זה היה בחתונה לפני כ-10 שנים. הפסקנו את הסעודה כדי להתפלל ערבית. אני עדיין זוכר איפה ישבתי בתפילה, כי אני זוכר ששמתי לב שבכיסא לידי יושב רב מפורסם שהכרתי. לא יכולתי שלא להתפעל מהדבקות והלהט בה ביטא כל מילה בתפילה – ובייחוד את קריאת שמע.
קראתי את קריאת שמע - שמע ישראל, ה' א-לוהינו, ה' אחד - ואת שלוש הפרשיות שאחריה, לפחות 32,850 פעם בחיי; שלוש פעמים ביום, במשך שלושים שנה מאז בר-המצווה שלי. זאת אחת התפילות החשובות ביותר שיש לנו, והיא לקוחה ישירות מתוך התורה. ולכן אומרים (או אמורים להגיד) אותה מתוך ריכוז וכוונה מקסימליים.
"הלוואי שהייתי יכול להתפלל ככה", הרהרתי, כשאני עוקב מזווית העין אחרי הרב.
התפילה הקצרה הסתיימה כמה דקות אחר כך, ואני פניתי שמאלה כדי לחזור אל השולחן ואל מנת הסלמון הנטושה שלי.
"סליחה", אמר הרב, ועמד בדרכי. "יש לך רגע?"
לא יכולתי להעלות בדעתי על מה אדם במעמדו ירצה לדבר איתי.
"אה...הם ..אה... כמובן", גמגמתי.
"פשוט רציתי להגיד לך כמה התפעלתי מהתפילה שלך. יצא לי לשבת לידך ופשוט לא יכולתי שלא לשים לזה לב, אז חשבתי שכדאי שאני אגיד לך את זה."
יכולתי להרגיש איך הסומק עולה ללחיים שלי. אבל החלק הכי טוב עדיין לא הגיע.
"בגלל זה", הוא המשיך, "התפלאתי על ה'קריאת-שמע' שלך."
ידעתי שזה התחיל יותר מדי טוב. לרגע דמיינתי את עצמי שוב בכתה ה', סופג ביקורת מהמנהל. הסומק בלחיים העמיק, אבל עכשיו מסיבה שונה לגמרי.
"קריאת השמע שלי? הייתה בה איזושהי ...אה... בעיה?"
"תסלח לי שאני ישיר, אבל לא יכולתי שלא לשמוע שביטאת לא נכון חלק מהמילים. אני יודע שביקורת עלולה לפגוע בך, אבל אתה נראה כמו הטיפוס שהיה רוצה לשמוע הערות כאלה. אז, במידה מסוימת, זאת בעצם מחמאה. רוצה לדעת במה טעית?"
"בוודאי", עניתי.
אם הוא צודק, זאת אומרת שאמרתי יותר מ-30,000 תפילות שגויות במהלך 30 השנים האחרונות!
מבטיח לכם שלא היה לי שום מושג על מה הוא מדבר. איך יכול להיות שאני עושה טעויות מהותיות במשהו שאמרתי כבר כל כך הרבה פעמים בחיים? אם הוא צודק, זאת אומרת שאמרתי יותר מ-30,000 תפילות שגויות במהלך 30 השנים האחרונות! יכול להיות דבר כזה?
הרב פתח סידור והצביע על המילה הראשונה בפרשיה הראשונה.
"אם לא אכפת לך, תקריא בבקשה את המלה הזאת", הוא אמר.
"ואהבת", ביטאתי בזהירות.
"מצטער", הוא ענה. "ההיגוי הנכון הוא 'ואהבת' בהטעמה של ההברה האחרונה. ההבדל נשמע אולי משני, כמעט חסר חשיבות, אבל הטעם, במקרה הזה, משנה את משמעות המילה! בדרך בה אתה הוגה אותה, המשמעות היא 'אתה אהבת' את ה', בזמן עבר. המשמעות הנכונה של המילה הזאת היא ציווי, 'אתה צריך לאהוב' את ה'. הטעם במילה הזאת צריך להיות על ההברה האחרונה."
