לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




תוכנית ב'

תוכנית ב'

תירגעו. גם אם התכנון שלכם לא הצליח, זה לא אומר שהכל אבוד.

מאת

"ובעולם הבידור... רשת NBC הודיע שמגיש תוכנית הלילה, ג'יי לנו, יפרוש. קנון או'בריין, שעד כה הגיש את תוכניות הלילה המאוחרות, יחליף ככל הנראה את מקומו."

אני משער שאלו באמת היו חדשות מצמררות עבור אנשים רבים בארצות הברית. לכל הפחות עבור משפחות לנו ואו'בריין. אני, באופן אישי, לא כל כך צופה בתכניות האלו בטלוויזיה, אז הסיפור עבר לי ליד האוזן... עד שהקריין השלים את הדיווח.

"ההחלפה תתבצע במהלך שנת 2009."

שמעתי נכון. אתם קוראים נכון... 2009.

האנשים האלה ב-NBC באמת מכינים תוכניות מראש, הא? אני לא יודע מה אתכם, אבל לי קצת קשה לדעת מה אני אוכל היום בצהריים. תשאלו אותי לאן ילכו הילדים שלי ללמוד בשנה הבאה, והבטן שלי תתחיל להתהפך. ובשיא הרצינות - אני לא יודע אפילו מה הולך להיות המשפט הבא במאמר הזה! אצלי בקושי התחיל סתיו 2005, והם כבר מתכננים את לוח השידורים של 2009.

אני לא ממש יודע איך להסתכל על זה. מצד אחד צריך להתפעל מהיערכות מוקדמת כל כך. כמו שאמר פעם מישהו: "תכנן קדימה, או שתמצא את עצמך מאחור". או כמו שלימדו אותנו חז"ל: "איזהו חכם, הרואה את הנולד" – דברים הגיוניים מאוד.

מצד שני, אנחנו חיים בעולם מלא בחוסר ודאות. תכנון מוקדם מדי נראה חסר טעם, ואפילו פזיז. המציאות לפעמים הורסת במחי יד את מגדלי התכנונים ושמה את את האנשים המאורגנים ללעג ולקלס - כשהנתונים בשטח פשוט מתהפכים… האם מצפים מאיתנו לצַפות ולהתכונן תמיד לבלתי צפוי?

אולי יש לאלוקים משהו לומר על כל זה. בעצם, הוא אומר.

ידוע היטב שהאלוקים ברא את עולמו בששה ימים. התוכנית הייתה די פשוטה. זה יהיה עולם מושלם. עולם של יופי מדהים, של הרמוניה בלתי מופרת.... חופשי ממחלוקת וטעויות. אבל, מסביר הרב אברהם פאם זצ"ל, התוכנית – כן, תוכניתו של האלוקים – השתבשה.

ביום הראשון של הבריאה אמר האלוקים: "יהי אור! ויהי אור" (בראשית א', ג'). אבל משהו לא היה בסדר. המדרש מסביר, שאותו אור היה בעל עוצמה רוחנית עזה כל כך, שהקדוש ברוך הוא סילק אותו ו"גנז" אותו לצדיקים לעולם הבא.

היום השלישי של הבריאה דרש אף הוא תיקון. האלוקים ביקש לברוא עצי פרי, שלענפיהם יהיה אותו טעם כמו לפירותיהם (שם, א', י"א), אבל לאדמה, ככל הנראה, הייתה דעה אחרת. העצים אמנם הניבו פירות, אבל הענפים 'לא שיתפו פעולה'. האדמה קוללה לאחר מכן על 'סירוב הפקודה'.

לא להאמין, אבל היום הרביעי של הבריאה הביא בכנפיו עוד חוסר שלמות. ביום זה הקב"ה ברא שני מאורות גדולים – השמש והירח. התלמוד (חולין ס' ע' ב') מסביר, שבהתחלה היו שניהם באותו הגודל. אבל, הלבנה לא יכלה לסבול את השותפות בכסא מלכות השמים, והתלוננה: "רבונו של עולם, אפשר לשני מלכים שישמשו בכתר אחד?" תשובתו של האלוקים הייתה הקטנת הירח. שוב היה צורך בשינוי.

היינו מצפים לאיזושהי קריאת צער מן האלוקים על השינויים שנדרשו בבריאת העולם. בסך הכול, הבריאה קראה תיגר על התוכניות האלוקיות, ואפילו הפרה אותן!

אבל, בדיוק להפך – עם השלמת ששת ימי הבריאה אומר הפסוק: "וירא אלוקים את כל אשר עשה, והנה טוב מאוד". מדהים. למרות כל הפגמים והתיקונים שליוו את ראשיתו של העולם, האלוקים מתאר את הבריאה לא כ"טוב" אלא כ"טוב מאוד".

