לפני זמן מה הופיע בכתב עת מסוים שיר הלל לאתיאיזם - מאת הפילוסוף הנודע סלאבוי ז'יז'ק - אשר, אלמלא הופיעה מודעת האבל על שמו של הרוצח ריצ'רד קוקלינסקי שבוע קודם לכן, היה מוצב על ידי העורך בדיוק מול תמונתו של המנוח.

מר קוקלינסקי, הרוצח שהלך לעולמו בגיל 70, הצהיר ללא כל ייסורי מצפון, שהרג יותר ממאה אנשים בשליחות המאפיה; השיטות החביבות עליו ביותר כללו מכושי קרח, ירי בקשת, מסורים חשמליים ותמיסות ציאניד שניתנו בבקבוקי תרסיס לאף.

דבריו של הרוצח השכיר העליז אולי לא גרמו לפרופסור ז'יז'ק, מחבר השיר ומנהלו הבינלאומי של מוסד בירקבק להומאניות, לעצור ולחשוב; אבל הם היו אמורים לגרום לו לעשות זאת. כי הרעיון שאין רשות גבוהה יותר מהטבע, הוא בדיוק מה שמאפשר את קיומם של אנשים מרושעים כמו מר קוקלינסקי – ורובם המוחלט של הרוצחים, האנסים והגנבים שמאכלסים בצפיפות את חדשות הלילה.

לא! לא! זה בשום אופן לא אומר שרוב האתיאיסטים עוסקים בהתנהגות בלתי מוסרית! מה שזה כן אומר הוא, שאותו אתיאיזם, אינו מציג שום התנגדות משכנעת להתנהגויות כאלה – ובאותה מידה, גם לא שום הגנה משכנעת על עצם מושגי האתיקה והמוסר עצמם.

מי שרואה רק כוחות אקראיים כאחראים לכך שאנו בני האדם נמצאים כאן, כפוף בסופו של דבר לרצונותיו האישיים בלבד

הסיבה אינה נשגבת מהדעת. מי שרואה רק כוחות אקראיים כאחראים לכך שאנו בני האדם נמצאים כאן, כפוף בסופו של דבר לרצונותיו האישיים בלבד, ללא שום צווים מעבר לאלה הביולוגיים. אתיאיסט אמיתי לא יכול להרגיש מחויבות להתנגד, כשהנסיבות מפעילות עליו לחץ גדול לכיוון התנהגות בלתי מוסרית או אתית. למה שיעשה את זה?

על פי תפיסתו, תהליכים חסרי תכלית של אבולוציה הביאו אותנו למקום עומדנו, ותחושותינו שיש 'מעשים טובים' ו'מעשים רעים', אינן אלא גחמה יעילה של הברירה הטבעית – כמו הנטייה שלנו לאכול יותר מהנדרש כשיש מזון בהישג יד. וכך, בדיוק כמו שאנחנו עשויים לבחור לאכול למען התועלת האישית שלנו, נוכל להחליט גם להרפות את אחיזתנו בחיים המוסריים-אתיים. תועלות ביולוגיות, אחרי הכל, אינן צווים מוסריים.

אתיאיזם, בסופו של דבר, הוא בעצמו מערכת אמונה, כזאת שבה לא יכולה להיות טענה שגנב, נואף ורוצח סדרתי אכזרי, הוא חבר פחות ראוי במין האנושי, מאשר פילנתרופ רחב לב וחרוץ. למעשה, מנקודת מבט אבולוציונית, דווקא לראשון יש יתרון.

עבור אתיאיסט אמיתי, לא יכולה להיות משמעות מוחלטת יותר למעשים טובים ורעים מאשר למזג אוויר טוב או רע; אין חשיבות רבה יותר לדרך הנכונה, מאשר לאיילון צפון או איילון דרום. תהיו בטוחים, הרציונל יכול להגות ולקבוע נורמות חברתיות, אבל חוזים חברתיים הם כלים פרקטיים ולא צווים מוסריים; בסופו של דבר הם מלאכותיים. רק הכרה בבורא יכולה להעניק משמעות אמיתית לחיים האנושיים, ולהעמיד אותם על מישור גבוה משל חיי היתושים.

חסידי האתיאיזם כועסים כאשר מציגים בפניהם את ההשלכות הנובעות מאמונתם שמוסר ואתיקה הם בסך הכל 'המצאותיו' של דמיון אבולוציוני אקראי. אבל עם כל העלבון שלהם, הם לא מסוגלים לתאר שום דרך שבה יוכל אי פעם להיות "טוב בלי א-לוהים".

הכועסים הללו אינם שקרנים, רק חסרי עקביות; איזשהו חלק נסתר במחשבותיהם מבין היטב שלאדם יש תכלית גבוהה יותר מאשר לַצָּבוֹע. אבל בעוד שהדיסוננס הקוגניטיבי עובד בהילוך גבוה, הלוגיקה העקשנית נשארת: המשחק מסתכם באפס. או שאין תפקיד משמעותי לבני האדם; או שיש. ואם יש, חייב להיות מישהו שמעניק את התפקיד.

המוזה שהביאה את פרופסור ז'יז'ק לשבח את האתיאיזם כ"אולי האפשרות היחידה שלנו לשלום" בעולם, הייתה בלי ספק, הדוגמא העלובה שנותנים לנו כמה אנשים שפועלים "בשם הדת". הוא בהחלט צודק שחלק ניכר מהתוהו ובוהו המודרניים, נעוץ עמוק בטענות של צדק דתי. אבל, מה שהוא שוכח זה שהעולם ראה גם רֶשע חסר משמעות – אולי דווקא חלקו הגדול ביותר – מאנשים שהכריזו על חוסר אמונה מוחלט בא-לוהיות, שמניעיהם היו לגמרי חילוניים. אדולף היטלר לא האמין בא-לוהים. גם לא יוסף סטאלין. גם לא פול פוט. יחד, הייתה השלישייה הזאת אחראית לרציחת עשרות מיליוני בני אדם. הם רדפו אחר מימוש חלומותיהם כאתיאיסטים, בהתלהבות שאינה פחותה מזו שבה אוסאמה בן-לאדן רודף אחרי שלו כמוסלמי. רוע הוא רוע, בין הוא מתבטא בחוסר אמונה או באמונה משובשת. אבל רק לאמונה בישות עליונה יש פוטנציאל – ממומש או לא – לרסן את האלמנטים החשוכים ביותר שרודפים את נשמת האנושות.

כמה מידידיי הטובים ביותר – בסדר, אחד או שניים – הם אתיאיסטים, ואם הייתי צריך להישאר לבד על אי בודד הייתי מעדיף את חברתו של כל אחד מהם על פני זאת של אוסאמה בן-לאדן. אבל, אילו הברירה שלי לשותף לאי הייתה בין שני זרים, שכל מה שאני יודע עליהם הוא שהאחד מאמין שאין סיבה עליונה לחיי האדם והשני מאמין שיש, אני יודע במי הייתי בוחר.

ואני חושב, שאולי גם פרופסור ז'יז'ק היה בוחר כמוני.

***

 

מאמר בנושא קרוב:

מוסר: מי צריך את אלוקים?
אם יש אמת מידה מוחלטת למוסריות בעולם, יש בו אלוקים. אתם לא מסכימים? חשבו על האלטרנטיבה.