הייתי המום, בלשון המעטה. הוא צדק כמובן. אף פעם לא שמתי לב שבהגייה לא נכונה של המלה הזאת, אני בעצם אומר מילה אחרת לגמרי.
אם קריאת שמע לא אומרת לכם כלום, תארו לעצמכם שאתם משתתפים בסעודה נשיאותית, שבין משתתפיה השונים נמצא נשיא ארצות הברית. אחרי הסעודה המפוארת, אתם שוברים את השיניים כדי לבטא את הוקרתכם לנשיא ולגברת הראשונה. מישהו עזר לכם לכתוב את נוסח התודה באנגלית תקנית, וכשאתם מציינים במיוחד את פאי האוכמניות היוצא מן הכלל שהוגש כקינוח, יוצא לכם desert (מִדבר - כמו בסהארה) במקום dessert (קינוח). לוקח לכם רגע לקלוט מה אמרתם. איפה תקברו את עצמכם מרוב בושה? עכשיו, תארו לעצמכם לחזור על אותה שגיאה כל יום!
אף פעם לא עלה בדעתי ששינוי ההטעמה במילה יכול לשנות לגמרי את משמעותה.
"אל תכעס על עצמך", הרגיע אותי הרב. "הרבה אנשים טועים בזה. למעשה, גם הטעויות האחרות שלך הן באותו סגנון – שינויים קלים, ובכל זאת טעויות."
איזה מפגש יוצא דופן. אני, גבר בוגר בן 45, עומד על רחבת הריקודים באולם חתונות, ומקבל שיעור בדקדוק מרב.
אני זוכר את הרגשת המבוכה, אבל הרבה יותר מזה, את הכרת התודה העמוקה שמלאה אותי. התפילות שלי היו מספיק חשובות לאדם הזה, כדי לדאוג שאומר אותן נכון עד סוף ימי. איזו מתנה! איזה מזל שאני יכול לתקן טעות שאני עושה כל כך הרבה זמן. דמיינתי איך הנשמה שלי הייתה עולה יום אחד, עומדת מול בית דין של מעלה ומגלה שאף פעם, אפילו פעם אחת, בכל החיים שלי לא אמרתי קריאת שמע כמו שצריך. זה היה יכול לקרות בקלות.
חמישה שבועות אחר כך
שוב התפללתי ערבית, אבל הפעם בבית הכנסת שלי. מרוכז בגילוי החדש, נזהרתי לבטא היטב את המילים שיוצאות מפי ועדיין חשתי הכרת תודה רבה שזכיתי לעלות על הדרך הנכונה. פתאום, מהמושב שמאחוריי, התנגנו המילים: "ואהבת את ה'..."
מישהו אחר עושה בדיוק את אותה הטעות שאני הייתי עושה!
סובבתי את הצוואר שלי בערך 80 מעלות תוך ניסיון שלא יבחינו בי. הוא נראה בערך בן גילי. למרות שפגשתי אותו הרבה פעמים קודם, מערכת היחסים שלנו הסתכמה ב'קשר הנהונים'. מכירים את הסגנון – נפגשתם כל כך הרבה פעמים שאתם כבר מתביישים לשאול אחד את השני איך קוראים לך.
נשארו עוד שש או שבע דקות עד לסיום התפילה, אבל ככל שהדבר נוגע לכושר הריכוז שלי, היא כבר נגמרה ממזמן. הראש שלי התחיל לדהור.
"שאני אגש אליו אחרי ערבית, בדיוק כמו שהרב ההוא ניגש אלי?"; "מה אם הוא לא יקבל את הביקורת שלי?"; "אולי זה בכלל לא ענייני?"; "אבל אני כל כך הערכתי את זה. לא כדאי שאעביר הלאה את המתנה שקיבלתי?"