בגילוי קלאסי של גמישות מוחלטת מלמד אותנו האלוקים שיעור בעל ערך רב. זה שהתוכניות שלנו לא מצליחות, עדיין לא אומר שהאכזבה היא בלתי נמנעת. צריכים רק להיות מוכנים עם תוכנית חלופית. ותוכנית ב' יכולה להיות "טובה מאוד" גם היא.

אולי תכנן האלוקים את המהלך המדויק של כשלון תוכנית א' שהוביל לתוכנית ב', כדי שאנחנו, ברואיו, נוכל ללמוד ממנו.

העובדה שה"שינויים" האלה התרחשו בבריאה, אינה מעידה בשום פנים ואופן על חוסר שלמות של האלוקים, או של תוכניתו האלוקית. אין דבר ש"מפתיע" את הקב"ה – תהיה זו כפירה ביסודות האמונה לחשוב כך. מי אנחנו שנבין את דרכי ה'? אלו הן סוגיות עמוקות ומורכבות שחייבים ללמוד ברבדים רבים. אבל ברובד מסוים, אולי תכנן האלוקים את המהלך המדויק של כשלון תוכנית א' שהוביל לתוכנית ב', כדי שאנחנו, ברואיו, נוכל ללמוד ממנו.

אתם ואני מכירים אנשים שחיים בשני קצוות הקשת. אני מכיר שני אחים, לדוגמא: אחד מגיע לשדה התעופה 4-6 שעות לפני זמן ההמראה של הטיסה שלו, בעוד שהשני מתנשם ומתנשף בשער ומתפרץ למטוס כמה שניות לפני שהדלת ננעלת. כל אחד והדרך שלו.

אבל איזו גישה מעשית יותר? "הסנונית הראשונה" חוסך מעצמו לחץ, אבל מבזבז לריק 3-5 שעות פוריות כשהוא מקופל על כסא מתכת בשער B67. "המתנשף" מפיק מכל דקה את התועלת המקסימלית, אבל בטעות פוגע עם תיק הנסיעות שלו בשלוש נשים זקנות, טס במהירות 60 קמ"ש על המדרגות הנעות, ונזקק למסכת חמצן כשהוא נוחת לבסוף על המושב האמצעי בירכתי המטוס.

אין מערכת שאין בה שיבושים, אבל דבר אחד ברור לחלוטין. בין אם אתה דומה יותר ל"מר שיקול דעת" ובין אם למר "שלוף מהמותן" – מה שחשוב הוא המוכנות שלך להוריד את הידיים מההגה ולהודות שמישהו אחר מנווט את הרכב.

אנחנו אוהבים את תחושת השליטה, אפילו אם היא רק אשליה. עינינו סורקות את הכביש לכל אורכו באינטנסיביות, בהמתנה לראות את האוטובוס המתקרב, כאילו שהראייה שלנו תשכנע אותו להגיע מהר יותר. אנחנו מרמים את עצמנו, לפעמים בעזרת פרמטרים משוכללים, כדי להשיג את ההרגשה – שלעיתים קרובות מתבררת כפנטזיה – שאנחנו האדונים האמיתיים לגורלנו. זה גורם לנו לחוש נוחיות וביטחון. הרעיון שלא אנחנו מפקדים על הספינה שלנו מפחיד אותנו, ואנו נמלטים אל עבר ההכחשה.

"היערכות יתר" היא חותמה של האשליה. כל נושא ההכנות ממחיש ומפגין את מערכת האמונה שלנו. אנחנו צריכים לצעוד קצת לאחור, ולתת למפקד האמיתי לקבוע את המסלול. מובן שעלינו לתכנן ולהתכונן, ואנחנו אמורים לעשות את זה מתוך אחריות מלאה. זה התפקיד שלנו. תהיה זו טעות לבקש או לצפות להתערבותו של האלוקים לטובתנו, מבלי שנשקיע בעצמנו את מלוא המאמצים. אבל ישנו גבול דק בין 'לעשות את הטוב ביותר', לבין 'השקעת יתר' ביכולות ההכנה המאוד-מוגבלות שלנו.

