האם התרחיש הבא נשמע לכם מוכר? שלשום הייתי עם קבוצה של נשים, כשמישהי שלא פגשנו תקופת מה נכנסה לחדר. "את נראית נהדר", החמיאה לה אחת מאיתנו, "ממש רזית".
"אה... אה... זאת רק החליפה, היא גורמת לי להיראות רזה יותר ", היא גמגמה.
שנים של אימון מבעלי באו לידי ביטוי, "פשוט תגידי תודה", אמרתי.
"תודה", היא מלמלה.
כל כך קשה לנו לקבל מחמאה. אם אומרים לנו שהבגד מקסים, אנחנו מייד דוחים את המחמאה: "הוא ישן – יש לי אותו כבר הרבה זמן", או "הוא היה מאוד בזול – קניתי אותו במכירה."
ומה כשמישהו אומר, "המטבח שלך נראה נהדר"?; "כנראה לא שמת לב לצבע המתקלף", אנחנו עונים.
"גידלת משפחה לתפארת"; "את לא מעלה בדעתך אילו מאבקים יש לנו עם..." מלאו את החסר.
פשוט תגידו תודה.
אולם לא העליתי את הנושא כדי לנתח את הסיבות להתנהגות המוזרה שלנו, לבחון את מכמני הנפש או לשקול 'מוּלד מול נרכש' בקבלת מחמאות.
הייתי רוצה לתת טיפ למי שמחמיא, כך שהוא לא יאפשר למקבל/ת המחמאה להתחמק ממנה (ואולי יגרום לתוצאת משנה של דיכוי ניסיונות התחמקות בעתיד). אני רוצה להציג אסטרטגיה לנתינת שבחים שכמעט תבטיח שהם יתקבלו בשמחה. ואולי אם נתאמן איך לתת מחמאות בחוכמה, נוכל גם לקבל אותן באותה הצורה.
אל תחמיאו ותניחו למחמאה להישאר תלויה באוויר, המשיכו מייד עם שאלה
מדובר ברעיון פשוט, שיכול לשנות את כל החוויה (נכון שאתם נורא אוהבים רעיונות כאלה?).
אז זה הולך ככה: אל תחמיאו ותניחו למחמאה להישאר תלויה באוויר. המקבל מרגיש תחושה מוזרה, ובעקבותיה כורח להצדיק מדוע הוא אינו ראוי למחמאה.
בִּמְקום זה, המשיכו מייד עם שאלה. ככה לא יישאר למקבל מספיק זמן כדי להתגולל בחוסר הביטחון שלו ובתירוציו, והוא ייאלץ לענות על השאלה.
זה רעיון פשוט למדי, והוא יכול ליצור שינוי אמיתי.
במקום סתם להגיד, "השמלה שלך מוצאת חן בעיניי", אמרו "השמלה שלך מוצאת חן בעיניי, איפה קנית אותה?" ככה, במקום שהשיחה תסתיים במחמאה, היא יכולה להתחיל בה.
"הצבעים האלה ממש הולמים אותך. איך את יודעת לבחור אותם?"
"איזו תספורת מקסימה. לאיזו מספרה את הולכת? מי המעצבת?"
"גידלת משפחה לתפארת. אני בטוחה שיש לך הרבה אתגרים, אבל את גורמת לזה היראות קל. מה הסוד שלך?"
"העוגה טעימה. מאיפה את לוקחת מתכונים?"
וכן הלאה. השיחות שלכם ישתנו לנצח. כולם אוהבים (צריכים) מחמאות, כל עוד הן אמיתיות, כנות ומחושבות, אנשים יחזרו לשוחח אתכם שוב ושוב ושוב. השיחות האלה יותירו להם טעם טוב בפה, משום שהייתה בהן מחמאה שהם יכלו למעשה לקבל. רק נסו ותראו.
אנחנו לא מספיק מחמיאים לאחרים, ואנחנו בהחלט לא עושים את זה בצורה יעילה. אבל לעולם לא מאוחר מידי...
ולמען האמת, מעולם לא אהבתי את ההערות שזורקים אליי 'איך ירדתי במשקל', ועדיין לא גיבשתי החלטה כיצד בדיוק אני אמורה להגיב: "מה, באמת נראיתי קודם כמו פיל?"
(5) מ&ב, 27/8/2010 11:07
יפה מאד
טיפ נחמד, מעניין איך זה יעבוד בשטח ... כל הכבוד על המאמר, עם תובנה קצרה ולענין, מחכים לעוד כאלה ...
(4) שירה, 22/8/2010 19:34
נושא מוכר
כשגרתי בארה"ב, הכרתי שם אמריקאי אחד שאמר לי: אתם הישראלים לא יודעים לקבל מחמאה. במקום להגיד תודה אתם מורידים מערככם למשל : על מחמאה כמו: השמלה יפה התשובה: עלתה לי חמישה שקלים בשוק...). מאז, וזה לא היה פשוט, על כל מחמאה אני עונה בתודה. לפני כמה זמן החמאתי למישהי שהצמיד שלה יפה והתגובה שלה הייתה: זה עלה לי 5 ש"ח. עניתי לה שלא שאלתי אותה כמה זה עלה ורק ציינתי שהוא יפה. היא פרצה בצחוק וענתה לי שברכבת גם מישהי החמיאה לה ומיד היא ענתה לה שזה עלה לה 5 ש"ח והתשובה שהיא קיבלה מאותה גברת הייתה זהה לשלי: לא שאלתי כמה זה עלה רק אמרתי שזה יפה. אני באופן אישי רואה בשאלה אחרי המחמאה חטטנות. אז פשוט בואו נגיד תודה כשמחמיאים לנו ונהנה מהמחמאה.
(3) אנונימי, 19/8/2010 13:03
מאוד נכון
(2) , 12/8/2010 18:43
יפה מאוד!!!
מסר נחמד ומעלה חיוך
(1) שוקי, 9/8/2010 12:13
בלבול בין רצון להחמיא לבין חוסר פירגון- ופתרונו
אם אני אומר למישהו מחמאה על פריט שקנה ומיד שואל אותו - היכן קנה את המוצר או מהיכן המתכונים, יש בזה כדי לשדר שאין ייחודיות באותו פריט או באקט של השמוש בו - עליו נתת לפני רגע מחמאה. בכך מושמת לאל כוונה טובה לתת מחמאה, ע"י הצבת שאלה כזו בסופה. טקטיקה אחרת יכולה לעזור - אם נבין את מקור המבוכה של הזולת מהמחמאה. המבוכה באה ממסורות משפחתיות המעצבות אותנו כך שלא נקבל מחמאות, או נדחה אותן בתכסיסים שונים. הפתרון לכך הוא לבלום אפשרות להתנצל או לדחות את המחמאה ע"י הסיומת הבאהאותה יש להוסיף למחמאה: אני מבקש לא להתנצל או להעיר למחמאה שלי בכל צורה שהיא כי אמרתי אותה מכל הלב ואני מבקש שהיא תשאר בלבך (לבו/לבה של המקבל/ת).