התפילה הסתיימה במהירות וכולם פנו אל היציאה. בחוץ, נשמתי עמוק וניקיתי את הגרון. ככל הנראה עשיתי את זה בקול רם, כי ה'ידיד' שלי פנה לעברי. מאוחר מידי, אין אפשרות לסגת.
"כן?" הוא שאל.
"אה.. אהההם... שלום."
הייתי הרבה יותר לחוץ ממה שצריך. אחרי הכל, אני עומד לעשות לו טובה גדולה, והוא עושה רושם של אדם ידידותי. אז למה אני בכזה לחץ?
"אני מאוד מקווה שלא אכפת לך שאני אומר את זה... אתה מבין, הייתי בחתונה לפני כמה זמן ואמרתי שם קריאת שמע והרב הזה... אתה בטח לא מכיר אותו – למעשה גם אני לא הכרתי אותו..."
(זה לא יצא כמו שקיוויתי.)
"בכל אופן, הוא שמע איך אני אומר קריאת שמע ותיקן כמה מילים שלא ביטאתי נכון. ואני כל כך שמחתי על זה. אז הערב, יצא לי לשמוע שאתה עושה את אותן שגיאות בדיוק."
"באמת? אולי לא שמעת טוב. לא עשיתי שום שגיאות."
או-או. זאת בהחלט לא התשובה שלה ציפיתי. לא ידעתי אם לפתח את הנקודה הלאה או לנטוש. הייתי צריך להחליט תוך שבריר שנייה. המשכתי ללחוץ.
"טוב, אולי אני באמת טועה, אבל אני די משוכנע שאמרת 'ואהבת' למרות שאמורים להגות את זה 'ואהבת' " –
"תשמע, אני לא מבין על מה אתה מדבר, אבל אני חייב לרוץ. תודה בכל אופן."
האם זאת הדרך שבה דיברתי? המלים שבחרתי? העיתוי? או שהוא פשוט יותר מדי דפנסיבי?
הוא הגביר את מהירות צעדיו, ונעלם אל תוך הלילה בפנייה הראשונה שמאלה. עמדתי על המדרכה לפני בית הכנסת. חשבתי, מה קרה כאן הרגע. האם זאת הדרך שבה דיברתי? המלים שבחרתי? העיתוי? או שהוא פשוט יותר מדי דפנסיבי?
הייתי רוצה שלסיפור הזה יהיה סוף טוב. הייתי רוצה מאוד. אבל האמת היא שבמשך שנים, מאז אותה התקרית בבית הכנסת, ה'ידיד' שלי התרחק ממני בכל פעם שנפגשנו. לא, הוא אפילו לא נד בראשו. ניסיתי להתנצל, להסביר, לברר – אבל הוא תמיד קטע אותי.
"זה בסדר", הוא אמר. "תשכח מזה. שום דבר לא קרה. זה בסדר."
אבל זה לא היה בסדר. ושנינו ידענו את זה.
לאחרונה, הדברים חזרו איכשהו למסלולם הרגיל; אנחנו מחליפים מידי פעם הנהון מנומס או מלמול סתמי. אבל ידידותי מדי, זה לא.
החלק הכי גרוע בסיפור זה, שהתגובה שלו הרתיעה אותי מלהמשיך ולהעביר לאחרים את המתנה שקיבלתי. אולי זה לא היה אמור, אבל זה כן.
ובכל זאת, לא הכל אבוד.
אני עדיין יכול לכתוב מאמר... ואני יכול גם להמשיך להתפלל.
(37) אנונימי, 10/5/2015 22:44
תודה על התיקון
אני בת 20 וכבר 20 שנה שאני לא יודעת איך אומרים נכון 'שמע ישראל', למרות שתהיתי לפעמים אם אני מהגהה את זהנכון אף לא יצא לי לשאול. אז תודה שאתה שליח!
(36) , 16/6/2010 10:37
אשרי שזכיתי ללמוד ב"מכללה" ולשמוע את התיקון החשוב הזה מפי הרב
(35) אתי דואניאס, 8/6/2010 18:08
תודה רבה
תודה לך הרב היקר על שאיפשרת לי במאמרך לגלות שגם אני שגיתי עד כה , ונפלה בחלקי הזכות לתקן את טעותי
(34) לימור, 8/6/2010 11:43
תודה!
המון תודה לך על המאמר המעניין ועל זה שבאמת למדתי ממך משהו חדש וחשוב זה.
(33) אודי, 6/6/2010 16:56
סיפור מעניין, נהניתי מאוד. ייתכן שבגלל שהתביישת ומלמלת המילים לא חדרו למקום הנכון. לעניות דעתי הדבר הנכון הוא לפתח שיחה קצרה שתקדים את הביקורת ותעזור למקבל הביקורת להבין ולהפנים אותה כראוי... בכל מקרה הכל לטובה.. ולימדת אותנו ! :)
(32) גלעד, 3/6/2010 07:48
תודה
הי, אותי כבר לימדת... תודה זו סגולה גדולה לדעת לקבל ביקורת , וסגולה גדולה לדעת להעביר אותה בכל אופן, לדעתי צורת הפרסום של הסוגיה מלמדת רבים, לעניות דעתי, לא רק איך להגות תפילת שמע אלא גם איך לקבל ולהעביר ביקורת ... שוב , תודה
(31) אנונימי, 1/6/2010 19:48
תלוי ממי מקבלים את הביקורת
קל יותר לקבל ביקורת מגדול ממך מאשר משווה לך. אם זה מאוד חשוב צריך למצוא את שעת הכושר ולעשות זאת בעקיפין, כמו לספר מה שקרה לך, כיצד הרב תיקן אותך, לשאול את דעתו על כך ולא לקשר זאת אליו. אם הוא ירצה הוא ישנה ממנהגו, ואם לא אז לא. נראה לי שבדור שלנו צריך לעבוד יותר על קבלת הזולת ופחות על תוכחה.
(30) אשר, 1/6/2010 18:06
יישר כוח
תודה רבה נהינתי מאוד לקרוא
(29) ישראל אורבך, 1/6/2010 12:35
האתגר בקבלת ביקורת
ברור הוא כי היכולת לקבל ביקורת,היא אותה היכולת להניח לאגו שלנו .ואולי אף להבין כי אנו גדלים עם יכולתנו לקבלתה. גם אם קבלנו מילה אחת,או אות אחת ולמדנו כיצד לבטאה נכון,עלינו להודות על כך! יישר כח גדול לרב על כי העלתה נקודה חשובה זו.בבית הכנסת בו אנוכי מתפלל ישנו אדם אחד שנוהג להעיר ולתקן לכל הסובבים אותו...לא כולם אוהבים זאת (בלשון המעטה)ומדוע?משום שהדרך בה הוא בוחר להעיר אינה נעימה.גם אם נכונה ההערה,אך חשובה הדרך בה הינך מעיר לרעך... ישראל אורבך
(28) יעל, 1/6/2010 07:46
הנה, למדתי עוד משהו שאקבל על עצמי ב"נ.
אבל מעבר לזה , הרי כתוב [ויש סיפור ידוע על כך] שמצוה לומר דבר הנשמע [והיא מצוות עשה] ויש מצוות לא תעשה שלא להגיד דבר שלא יישמע. יכל להיות שצריך לודא קודם אם הוא יישמע.