כמה פעמים אנחנו רוצים לרכוש משהו – מצלמה, או דירה, או אפילו חלוק רחצה – ולאחר כל סקרי השווקים והשוואות המחירים, אנחנו מגלים שהבחירה שלנו כבר "לא נמצאת במלאי", או כבר לא ממש עונה על הצרכים שלנו. למרבה הצער, רבים מאיתנו עושים את אותו הדבר כשהם מחפשים את בן/בת זוגם. אנחנו מחפשים, אנחנו משווים ואפילו חוקרים ומבררים... ואז יוצאים בידיים ריקות. עודף הכנות במקרה הזה מתבטא בשאיפה לשלמות. לפעמים, כדי לאפשר לה' להנחות אותנו, אנחנו צריכים לקפוץ למים ולעשות את הצעד הראשון.

לעתים קרובות אני מוזמן למסור הרצאה. לפעמים זה מרגיש כמו זכות מיוחדת, לפעמים זה מרגש, אבל תמיד גם מלחיץ (רבים מופתעים לגלות שאפילו שחקנים מפורסמים ונואמים מנוסים חווים לעיתים קרובות רמה מסוימת של חרדה לפני ההופעה – לא משנה כמה הם נראים רגועים בעיני הציבור).

בתחילת הקריירה שלי כמרצה, התבקשתי לפנות לקהל גדול למדי בנושא פנימי מסוים. ככל שהתקרבתי לשעת האפס, גאה בי המתח יותר ויותר. ואז הייתה לי הברקה: אם אני אכתוב את כל הנאום – את כל 35 הדקות שלו – מילה במילה – החרדה שלי תפחת בלי כל ספק. וזה מה שעשיתי.

ובכן, התוכנית שלי פעלה מצוין... עד לרמה מסוימת. העצבנות שלי בהחלט פחתה מכיוון שידעתי כל מילה שאני הולך להוציא מהפה, אבל המבקרים קטלו את ההצגה. רובם הגדול של המאזינים אמר שחסרו לי הלהט והכנות שהיו לי בעבר, ושפשוט לא הייתי אני. זה היה נכון. יחד עם הלחץ שהתפוגג, התנדפה גם הלהיטות שלי. זאת הייתה הפעם האחרונה שבה ניסיתי את האסטרטגיה הזאת. התכוננתי יותר מדי ושילמתי את המחיר.

לא קל להרפות, אפילו אם יש לנו אמונה אמיתית בה'.

לא קל להרפות, אפילו אם יש לנו אמונה אמיתית בה'. אבל, אנחנו מוכרחים לבטוח בו. ואחת מהדרכים הטובות ביותר להגביר את הביטחון, היא להזכיר לעצמנו את מה שהקב"ה כבר עשה בשבילנו. להשקיע כמה דקות ביום כדי לסכם את רשימת המתנות שקיבלנו באותו יום, והניסים הקטנים שעשה לנו הקב"ה.

בכך שנזכיר לעצמנו שה' כבר "הוכיח את עצמו", נוכל להעלות את רמת ההרפיה שלנו מהמושכות. אחרי הכול, הוא כבר קצר כמה הצלחות מרשימות, אז ייראה לנו הגיוני וטבעי להוסיף עוד שורה לרשימה.... נמצא את עצמנו מתכוננים באופן סביר יותר, ונשענים על תוכנית ב' בביטחון. ונפסיק לדאוג ולחשוב על תוכניות ג', ד' וה'...

נהיה מודעים לקראת מה אנחנו הולכים. נעריך כל מצב בזהירות, לפני שנחליט אם לתת לבית החרושת שלנו להתחיל לפעול במלוא המרץ, או שזה דורש פחות הכנות ממה שאנחנו רגילים. ואז נצא לדרך; ונַראה שאנחנו בוטחים באמת בידיו של האלוקים.

ואחר כך: לא ניבהל אם נצטרך להשתמש בתוכנית ב'. אפילו האלוקים עשה את זה, וזה יצא "טוב מאוד".

נכון, 2009 נמצאת ממש מעבר לפינה עבור כמה אנשים, אבל ללמוד איך להרפות מהמושכות זה תהליך לכל החיים - ואפשר בהחלט להתחיל בו עכשיו.

21/1/2006

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 8 תגובות ב-8 דיונים

(8) ל, 7/2/2006 09:44

כל הכבוד!!!

ממש מאמר יפה....

(7) פנינה, 29/1/2006 07:00

הכתבות מאוד מעניינות, משכילות עם הרבה מסר לחיים.

(6) אסק'יה, 25/1/2006 08:19

תענוג,,

ממש נהניתי לקרוא את המאמר הזה,כל הכבוד לאתר ולכותבים,חיים נפלאים לכולם

(5) אלדד, 24/1/2006 07:48

אין מילים. רק

ישתבח שמו לעד

(4) קטרין, 23/1/2006 06:56

שלב ב

מדהיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם

הצג את כל התגובות
 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub