להכיר במעלותינו
לא נתכחש למתנות שקבלנו ולכוחות שלנו, על מנת לעזור ולהשפיע על העולם.
בשבוע שעבר בפרשת "דברים", משה מעביר את ציווי הבורא לעם ישראל שכאשר יעברו בגבול בני עשיו, אל להם לפגוע ברכושם, אלא לקנות את כל צרכיהם בכסף: "וְאֶת-הָעָם, צַו לֵאמֹר, אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי-עֵשָׂו, הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר;... אַל-תִּתְגָּרוּ בָם--כִּי לֹא-אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם,... אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף, וַאֲכַלְתֶּם; וְגַם-מַיִם תִּכְרוּ מֵאִתָּם, בַּכֶּסֶף--וּשְׁתִיתֶם. כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ, בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ--יָדַע לֶכְתְּךָ, אֶת-הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה: זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה, ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ--לֹא חָסַרְתָּ, דָּבָר."
רש"י מפרש: " "כי ה' אלהיך ברכך" - לפיכך לא תכפו (ס"א תכפרו) את טובתו להראות כאלו אתם עניים אלא הראו עצמכם עשירים". כלומר רש"י מפרש שאל לבני ישראל לעשות את עצמם עניים, לא מתוך מקום של ענווה פסולה, ולא מתוך חסכנות, כי זו כפירה בכל הטוב שהבורא השפיע לעם ישראל.
האמירה הזאת ייחודית בכך שהיא באה מהבורא ועל ידי משה. משה שעליו נאמר: "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה ענו [עָנָיו] מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.".
כלומר, מצד אחד עלינו לדעת שלא "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", וכך נשמר את הענווה, ומצד שני, עלינו להכיר במעלותינו ולא להתכחש לכל הטוב שהבורא השפיע לנו, אם בממון, בחוכמה, בבריאות, בהצלחה, או בכל דבר אחר. כשנכיר במעלותינו נוכל להשפיע יותר לאחרים, לתרום, ללמד, לעזור, לייעץ, לתת השראה לאחרים, ועוד. כשנכיר במעלותינו, נוכל להגדיל ולחזק אותן, גם בנו וגם באחרים.
כשנדע שהכל מתנת חינם מאת הבורא על מנת שנוכל להשפיע לכלל, נוכל למשוך יותר שפע לעצמנו ולעולם ועדיין להישאר ענווים.
במיוחד בתקופה זו שיש הרבה אנשים במצוקה, מחובתנו לנסות לעזור ולהשפיע, בעזרת כל הכלים שבידינו.
שנזכה לקבל על מנת להשפיע.