אכילת־יתר עשויה לספק הקלה זמנית מכאב רגשי, חרדה ואפילו שעמום. אנחנו אוכלים עוד ועוד בתקוה שההנאה המיידית שהאוכל מספק - תימשך. אבל מה שאנחנו תאבים לו באמת הוא תענוג מתמשך, מן הסוג שממלא את הנשמה שלנו.

אוכל נועד להיות מהנה. כך שברגע שנזהה שאוכל בריא עשוי אף הוא להיות מהנה, נוכל לתת לו למלא את מקום האוכל הלא־בריא. כך ניצור הרגלי־הנאה חדשים וטובים, מן הסוג שאינו מותיר נזקים בגוף שלנו כפי שעושה הג'אנק־פוד.

בשל הפלסטיוּת של מערכת העצבים שלנו, צפויים להיסלל במוחנו עם הזמן מסלולים עצביים חדשים, והשׂובע שממלאים אותנו ההרגלים הנעימים החדשים שלנו - פרי עסיסי במקום עוגה - הולך ונעשה עמוק יותר. בפרט שהעונג אינו גורר עמו שום השלכות שליליות.

וכן, כשאנו נהנים מהאוכל הבריא הזה, זה אכן "מצפיף" את הקיבה שלנו, כך שאין בה מקום לדברים הלא־בריאים. אבל באופן כללי כשאנחנו אוכלים יתר־על־המידה - אין זה הגוף שלנו אשר רעב, כי אם הנשמה.

אם כן, כדי למלא את הריקנות שבפנים [בנוסף להמרת האוכל הלא־בריא בבריא] כדאי לנו להוסיף הנאות־מתמשכות לחיינו: בילוי בטבע, מתיחות, תרגול הכרת־הטוב, לימוד תורה ומחשבת־ישראל, ריקוד לצלילי מוזיקה אהובה, יצירתיות ועשיית חסד. עכשיו, כשאנחנו מודעים לזה, אנחנו יכולים להתחיל להתרגל להושיט ידינו אל אחת מאותן הנאות לא־אכילות, במקום אל חבילת התפוצ'יפס התפוחה, בכל פעם שאנו חשים בודדים, משועממים או לחוצים.

כשאנחנו ממלאים את ימינו במגוון מחוללי־ההנאה האחרים שהעולם שלנו מלא בהם, אזי גם הכאב הרגשי נדחק החוצה. ההנאות הרוחניות שאנחנו מוסיפים לחיינו לא נועדו להסיח את דעתנו מן המצוקות הרגשיות. להיפך - הן ממלאות את הצרכים העמוקים ביותר שלנו. דוקא אכילת־הַיֶּתֶר, עם ההפוגה הרגעית מכאבי־הלב שהיא מספקת לנו, היא הסחת־הדעת.

עלינו להתחיל להתרגל, שבניגוד למה שנדמה לנו - אין מחסור בעונג. כך יהיה לנו כוח למלא את חיינו בהנאות מתמשכות, רבות ומגוונות, קלות להשגה ופשוטות ליישום, שיחליפו את אכילות הבינג' שלנו.

התמכרויות האוכל הנפוצות מאותתות לנו שהנשמות שלנו רעבות. יש רִיק מכרסם בפנים.

מה שאנו משתוקקים לו באמת הוא העונג המתמשך שאפשר למצוא בתזונה רוחנית - שהרי כולנו ישויות רוחניות השוכנות בגופים גשמיים. אנחנו צריכים תזונה רוחנית לא פחות ממה שאנחנו צריכים תזונה גשמית, כל יום, כדי לפרוח בחיים.

התופעה של "דיאטות יו־יו" (עולים במשקל, יורדים, ושוב עולים ושוב יורדים, וחוזר חלילה) קיימת, בגלל שאנשים מנסים להפסיק לאכול יותר מדי באמצעות שיטות פיזיות ארעיות, והם חוזרים שוב ושוב אל דיאטות שונות. אלא שזהו נסיון נואש לפתור בעיה רוחנית באמצעים גשמיים; תזונה רוחנית היא זו שתטפל בבעיה!

כשאנו מרגישים צורך לאכול עוד ועוד כדי להרגע, נשאל את עצמנו שאלה אחת -שאלה שיוצרת רגע של קְשִׁיבוּת: "האם גופי הוא אשר רָעֵב או שמא זו נשמתי?". ועם מוּדעוּת־אוֹהבת נדע את התשובה. כך נוכל לספק לעצמנו תענוג מתמשך יותר מזה שיתן לנו האוכל, שחייבים לאכול כמויות ממנו בנסיון להאריך את העונג. נוכלו, למשל, לצאת החוצה ולהתנשב ממשב רוח נעים, להדליק מוזיקה ולהתמתח, לשלוח הודעת שלום לאדם בודד - מה שמתאים לנו. כך יתמלא החלל שבפנים ונשמתנו הרעבה תזרח עם התזונה שבאמת חסרה לה.

מחקרים הראו שנדרשות יותר מ-200 חזרות כדי לפתח הרגל חדש, אבל כאשר הוא נעשה בשמחה, די בעשר חזרות כדי לחווט את הסינפסות של ההרגל החדש. במילים אחרות, הדרך היעילה ביותר - והמהנה ביותר - לעצב הרגל אכילה חדש [או כל הרגל ראוי אחר] היא בהבאת תענוגים גדולים יותר ומתמשכים יותר אל תוך חיינו!

אז בפעם הבאה שבא לכם לאכול יותר מדי, נסו במקום זאת למלא את נשמתכם בתענוג מתמשך!