בגיל עשרים ומשהו התחלתי להרשות לעצמי להתעניין בתחום הרוחני. עד אז, פטרתי את כל העסק כלא רציני, כמשהו לא רציונלי ולא מדעי. האמת היא, שהתחום ריתק אותי, אבל פשוט לא אפשרתי לעצמי להיפתח אליו. במשך הזמן, זה בא: קראתי ספרים רבים בנושא, עברתי מספר סדנאות וגם קצת התבגרתי.
זכורה לי שיחה שהייתה לי עם חברה. שאלתי אותה, "אז מה, כשמתים, הכל נגמר?" והיא אמרה שכן, זה מה שהיא מאמינה.
לא יכולתי לקבל את זה, לא יכולתי להאמין שזה באמת הסוף. אמנם, ניסיתי לאמץ לעצמי אמונה "רציונלית" כזו, אבל לא הצלחתי. זה פשוט לא היה הגיוני.
אט אט גיבשתי לי את דרכי והיום, אני מאמינה שהמוות הוא לא הסוף ושיש משמעות וחשיבות לחיים שלנו כאן. יתרה מזאת, אני מאמינה ששום דבר בחיים איננו מקרי ושא-לוהים נענה למחשבות ולרגשות שלנו. לדוגמה, אם נתמקד בדברים השליליים בחיינו, הם עלולים להתרבות, אבל אם נשתדל לראות את חצי הכוס המלאה, נהיה מאושרים יותר. רבי נחמן מברסלב ניסח זאת בצורה נהדרת:
"כשאתה נשאל לשלומך, אל תרטון ואל תתאונן על צרותיך. אם אתה משיב "רע לי", אזי אומר הבורא, "זהו רע בעיניך? אראה לך מהו רע באמת!" כשאתה נשאל לשלומך, ולמרות צרות או ייסורים, אתה משיב, "טוב", אזי אומר הבורא, "זהו טוב בעיניך? אראה לך מהו טוב באמת!".
אין מקריות
לאור האמונה שלי שדבר אינו מקרי, במצבים שונים לא פעם צצה במוחי השאלה, "מה עליי ללמוד ממצב זה?". למשל, בפקק. "מה עליי ללמוד מהפקק הזה? למה זוּמן לי מצב זה, בו עליי לבלות שעות כה רבות בדרכים?" באמצע מריבה עם בעלי, כשהילדה צורחת ללא הפסקה, כשקשה לי בעבודה, כשאימא מרגיזה אותי, כששוב לא זכיתי בלוטו (...) וכן הלאה. במצבים כאלה, אני מנסה "לראות את התמונה השלמה".
גם הפיטורין השניים היו מתנה – הם אפשרו לי להקדיש זמן ללימודים ולסיים את עבודת הגמר שלי.
פעמים רבות, הצלחתי לעשות זאת. לדוגמה, כשפוטרתי לראשונה מעבודתי, הצלחתי לראות את המתנה שהוענקה לי בכך, כיוון שקיבלתי פיצויים – סכום כסף לו נזקקתי מאוד. מתנה זו הייתה נפלאה במיוחד, כיוון שחודש לאחר שפוטרתי, חזרתי לעבוד באותו מקום. מה עוד יכולתי לבקש? נראה היה, שא-לוהים נענה לרצוני ו"סידר לי" גם את הכסף וגם את העבודה.
גם הפיטורין השניים היו מתנה – הם אפשרו לי להקדיש זמן ללימודים ולסיים את עבודת הגמר שלי. הם גם שחררו אותי מעבודה שהייתי "תקועה בה" – עבודה שאותה לא הייתי עוזבת מיוזמתי. כך, שלמרות ההלם הראשוני (הייתה זו הפעם השנייה שפוטרתי מאותו מקום עבודה), מהר מאוד הצלחתי לשנות את נקודת המבט שלי. למען האמת, לאחר ההלם הראשוני הייתי אפילו באופוריה של שמחה והכרת תודה עמוקה על ההזדמנות שנקרתה לידי.
היה זה כאילו א-לוהים שמע אותי, מבלי שאני העזתי להודות בפני עצמי על רצוני. כלומר, הייתי זקוקה לכסף ולכן, למרות תחושות התסכול שלי במקום העבודה, לא הייתי פונה אליו ומבקשת, "אתה יכול בבקשה לארגן שיפטרו אותי?" אולם, א-לוהים קרא בי כבספר פתוח – הוא לא נזקק לכך שאנסח במילים את רצוני – הוא פשוט ידע מה הדבר הנכון ביותר עבורי. למעשה, הוא שחרר אותי, גם אם ברגע הראשון לא ראיתי זאת.
פעמים רבות אנחנו משתוקקים לדברים מסוימים ולפעמים אפילו מנסים לקבוע איך הם יגיעו אלינו. אולם, למאורעות החיים יש כוח ותבונה משלהם ולעתים, המתנה טמונה בכך שאיננו מקבלים את מה שאנו רוצים. לדוגמה, אולי זה בעצם לטובתי שאני לא זוכה במיליוני שקלים בלוטו – אולי זכייה כזו תוציא אותי מהאיזון, אולי היא תגרום לי לריב עם כל אהוביי וכן הלאה.
כך שכשאני רואה את התמונה הרחבה יותר, אני מסוגלת להכיר תודה לא-לוהים על מה שהביא אליי ועל האופן בו הוא מסייע לי לצמוח ולהתפתח.
אולם, לא תמיד זה מצליח. לדוגמה, השאלה, "מה עליי ללמוד מהפקק הזה ומדוע אני מבלה זמן כה רב בפקקים?" טרם נענתה. עדיין לא הצלחתי להבין מה השיעור שלי בנושא זה (אם יש לכם רעיון, אשמח לשמוע...). כמו כן, לא תמיד אני מצליחה להבין את המסר שבכייה של בתי מנסה להעביר לי...
חבילה אישית ביותר
לא פעם, אני תוהה גם מה השיעור שהאנשים שאני פוגשת במסגרת עבודתי כמתמחה בפסיכולוגיה שיקומית צריכים ללמוד. הכוונה בעיקר לאנשים שצריכים להתמודד עם אתגר: אובדן, מחלה, אירוע קשה שעבר עליהם וכן הלאה. לפעמים, אני חושבת שאני יודעת את התשובה: הנסיבות זומנו להם בתור הזדמנות לצמוח מבחינה אישית ולהגיע לדרגת התפתחות רוחנית גבוהה יותר. אבל לא פעם אני חושבת, שהדרך העומדת בפניהם כה קשה! ואז אני מודה לא-לוהים על כל מה שיש לי.
אמנם לכל מצב יש את ה"שיעור" שלו, אבל לא תמיד אנו רואים זאת.
למעשה, זו דרך טובה שאני יכולה להשתמש בה, גם כשאני רואה סביבי אנשים שחייהם נראים לי קלים יותר משלי. במילים אחרות, כשאני חוטאת בהשוואות ורואה סביב אנשים שנראים עשירים, יפים, מוצלחים ומאושרים יותר ממני, זה הזמן להזכיר לעצמי שהחיים שלי נועדו לי ושכל אחד יכול לבחור לעצמו את הדרך שלו. כמו כן, חשוב לזכור שגם אם חייהם של אחרים נראים לי קלים יותר, לעולם אין לדעת. שכן, כידוע, לכל אחד יש את ה"חבילה" שלו.
אמנם לכל מצב יש את ה"שיעור" שלו, אבל לא תמיד אנו רואים זאת. לא פעם, אנחנו שבים ונכנסים אל אותם מצבים, אותן מריבות, אותם קשיים – בדיוק מסיבה זו – כיוון שאיננו מבינים את ה"שיעור". כששוב אנו מתעצבנים על אותם דברים, כששוב אנו נתקלים באותם מחסומים – זה הזמן לעצור, לקחת צעד אחורה ולנסות להסתכל על הדברים בצורה אובייקטיבית יותר. כלומר, זהו בדיוק הרגע המתאים לקחת פסק זמן ולשאול את עצמנו, "מה עליי ללמוד ממצב זה?"
