בית שמאי ובית הלל נחלקו בשאלה שנוגעת לדרך ארץ:

כאשר אומרים לאדם מחמאה, האם מותר לשקר לו על מנת לשמח אותו, או שמא גם במקרה כזה אסור לשקר?

השאלה עסקה במקרה של כלה בחופתה, שהמוזמנים נהגו להחמיא לה על יופיה - האם ראוי לתת לה מחמאות שלאו דווקא קרובות לאמת, או שמא גם בזה ראוי להתרחק מן השקר. לשיטת בית שמאי, אם התורה אומרת "מדבר שקר תרחק", לא ראוי שהאדם יעבור על איסור זה, גם אם יש לו כוונה טובה. אדם צריך לקיים את חובתו כלשונה, והכוונה איננה צד בעניין, אחרת עלול האדם ליפול במדרון חלקלק - היום הוא יתיר שקר זה, ומחר יתיר שקר אחר ואין לדבר סוף - לפיכך מוטב לו לאדם שיקפיד שלא לפרוץ את הגדרים, וימנע מהפעלת שיקול דעת מוסרי מן הסוג הזה.

בית הלל לעומת זאת, סבורים שאין בכך משום שקר. אמנם, מצד ההגדרה המשפטית היבשה נדמה שנפרץ כאן גֵדר, נשבר קוד אתי, אך החוקים אינם אוסף של פרטים מפורדים שאין ביניהם שום קשר. רוח החוק עוזרת לנו להבין את החוקים בהקשרם הנכון, לא כיחידות מנותקות, אלא כחלק ממכלול שלם אחד. כמובן שגם לפי בית הלל, אין שום כוונה לתת בידיו של האדם את ההחלטה אם לפרוץ גדר או לא, אך לשיטתם ההיבט הערכי-מוסרי איננו מנותק מן ההיבט המשפטי-חוקתי היבש. אדרבה, ההיבט הערכי-מוסרי עוזר לנו להבין את הגדרים המשפטיים בהקשרם הנכון.

אלו ואלו דברי...

פרט לכמה מקרים יוצאים מן הכלל, הפרשנות ההלכתית של בית שמאי היא פרשנות מחמירה יותר, והפרשנות של בית הלל מקילה יותר. ושתי הפרשנויות - כך אומרים חז"ל בתלמוד:

"שלוש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים הלכה כמותנו, והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול [מן השמים] ואמרה 'אלו ואלו דברי א-לוהים חיים הן, [ובכל זאת] והלכה כבית הילל'. וכי מאחר שאלו ואלו דברי א-לוהים חיים, מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין [מתנהגים בנחת] ועלובין [מבליגים על עלבונות] היו, ושונים דבריהן ודברי בית שמאי, ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן..."

המאמר הזה, סותר לכאורה את עצמו. תחילה אומרים שגם הפרשנות ההלכתית של בית שמאי וגם הפרשנות ההלכתית של בית הלל שתיהן דברי א-לוהים - משמע שאין יתרון אובייקטיבי לאחת על פני השנייה, אלא כל אדם יכול לבחור לו את אחת משתי הדרכים כראות עיניו. לאחר מכן אומרים שהלכה כבית הלל - מכאן משתמע שיש יתרון אובייקטיבי לאחת הדרכים על פני השנייה, וכולם צריכים לנהוג כבית הילל.

כמה מושגים

על מנת ליישב את הסתירה הזאת צריך תחילה להבהיר כמה מושגים כמו: "פרשנות", "נקודת מבט", "הרחבה של נקודת המבט".

על מנת להבהיר מה זו פרשנות, נשתמש בדוגמה שלקוחה מעולם הפוליטיקה. הדוגמה היא לצורך המחשה בלבד, אין לנו כל כוונה להיכנס לוויכוח הפוליטי עצמו.

אתם זוכרים את התקופה שבה היו מתקיימות שיחות שלום, ובמקביל היו מתרחשים פיגועי טרור שזעזעו את המדינה כולה? ובכן, מה היה קורה אחרי פיגוע שהתרחש לאחר ועידת שלום? השמאל טען שהפיגוע הוא עוד הוכחה לכך שצריך להתקדם בתהליך השלום ולצאת מהשטחים, הרי אם לא היינו שולטים על עם שרוצה בעצמאות מדינית, לא היו מפגעים בנו. הימין טען שהפיגוע הוא עוד הוכחה לכך שאויבינו שונאים אותנו בין אם נשלוט בהם ובין אם לא, הנה הושטנו להם יד לשלום, והם מכים אותנו, והרי הדבר מראה שהם שונאים אותנו על רקע תרבותי (הדוגמה היא להמחשה בלבד, עזבו את הוויכוח הפוליטי).

בסיפור הנ"ל ישנם שלושה דברים:

יש את העובדות - היה פיגוע והוא התרחש לאחר שהתקיימו שיחות שלום.

יש שתי פרשנויות - פרשנות א': פיגוע נובע מרצון לעצמאות; פרשנות ב': פיגוע נובע משנאה תרבותית (פרשנות = להסביר/להגדיר את העובדות).

ויש שתי נקודות מבט - השקפת העולם של השמאל והשקפת העולם של הימין (נקודת מבט = אוסף של כללי יסוד, שמהן נגזרת הפרשנות לעובדות).

לאחר הגדרת מושגי היסוד, אפשר להמשיך.

על העובדות אין מקום להתווכח, העובדות הן הנתונים שאותם צריך לפרש ולהבין. אפשר לערער על אמינות המקור שמספק את הנתונים, אבל במקרה שלנו מדובר במקור שאמינותו אינה מוטלת בספק, והנתונים מקובלים כעובדות בין על אנשי השמאל ובין על אנשי הימין.

בבסיס שתי נקודות המבט, זו של הימין וזו של השמאל, עומדים כללי יסוד מסוימים, שמהן נגזרת הפרשנות, לפיכך אין מקום להתווכח על הפרשנות איזו מהן אמיתית, כיוון שכל פרשנות נגזרת מכללי היסוד של השקפת עולם אחרת. על מה כן אפשר להתווכח? על כללי היסוד עצמם! בהם אפשר לדון, ועליהן אפשר להתווכח! כללי היסוד הם הסיבה האמיתית לכך שאנשי השמאל בוחרים בפרשנות א', ואילו אנשי הימין בוחרים בפרשנות ב'.

ועתה נחזור לנמשל,

שני יסודות חשובים אפשר ללמוד ממאמר חז"ל זה.

למרות שאי אפשר להכריע בין הפרשנויות השונות שכל אחת נגזרת מנקודת מבט אחרת, אבל אפשר וגם צריך להכריע בין נקודות המבט השונות, ולהעדיף את נקודת המבט שהיא הרחבה והמקיפה יותר.

יסוד ראשון: למרות שבית שמאי ובית הלל נותנים פרושים שונים לאותה תורה, לא נאמר מפני זה שפרשנות אחת היא אמיתית והשניה מוטעית, אלא "אלו ואלו דברי א-לוהים חיים" - אותה תורה יכולה לסבול כמה וכמה פרשנויות וכולן יהיו אמיתיות, אם אינן עומדות בסתירה למה שמפורש במקור. אפשר למצוא דוגמאות רבות בהן למשפט אחד יש כמה וכמה מובנים, ולמקור אחד נכנסות כמה וכמה פרשנויות - תלוי בנקודת המבט. כמו כן העובדות בעולם הממשי, אפשר שיתפרשו לכמה וכמה צדדים, בתנאי שהפירוש לא יעמוד בסתירה לעובדה מפורשת.

כל פרשנות היא אמיתית מנקודת מבטה, לפיכך נאמר "אלו ואלו דברי א-לוהים חיים", אך האם זה אומר שכל הפרשנויות שוות ואין אמת מוחלטת? כשדנים על הפרשנויות זה נכון, אבל זו טעות לדון על הפרשנויות, צריך לדון על כללי היסוד שמעצבים את נקודות המבט, ומהם נגזרות הפרשנויות. לכן נוספה במאמר חז"ל הקביעה שהלכה כבית הלל, "כיוון שנוחים ועלובים היו", ובקביעה הזאת מונח היסוד השני: למרות שאי אפשר להכריע בין הפרשנויות השונות שכל אחת נגזרת מנקודת מבט אחרת, אבל אפשר וגם צריך להכריע בין נקודות המבט השונות, ולהעדיף את נקודת המבט שהיא הרחבה והמקיפה יותר, ולוקחת בחשבון מספר רב יותר של גורמים.

נקודת מבט רחבה או נקודת מבט צרה

עכשיו נגדיר מהי נקודת מבט רחבה, לשם כך נביא דוגמה מעולם הפיזיקה, ושוב הדוגמה היא להמחשה בלבד, על מנת ללבן את משמעות המושג "נקודת מבט רחבה":

גדולי הפיזיקאים, וביניהם אלברט איינשטיין, סטיבן הוקינג ועוד, ניסו ללא הצלחה לגלות את "התיאוריה המאוחדת". מהי "התיאוריה המאוחדת"?

נכון להיום, כולל מדע הפיזיקה כמה תורות, שכל אחת מסבירה קנה מידה אחר של המציאות הפיזיקלית. תורת הקוואנטים היא אוסף של כללי יסוד, איתם מסבירים את התופעות הקיימות בקנה המידה של החלקיקים הקטנים - אטומים, וחלקיקים תת אטומים. תורת היחסות היא אוסף של כללי יסוד, איתם מסבירים את התופעות הקיימות בקנה-מידה גדול - גלקסיות, חורים שחורים. המצב הזה שבו צריך שני מערכות של כללי יסוד, על מנת להסביר תופעות שמתרחשות ביקום אחד, איננו מצב רצוי. בדיוק כפי שניוטון הצליח להסביר את מהלכם של גרמי השמים, על פי אותם כללי יסוד שאיתם הסביר איך תפוח נופל מן העץ, כך מאז ומתמיד היתה שאיפה להגיע למספר קטן ככל האפשר של כללי יסוד, שאיתם אפשר יהיה להסביר את כל התופעות ביקום. לכך מתכוונים כשאומרים "התיאוריה המאוחדת", כלומר תיאוריה שתיתן לנו קודקס קצר של חוקי טבע, שמהם יגזרו מכלול התופעות הקיימות ביקום.

אם יש קודקס של כללי יסוד שבכוחו להסביר תמונה רחבה יותר של המציאות על כל צדדיה, הוא עדיף על קודקס של כללי יסוד שמחלק בין ההיבטים השונים

השאיפה לאחד בין התורות השונות בפיזיקה, היא דוגמה למה שאנחנו מכנים "הרחבה של נקודת המבט" - לשאוף לראיה רחבה של המציאות, כלומר אם יש קודקס של כללי יסוד שבכוחו להסביר תמונה רחבה יותר של המציאות על כל צדדיה, הוא עדיף על קודקס של כללי יסוד שמחלק בין ההיבטים השונים, ומטפל בכל אחד מהם כיחידה נפרדת, במנותק מן ההיבטים האחרים. מדוע? מכיוון שלא תמיד הכלל הוא רק אוסף של פרטים, לפעמים הפרטים בבואם יחד, יוצרים תגובה ונולד משהו חדש לחלוטין.

זאת הכוונה בקביעה שהלכה כבית הלל - נקודת המבט של בית הילל היתה רחבה יותר, הם ידעו להשקיף על העולם בעין טובה, עין שנתנה משקל רב יותר למידת הרחמים, ותאמה יותר לחייו הקשים של האדם בעולם הזה, הרצוף בניסיונות והתמודדויות בלתי פוסקות.

להיפתח אל המציאות

היום קיבלו התיאוריות הכלכליות השונות, כמעט מעמד של דתות. אנשים בטוחים שאם ילכו על פי שיטה זו או אחרת יפתרו כל הבעיות, וכולם יחיו באושר ובעושר. אך האמת היא שההיבט הכלכלי אינו חזות הכול, אסור להתעלם מן ההיבט החברתי, הדתי, התרבותי והמוסרי. אסור שכלכלנים שאין להם התמחות בנושאים חברתיים, יהיו מוסמכים לקבל החלטות גורליות באופן עצמאי. לכל פעולה יש השלכות על המציאות כולה, וצריך לראות את המציאות כמכלול רב-פנים שלם אחד.

גם אנחנו צריכים לשאוף תמיד להרחיב את נקודת המבט שלנו עד כמה שניתן. לא להסתפק בפרשנות שמסבירה את העולם רק מההיבט החומרי הצר שלו. אדרבה, עלינו להתרחב גם אל הרוח, להבין שלכל התופעות החומריות, יש תכלית פנימית רוחנית, ושני ההיבטים האלה של המציאות - ההיבט החומרי וההיבט הרוחני - בבואן יחד נותנים לנו את התמונה הנכונה של המציאות. אל לנו להתכנס, להתכופף ולהצטמק, אלא להפך, לפתוח את נקודת המבט שלנו אל המציאות כולה, כמו פרח שרוצה לקבל את אורה של השמש.