(27) יהושע, 1/6/2010 06:32
חיזוק לתגובה של ענת (18)
קודם כל, ישר כח לכותב, הרב יעקב סלומון, על הרצון להאיר את עיני מכרו למען לא ישגה. ישר כח גם על הצורה החדה והברורה בה הוא מציג את הצורה בה העיר לו הרב פלוני, לבין הצורה בה הכותב העיר למכרו. חדות זו של הצגה מאפשרת לנו כנראה להבין את לב העניין. ואכן לב העניין הוא לא אופן קבלת הביקורת, אלא אופן מתן הביקורת (או המשוב, הערה, הארה, או כל שם אחר חיובי יותר שיינתן לזה). כל ההקדמות שהקדים הרב פלוני, והצורה בה אמר את הערתו, הייתה בזהירות ובענווה, תוך התמקדות ברגשות מקבל ההערה, כדי לוודא שלא יפגע. בוודאי שלא נכון לתת את ההערה על רגל אחת, כאשר השומע אינו פנוי לקבלה להתעמק בה להבינה כראוי. ובוודאי כדאי להראות את המאמר למכרו של הכותב, באחד ממפגשיהם בבית הכנסת. אולי זה יפייסו ובוודאי יעזור לו להרגיש שכוונות הכותב הן לטובה.
(26) , 31/5/2010 20:57
תיקונים כהלכה
בס"ד שלום כבוד הרב, המאמר מקסים וגם נכון מאד מבחינת הדקדוק בקריאת שמע לגבי המשתמע מזה.בכל אופן לדעתי צריך לנסות לתקן ולהמשיך לתקן כי גם על זה נתבע בבית דין של מעלה.אין לנו אחריות לתגובת השומע את התיקון אך יש לנו בהחלט אחריות לתקנו.מה שכן,שמעתי פעם רב אחד שאמר שהדרך הכי טובה לתקן יהודי בכל דבר שלא יהיה,זה לקחת שולחן ערוך ופשוט להסב את תשומת ליבו לכתוב.לא בדקתי אם יש בהקשר האמור הלכה ברורה,אבל בגדול זה הרעיון.בכל אופן ישר כח
(25) אנונימי, 31/5/2010 18:24
מאמר נהדר
אני כל כך שמחה שנתקלתי במאמר הזה, בדיוק מאותה סיבה ששמחת על אותה שיחה עם הרב. זה שנים אחדות מאז שחזרתי בתשובה והתחלתי לקרוא 'קריאת שמע', ואיש לא אמר לי מעולם שהדגש הוא על ההברה האחרונה ב"ואהבת". אין ספק, זה קשה במיוחד להעביר ביקורת ובפרט בזמננו, אבל חשוב יותר מכל שבטחונך לא ירד בגלל זה... וזה מדהים שאתה יודע להעריך את הטוב, כי הנה - לי כן הצלחת לחדש, כך שזה נחשב לביקורת (ביקורת עצמית). אני מודה לך מקרב לב על החידוש העצום, וה' יסייע בעדנו להוכיח ולקבל הוכחות כראוי. אמן.
(24) אנונימי, 31/5/2010 18:21
תודה רבה!
גם אני עשיתי עד היום את אותה טעות בדיוק, ומזל שהגעתי במקרה לקרוא את המאמר. המון תודה לך
(23) אנונימי, 31/5/2010 17:55
ה"איך" חשוב לפחות כמו ה,מה"
ראשית תודה על השיתוף. המאמר חשוב, מעורר מחשבה ומביא סיטואציה מוכרת שניתן לקורא למצוא בה את עצמו. אני מניחה שזו חוויה שרבים מאיתנו חווים ברצונם לעזור. אנו באים בטוב ויצוא לנו משהו אחר. חברה טובה שלי לימדה אותי שכאשר אני פונה לזולת, גם עם כוונות טובות ורצון לעזור ובמיוחד עם הערה כלשהי על אמירה או התנהגות שלו, עלי לבקש תחילה את רשותו להעיר או להתערב, ורק כאשר קיבלתי את רשותו אני יכולה לעשות זאת. מאז שאני משתמשת בעצתה אני נתקלת בפחות התנגדויות במקרים כאלה ובפתיחות גדולה יותר של המקשיב. בהצלחה ושוב תודה.