לא תמיד התשובה תגיע בקלות. לא תמיד נאמין שזו התשובה וייתכן גם שהתשובה לא תהיה נעימה לשמיעה. אולם, אני מאמינה שעצם ההתבוננות שלנו בעצמנו ובחיינו, יש בה ערך רב. וה"שיעור" – גם הוא יתגלה בסופו של דבר, בדרך זו או אחרת.
(26) אנונימי, 28/7/2012 20:25
עדיין לא הצלחתי להבין מה השיעור שלי בנושא זה (אם יש לכם רעיון, אשמח לשמוע...).
כל החיים אנחנו ממהרים ועסוקים ואין לנוזמן לחשוב על עצמינו וייעודינו בחיים . ובפקקים אם כל זה שזה מעצבן זה הזמן היחיד שלא עסוקים בעבודה בבית וכו' זמן יחיד שיש לנו בלי הפרעות לחשוב ולחשוב לעומק על החיים שלנו ומה אנו עושים בהם..
(25) חיה, 18/7/2012 09:57
מה עושים בפקקים?
יש לי דוגמא לעניין שאלתך "מה ה רוצה ממך בפקקים הארוכים"?מסופר על אבא אחד שעשה סעודה לרגל סיום כל התלמוד הירושלמי ומי שמבין יכול להתפעל שאלו אותו איך עשיתה את זה?והוא סיפר שכל לילה כשהיה קם לתינוקות שלו שבכו היה מנדנד אות ובולע עוד קטע בגמרא וכך גידל כמה ילדים כשכל רגע בלילה מנוצל ואלו היו התוצאות !!! גדול מהחיים
(24) , 24/10/2009 09:37
לקח לי הרבה זמן להבין שהכול בא מלמעלה... אך עדיין לא מבינה למה?
בהיותי מבוגרת כיום, עברתי די הרבה שעורים בחיים, כל פעם היתפללתי לאלוהים..ביקשתי עזרה.. אך לא הגיע. הדבר הנורא מכולם לראות את הסבל הבריאותי של אימי, מהיותה צעירה ועוד הסוף שקיבלה זה ליפול לידי ולראותה מדרדרת בריאותית עד שניפטרה, לא הבנתי למה הגיע לה? איזה שעור היתה צריכה לקבל על כל חיי הסבל שעברה? השקט שמצאתי לעצמי זה להאמין שזה רצון האל והגורל. בכל זאת שואלת למה? כניראה שהתשובה לא תגיע....
'שומר פְּתָּיִים ה' ', 16/7/2012 10:02
לא די בכוונתך, שכן יש לשים לב אף לניסוח.
בסוף דבריך כתבת "רצון הא-ל והגורל" לכאורה יש במשפט כזה- כפירה. הרי ברור הדבר שיש רק יישות אחת והיא הא-ל יתברך. הוספת המילה "הגורל" למשפט, זה בעצם לומר שיש יישות נוספת שקובעת, וברור שאין בזה אמת כלל. לכן נראה לענ"ד שניתן היה להסתפק בכתיבת "רצון הא-ל יתברך" ותו-לא.
אנונימי, 30/7/2012 12:36
אפשר היה למצוא כלכך הרבה דברים יפים בכתבה
חבל שאת קטנונית ממש כל הכבוד שמצאת דבר "שלילי" בכתבה הנפלאה הזו
(23) מור, 19/10/2009 21:04
1
אולי הזמן שבילית בו בפקקים או זה שנתן לך את הזמן לחשיבה ולכתוב את טור זה? =)
(22) אנונימי, 18/10/2009 22:06
פקקים...
כניראה שיעור למידת הסובלנות...
(21) אמא3, 18/10/2009 20:22
פקקים, פיטורים ,והשיעורים הקשים באמת...
גם אני כמוך בדרכי הרוחנית למדתי להאמין ששום דבר הוא לא מקרי . לחיות בדיאלוג עם אלוקים על כל המצבים בהם מצאתי את עצמי, כמו פיטורים ששמחו אותי מאד וכו' ולנסות לפתור את החידה - מה השיעור שלי? עד שנלקח ממני בני הצעיר. אני מצליחה לראות מידי פעם שהשם מאותת לי שזוהי דרכו של העולם וכך היה צריך להיות, ואני כן מרגישה בגדילה רוחנית. אבל יש פעמים בהם אני תוהה - לא יכולת להביא אותי לאותה הנקודה בלי האובדן?
(20) TO ANON, 18/10/2009 19:17
MR. ANON תגובתך ממש לא לעיניין
(19) אנונימי, 18/10/2009 12:09
גם את לא יודעת מה את רוצה!!!!!
פיטרו אותך-מה יש להבין את בעצמך צריכה לדעת למה פיטרו, מה את רוצה מאלוהים....! למה את בפקקים? כי את בפקקים, כי יש עוד אלפים באותה דרך לעבודה שלהם, אז מה את רוצה מאלוהים ? הוא זה שצריך להסביר לך למה את בפקקים? ולך לבד אין שכל להבין? כדאי שתארגני לך את הראש קודם.
(18) מיכל, 19/4/2009 04:56
למה מבלים הרבה זמן בפקקים ?
איריס שלום, נהנתי לקרוא את המאמר שלך ומאוד הזדהתי. נראה שכולנו בדרך זו או אחרת עוברים את אותם חוויות.
לדעתי, "מזמנים" לך הרבה פקקים אולי משום שאין לך הרבה זמן איכות עם עצמך וזו יכולה להיות בדיוק ההזדמנות שלך "לבלות" עם איריס, לשאול שאלות, לבדוק ולהעמיק בדברים שאת לא מתפנה אליהם במהלך החיים שלך כרגע. אולי גם זה הזמן לבקש ולהתפלל .. שיהיה לך כל טוב.
(17) דוד, 1/3/2008 09:38
לימוד מפקקים בתנועה
ניתן אולי ללמוד, שיש גם כאילו פקקים בחיים במובנים שונים כגון: אטימות, חסימות,כעסים המהווים פקקים להבנת הדברים או האנשים ,ואולי גם: שבסביבות הפקקים מצויים אנשים עם מצוקות החוסמים מעברים האמורים לחבר בין אנשים...וכו'. אבל, השאלה הגדולה: אין לפעמים מתגברים על הרגשות קשות שבעצם סותמים מעצם משקלם הכבד לעומת ההיגיון הקיקיון?
(16) אריק, 18/2/2005 01:37
אני מניח שה"שיעור" מהשהיה בפקק הוא העבודה שזמן זה נותן לך את ההזדמנות לחשוב על ה"שעור" העולה מאירועים אחרים שיש לך בחיים ועושה רושם שאת מנצלת את ההזדמנות. קשה להאמין שבזמן שהבת בוכה (או מילוי שאר המחויבות שיש לך) הייתה לך את שלוות הנפש לעשות חשבונות כאלו. גם זו לטובה......
(15) דרורית מתוקי, 14/12/2004 02:07
השיעור בפקק
איריס שלום,
קראתי את המאמר שלך, נהניתי והסכמתי עם כל הכתוב.
גם אני עברתי חויות דומות של פיטורין שבעצם באו להעצים אותי, לקדם אותי לדרך חדשה ולהפנות אותי למקומות טובים ומרתקים.
לגבי השיעור שיש בפקק, אישית אני הבנתי מספר דברים:
א. עלי לתרגל סבלנות וסובלנות
ב. מעניקים לי זמן אכות לעצמי בו אני יכולה לתכנן את היום, לשמוע מוזיקה ולהנות
ולפתע הפקק מתקצר במהירות.
(14) ערן, 7/11/2004 18:35
למידה מפקק
שלום לך.
שאלת מה אפשר ללמוד מפקק...
תנסי להסתכל לאיש הראשון בפקק ובאחרון שעכשיו הצטרף..
כיצד הראשון מרגיש?
