מהו טוב ומהו רע, לפי זה כאשר אנו בוחרים לעצמנו מטרה עלינו לבחור באפשרות שתקרב אותנו באופן הטוב ביותר אל הטוב של אלוקים, "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע ובחרת בחיים"
אולם כאשר נחום איש גמזו אומר ''הכל לטובה'' אין כוונתו חלילה לומר שמה שאלוקים חושב לרע הוא כן טוב, להפך, בזאת הוא ביטא את אמונתו בכך שלנו כבני אדם אין את היכולת להבחין בין טוב לרע, ובהתאם לכך נחום איש גמזו האמין שכל הייסורים שעוברים על האדם במהלך חייו כולם לטובה מכיוון שמדרך הטוב להיטיב ולכן בודאי זה לטובה, אך בכל הנוגע למעשיו של האדם, להצבת מטרותיו ולהגשמתם אזי הטוב והרע מוכתבים על ידי התורה ובודאי שנחום איש גמזו לא התכוון לשלול את הרע שבתורה ולעשות ככל העולה על רוחו,
כאשר אתה אומר שמבחינתך הכל לטובה, אתה לא מתכוון למה שהתכוון נחום איש גמזו, ותסלח לי אם אני לא מבין אותך נכון אבל אם אתה סובר שגם הרע שבתורה הוא טוב אז תבין למה התגובה שלך גרמה לי לחשוב שאתה אתאיסט,
בכלל מה כוונתך בכך שהכל לטובה? האם לשיטתך כל החלטה שתקבל כשרה? אולי מותר גם לגנוב ולרצוח כי הכל לטובה? אני מניח שאתה לא סבור כך, ולכן התשובה שלך אינה ברורה,

שלום רב,
הואיל והבאת רמב"ם, כדאי אולי להשקיע בעיון מעמיק בדבריו, שהרי לא ייתכן שהרמב"ם שולל את עולם הבא של המלך יהויקים ז"ל, בעוד רבותינו לא הזכירו אותו במנין השבעה שאין להם חלק. בטוחני שהרמב"ם לא עשה עצמו פוסק למי יש ולמי אין עולם הבא, וכוונתי לאנשים ספציפיים ולא להגדרות.
אגב, עפ"י רוב ההגדרות ברמב"ם שהבאת, מן הסתם לכמעט כל ישראל אין חלק לעולם הבא. האם זה בדיוק מה שהרמב"ם ניסה להשיג? האם בטוח אתה במאה אחוז שהקב"ה נתן חכמה כה גדולה למי שמסלק את רוב בניו מהעולם הבא? ועוד אגב, כיצד מסתדר הרמב"ם שהבאת עם המשנה "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא"? שוב, כדאי להשקיע בעיון מעמיק בדברי הרמב"ם לפני שעושים בו שימוש.
האם קראת את "בן איש חיל" של הרב יוסף חיים, בו הוא כותב שמאז חורבן בית המקדש אנו נידונים כחסרי דעת? דברי הרב מזכים גם את אלו המגדירים עצמם כאתאיסטים. הרב לא חלק על הרמב"ם. אבל אין חולקים על הרב משום שאין מבינים אותו. אגב הספר הוא אכן "בן איש חיל" שהוא ספר אחר מספרו הידוע "בן איש חי".

מן הסתם לא קראת את תגובתי.
לא ברור מהיכן הסקת שהפכתי את ''כל'' חיילי צה"ל לאתאיסטים. בדברי ציינתי שאני מכיר יהודים רבים המגדירים עצמם כאתאיסטים, ועם זאת הם זוכים למסור נפש עבור כלל ישראל. דברי היו לצורך לימוד זכות עליהם, ולא לשם הצגתם כמי שרחוקים מהקב"ה.
למעט ציון העובדה שמי שמוסר נפשו עבור כלל ישראל הינו צדיק, לא היו בדברי דבר וחצי דבר על ''כלל'' חיילי צה"ל.

הרושם שקיבלתי מהפיסקה השלישית בתגובתך, הינו שסבור אתה שאני עצמי אתאיסט. סבורני שטעות גדולה בידיך. מה עוד שאם היית קורא את דברי כפשטם, היית מגלה שכתבתי על צדיקים והנהגתם. ממתי לאתאיסט אכפת מצדיקים? ומה אתה יודע על מידת אמונתי בהקב"ה?
מציע אני לך לקרוא את אור יחזקאל (של הרב יחזקאל לוינשטיין) כרך ג'' בנושא האמונה. אולי תבין את טעותך וטעותם של רבים כאשר הם מגדירים יהודי כלשהוא כחילוני או כתינוק שנשבה.

לגבי הטענה העיקרית במאמר, בענין טוב ורע, אני מעדיף לנקוט בגישתו של רבי נחום איש גמזו - הכל לטובה. למרות שגישה זו סותרת את העניין של טוב ורע, האם תשובתי מספקת אותך? האם הינך זקוק להסבר מפורט יותר מהתנא?

ל-2 כזה פלפול ארוך ואפילו קצת רמב"ם לא יודע?
יד [ו] ואלו שאין להן חלק לעולם הבא, אלא נכרתין ואובדין, ונידונין על גודל רשעם וחטאתם, לעולם ולעולמי עולמים: המינים, והאפיקורוסים, והכופרים בתורה, והכופרים בתחיית המתים, והכופרים בביאת הגואל, והמשומדים, ומחטיאי הרבים, והפורשים מדרכי ציבור, והעושה עבירות ביד רמה בפרהסיה כיהויקים, והמוסרים, ומטילי אימה על הציבור שלא לשם שמיים, ושופכי דמים, ובעלי לשון הרע, והמושך עורלתו.
כבר הפכת את כל חיילי צה"ל לאתאיסטים, למרות שרוב החילוניים מוגדרים כתינוקות שנשבו,
אני מבין לליבך, לא קל להיות יהודי מאמין כי זה גם מחייב, אבל למה לא התייחסת לטענה העיקרית במאמר שאתה כנראה באמת לא מסוגל להתמודד אתו, אתה רק שכנעת אותי שכותב המאמר אכן צודק בכך שאתם בורחים מהטענה העיקרית לכיוונים לא קשורים, גם אם זה כרוך בסילופים והטעיות, הייתי שמח אם היית מתייחס ברצינות ובכנות לטענה הזו זה בודאי היה יכול להיות הרבה יותר מעניין,

שלום לכבוד הרב,
קראתי את מאמרך, ותמיהות שונות עלו בי.
מה נמצא לקרוא למאמר כלשהו "קלונו..."? הרי כבר דיברו רבותינו על המתכבד וכו'', ומה נתקנא הרב על כבודו של הקב"ה עד כדי שהוא מוסר את עולמו על הבל ושטות?
כבוד הרב סובר שהאתאיסטים הינם חבורה טועה? ואם הם טועים, אז מה? כבר אמר הקב"ה למשה רבינו, הרוצה לטעות יבוא ויטעה.
אגב, הקב"ה מעולם לא אסר על אתאיזם. על עבודה זרה כן, אך לא על אתאיזם.
אף אחד מהמנהיגים שציין כבודו, לא היה אתאיסט. הצורר הנאצי גדל אולי בבית קטולי אך הוא עצמו לא דגל באתאיזם, לפחות לא בפומבי. סדאם חוסיין היה מוסלמי, על אף שסילף את חוקי דתו. סטאלין ומאו היו אידאולוגים אך לא אתאיסטים. וקליגולה, פול פוט וקים יונג נקטו בגישת פרעה בבחינת "לי יאורי ואני עשיתיני".


רבים מהיהודים שאני מכיר מצהירים על היותם אתאיסטים. אז הם מצהירים, אז מה? רובם ככולם הינם יהודים לפי כל השיטות, הדעות, הגישות, ההידורים, החומרות והשיעורים. גם אם ישנם "מומחים" הטוענים שאותם אתאיסטים כביכול נחשבים למומרים (להכעיס או לתיאבון וכיוצא באלו) ואף למשומדים. וכשאותם אתאיסטים כביכול, נצרכים להגן על כבודם, ובלהט הדברים הם עונים שלא כפי שהצד השני מעוניין לשמוע, אזי דבריהם מתוארים ע"י הצד השני כגידופים גסים וכשפה שמתאימה לשרותים.
ואם כבר יהודים המגדירים עצמם אתאיסטים, הרי שרבים מאלו דרים בארץ ישראל שעליה נאמר "כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו א-לוה....", וחלקם אף מסרו ומוסרים נפש עבור כלל ישראל, ללא התייחסות לדתיותו או אתאיסטיותו של היהודי על הם מגוננים.
שמועה שמעתי שהגרש"ז אויערבך ע"ה, כאשר היה מתקה בפסק הלכה או בסוגיה כלשהיא, היה הולך אצל קברות חיילי צה"ל ומבקש שיעתירו בעבורו בשמים. הגרש"ז אויערבך לא בדק בציציותיהם של הטמונים שם אם הם יהודים כשרים או מומרים או משומדים. עבורו, כל מי שמוסר גופו ונפשו בעבור כלל ישראל הרי הוא צדיק. כך גם היתה גישתו של הרב אריה לוין ע"ה. כדאי ללמוד מהצדיקים האלו כיצד לנהוג עם הבריות.