(22) מורן, 31/5/2010 16:08
אהבתי
אני קוראת ובולעת את המילים בצמא.תודה רבה על המאמר,ישר כח!
(21) מלכשיר, 31/5/2010 15:48
יפה ענת (18) - האתגר במתן משוב - אהבתי :)
קצת קשה ללמוד מהסיפור הזה - כיצד לקבל ביקורת. גם לתת ביקורת זה לא פשוט כלל ועיקר, אך לקבל זו מעלה עליונה, שמתוך הכותרת חשבתי שינתנו כאן כלים לכך. קבלת ביקורת באמת, דורשת ענוה וידיעה הכרתית שאני סה"כ בן אדם ובתור שכזה אני מועד לנפילות וטעויות. הענוה מסייעת להקשיב לזולת באמת (ואף להתיחס לדבריו). מסכימה עם מירבי (15) - יש משקל(ע) גם לעמדה הנפשית ממנה נאמרים הדברים. הכוונה כאן ודאי טובה, ובצד הפרקטי מן הסתם שכעת לפחות מחצית המתפללים עושים זאת נכון, ומדגישים את ההברה האחרונה ב"ואהבת" :-) גם זו דרך ללמד הלכות תפילה... ולוואי ויתקבלו תפילותנו הטובות : ) מלכשיר.
(20) ה.י, 31/5/2010 12:33
הבדל בציווי "ואהבת"בין לשון זכר ללשון נקבה
רק במצב של ציווי בלשון זכר יש הבדל במשמעות ,אולם, בלשון נקבה אין. שאלתי היא מדוע?
(19) רונית, 31/5/2010 10:31
שליח יקר,
אולי כדאי לשלוח את הכתבה לאותו חבר ויכול להיות שהוא יבין אחרת את העניין ולא יראה בזה ביקורת, ומי יודע אולי עוד תהיו חברים טובים.
(18) ענת, 31/5/2010 09:11
האתגר במתן משוב
קראתי את המאמר ואני בוחרת להתייחס אליו כסיטואצייה חברתית יום- יומית, הכרוכה בהעברת מסר. כבר בכותרת המאמר המילה "ביקורת" מכווינה למסר שגוי, שאינו משקף את רצונו של כותב המאמר. מדוע? שכן משמעותה: בדיקה, ניתוח, הצבעה על ליקויים בעוד הכוונה היתה לתת משוב- להגיב על מה ששמע, להאיר את עיני (אוזני...) החבר. אז בכדי להאיר, נבחר תחילה להתייחס לחיובי: נאמר מילה טובה, נפרגן, נחמיא, הרי תמיד נוכל למצוא כאלה. לאחר מכן, נבקש רשות לשתף את החבר במידע החדש שקיבלנו. החבר כבר יבין אם עשה שגיאות.....
(17) צופיה, 31/5/2010 06:45
ממש יפה נהנתי לקרוא!
כל הכבוד
(16) רונית, 31/5/2010 06:15
אתה שליח נהדר
תודה, תודה. גם אני עד היום התפללתי כך מחוסר ידיעה. והנה במקרה (רק מה') אני מגלה את האמת. אעביר זאת לבעלי ולילדיי.
(15) מירבי, 31/5/2010 06:03
זה איך שאנחנו פונים. התפיסה העצמית שלנו משתקפת בדובר ובשומע. כשאני אומרת משהו לילד מתוך היסוס הוא ישר מגיב בהתנערות. זה לשקף לי את ההתיחסות שלי עצמי לדבר. תודה על הטקסט. אני שמחה בהערה- הארה
(14) רחלי, 31/5/2010 05:52
אל תפסיק! שהרי זו כוונת היצר...
