בפרשת השבוע (תולדות) מסופר הסיפור על עשיו המוכר את הבכורה שלו ליעקב "וְיַֽעֲקֹ֞ב נָתַ֣ן לְעֵשָׂ֗ו לֶ֚חֶם וּנְזִ֣יד עֲדָשִׁ֔ים וַיֹּ֣אכַל וַיֵּ֔שְׁתְּ וַיָּ֖קָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּ֥בֶז עֵשָׂ֖ו אֶת-הַבְּכֹרָֽה:". לכאורה נראה לנו תמוה כיצד הוא מוכר את הבכורה וכל מה שמתלווה אליה במחיר זול כל כך.

אם נשים לב, המילה בכורה (בכתיב חסר כמו בפרשה), עשויה מאותיות ברכה. כל מה שנכתב בתורה בא ללמד אותנו משהו על עצמינו ועל מציאות הבריאה. למעשה הפרשה רומזת לנו שגם אנחנו לפעמים מוכרים את הברכה שלנו עבור נזיד עדשים.

כמה מאתנו מוכנים לפגוע בברכה שבזוגיות שלהם רק בשביל לנצח בוויכוח מיותר? כמה מאתנו מוכנים למכור את הברכה שבגוף המדהים והמשוכלל שלנו רק בשביל הנאה רגעית מאוכל מתועש או עוד חטיף או מאכל שמזיק לבריאות שלנו? כמה מאתנו מוכנים למכור את האושר שלנו בשביל דיונים אינסופיים: למה עשו לי כך או אחרת ואיך דיברו עליי ככה, ואיך פגעו בכבודי ולמה זה מגיע לי? כמה מאתנו מוכנים למכור את השלווה שיש לנו עבור "הזכות" לכעוס על מישהו שעשה איתנו עוול? ועוד הרבה דוגמאות...

למעשה אנחנו מוכרים את הברכה שלנו עבור פרוטות בהרבה רגעים בחיים. כל פעם שאנו נותנים ליצרים שלנו, כמו כבוד, כעס, עצבות, עצלות, תאוות בשרים, ועוד לשלוט בנו רק בשביל הנאה רגעית, אנחנו מוכרים את הזכות שלנו לחיות חיים מלאי אושר, עוצמה, מודעות, שמחה, בריאות, אהבה וסיפוק.

אם בוחנים את זה לעומק ומוכנים להודות באמת, אפשר להגיד שאנחנו די "פראיירים". אנחנו נזהרים שלא ירמו אותנו בכסף, אבל אנחנו מוכרים את הדברים שהכי חשובים לנו עבור פרוטות.

הדרך המוצעת על מנת לא ליפול לזה, והרבה זרמים ביהדות מגיעים לזה מכיוונים שונים, היא ההתבוננות על מנת לעלות ברמת המודעות או התבודדות, וזו יכולה להיקרא גם "מדיטציה", שיחה ועוד שמות שונים לאותו רעיון. 

כותב הרמח"ל בספרו מסילת ישרים:

"צריך האדם להיות מתבונן בשכלו תמיד בכל זמן ובזמן קבוע לו בהתבודדו, מה הוא הדרך האמיתי לפי חק התורה שהאדם צריך לילך בו" (פרק ג).

"והנה לזה צריך האדם שיתבודד בחדריו, ויקבוץ כל מדעו ותבונתו על ההסתכלות ואל העיון בדברים האמתיים האלה" (פרק כא).

"וההולך בעולמו בלי התבוננות אם טובה דרכו או רעה, הנה הוא כסומא ההולך על שפת הנהר אשר סכנתו ודאי עצומה ורעתו קרובה מהצלתו. כי אולם חסרון השמירה מפני העורון הטבעי או מפני העורון הרצוני דהיינו סתימת העינים בבחירה וחפץ, אחד הוא." (פרק ב).

כלומר אדם צריך להקדיש לעצמו כל יום מספר דקות עד שעה שבהם הוא יושב במקום ללא הפרעות ובוחן את עצמו, את היום שלו, מה חשוב לו, מה הכיוון שלו בחיים, מה המטרות שלו, איפה הוא נכנע ליצרים שלו היום, מה יכול היה לעשות טוב יותר, איזה אדם הוא רוצה להיות, מה מטרותיו בחיים ואיך היום הזה קידם אותו לשם. ככל שעולים למעלה בהתבוננות, ככל שמסתכלים ממעוף הציפור על מהות החיים, הדברים הקטנים שמטרידים אותנו נכנסים לפרופורציות ואז אנחנו נוטים פחות למכור את האושר שלנו עבוד נזיד עדשים.

שווה לנסות, להתחיל בכמה דקות ביום ואז להוסיף ואז תראו את השינוי.