כמה כח יש ליצר הרע הזה!! דווקא תמשיך. אתה יכול להדפיס את המאמר בעילום שם ולתלות בבית הכנסת ו/או לחלק לציבור. גם אפשר בעלונים של שבת לפרסם את ההגייה הנכונה, וכדומה. אבל גם לי קורה לפעמים שאני לא יודעת איך להעביר משהו לחברה , בלי שתיפגע. אני משתדלת בכל כוחי למצוא את המילים הנכונות ולא תמיד זה עוזר. אבל עכשיו אני יודעת שאין יאוש.
(13) בת שבע, 31/5/2010 05:43
ו' ההיפוך
המאמר יפה ומעשיר, אך יש לציין שה"ו" הופכת את העבר לעתיד . "ואהבת" הוא עבר שהופך לעתיד, ולכן משמעו ".ותאהב". עם זאת כמובן שצריך להיות בצווי, בהדגשת ההברה האחרונה. מעניין שבעברית יש חשיבות כל כך גדולה להטעמה (עיינו למשל ברשי בראשית כט 6)
(12) אנונימי, 30/5/2010 23:14
אשמח אם תכתוב כאן את כל תיקוני ההגייה הנכונה של קריאת שמע
אם הם לא רבים מידי ואינם גורמים לאיזושהי בעיה/ או טירחה. אני מקווה שזאת לא חוצפה לבקש זאת, אבל לא נראה לי שאלמד זאת בדרך אחרת וזאת דרך מצויינת בשבילי אלא אם תפנה אותי ללמוד זאת בדרך אחרת בתודה מעומק הלב על שכתבת ותכתוב חילונית מאמינה
(11) משיח, 30/5/2010 21:37
כל הכבוד
מקווה שהתגובות שתקבל כאן יהיו עבורך חוויה מתקנת
(10) אנונימי, 30/5/2010 20:23
יישכח
יישכח
(9) סמדר, 30/5/2010 17:42
תודה
שלום רב תודה שהארת את עיני. אני בניגוד אליך לא אומרת את תפילת שמע כמוך בדבקות יומית אולם ההארה שלך נעמה לי תודה
(8) נורית, 30/5/2010 14:19
תודה ששיתפת אותנו הקוראים.
(7) עלמה, 30/5/2010 14:14
אשרייך! צדיק אמת
אל ירפו ידייך ואל תתעצב נפשך על אדם אחד שאינו בוגר וגבוה דיו רוחנית לקבל שיפור יש אלפים טובים של אנשים שיברכו אותך על שבאמת אכפת לך בעזרתך ובהכוונתך כדי לשפר ולעזור ההפסד של אותו אדם כולו שלו הוא ממש לא מייצג המשך בדרכך יש אנשים שבאמת רוצים להשתפר אתה כבר תמצא אותם או שהם ימצאו אותך הק"בה מכוון ועוזר לטובה כשהלב נקי! המשך כך וישר כוח!
(6) אילנה, 30/5/2010 13:08
מאמר טוב
עכשיו העברת את זהה להרבהה אנשייםםם אזז תודה : P
(5) מיכל, 30/5/2010 12:29
תודה רבה.
תיקון בהחלט חשוב.
(4) עדנה, 30/5/2010 11:28
תודה
בס"ד המאמר מאד חשוב וכתוב בצורה נוגעת ללב'
(3) , 30/5/2010 11:19
תודה
תודה על התיקון. המאמר מעורר מחשבה.....זה מעלה את הנקודה שבאמת לא כולם יכולים לקבל ביקורת ולפעמים עדיף לשתוק....אני מזדהה עם הרגשות העלתה ושבסך הכל רצית להעביר משהו טוב הלאה....
(2) אנונימי, 30/5/2010 11:01
תודה :)
.
(1) אתי, 30/5/2010 10:36
הגיית 'ואהבת'
קראתי את המאמר ואני מודה לך על התיקון שלי להגיית המילה החשובה והיקרה הזו, תודה רבה אני מקווה שאנשים שקוראים וטועים יתקנו לטובתם. וכן אם אפשר לתקן את השכן היושב לידך, כן ירבו.