יש כאלו שהם אחרונים ויסעו בשקט אחרי כולם ,וישנם את המתחכמים שיעקפו בכל מצב שתזדמן להם פירצה...
חשוב לשים לב שכולם בסוף יגיעו לסוף הפקק והזמן שימתינו בערך שווה לכולם..
השאלה איך עבר הזמן היקר הזה(למרות שחלק לא יודעים להעריכו)האם הצלחת לרסן את עצמך ולזרום בשקט ומצד שני לא לעבור את זה כעוד המתנה לתור בסופר...
אחרי שאתה שומר כ"כ הרבה זה נותן לך מבט שונה לגמרי על המושג המתנה,וכל המתנה,קטנה ככל שתהיה מנוצלת כזמן פרטי למחשבות ברומו של עולם או סתם ארגון של שאר היום/שבוע..
(13) אנונימי, 16/8/2004 14:33
שיעורים בחיים
איריס שלום!
את כותבת במאמר (הנפלא,אגב) שאת שואלת את עצמך "מה הם צריכים ללמוד?" ואת מתכוונת לאנשים המתמודדים עם אתגר
"לא פעם, אני תוהה גם מה השיעור שהאנשים שאני פוגשת במסגרת עבודתי כמתמחה בפסיכולוגיה שיקומית צריכים ללמוד. הכוונה בעיקר לאנשים שצריכים להתמודד עם אתגר: אובדן, מחלה, אירוע קשה שעבר עליהם וכן הלאה. לפעמים, אני חושבת שאני יודעת את התשובה: הנסיבות זומנו להם בתור הזדמנות לצמוח מבחינה אישית ולהגיע לדרגת התפתחות רוחנית גבוהה יותר. אבל לא פעם אני חושבת, שהדרך העומדת בפניהם כה קשה! ואז אני מודה לאלוקים על כל מה שיש לי"
אני רוצה להתייחס לקטע הזה.אני מרגישה ממש שאת מדברת עליי,מכיוון שחליתי בסרטן לפני מספר שנים,וכן,אני יכולה לומר בפירוש שהנסיבות זומנו לי ע"מ שאתפתח רוחנית (ואכן התפתחתי...).הנסיבות הכריחו אותי לסטות מהנתיב השגרתי של החיים (עבודה,חבר,לימודים) ולשאול את עצמי שאלות שבחיים לא הייתי מעיזה לשאול,ללמוד על עצמי דברים שאולי היה לוקח לי 50 שנה ללמוד,וזה זימן לי מפגשים כ"כ מרתקים עם אנשים מיוחדים ומעניינים שכפי הנראה לא הייתי פוגשת אם הייתי ממשיכה בנתיב ההוא...
את שואלת לגבי השיעור אותו הם צריכים ללמוד.כל אחד צריך ללמוד את השיעורים שלו,אבל,תחשבי למשל על "קבלה". אדם שצריך ללמוד לקבל מהזולת,ובשום פנים ואופן לא מוכן לקבל, הנסיבות בהן הוא תלוי בזולת ומוכרח לקבל הן כורח המציאות (עקב מחלתו/פציעתו), וברגע שהוא מקבל מהזולת,ורואה שזה לא נורא כ"כ,הוא בעצם למד את השיעור שלו...
בקשר לדרך הקשה שעומדת לפניהם: הפגיעה שלי הייתה מאוד קשה,ונזקקתי לשנה וחצי אינטנסיביות של פיזיותרפיה, הידרותרפיה, ריפוי בעיסוק ועוד.קשה,לא? תלוי מי קובע. לפני הפגיעה שלי הייתי בחורה בריאה,שירתתי בצבא ולא היו לי שום מגבלות פיזיות. היום יש לי.ועם זאת,אני יכולה לומר שהחיים היו יותר קשים אז (!!). בקיצור,הקושי הוא סובייקטיבי...
איך אמר מישהו חכם "צריך לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה",וזה מה שאנחנו צריכים לעשות,כי הכול לטובה בסה"כ!!
אז תודה לך על המילים המרגשות,ואני מאחלת לכולם אושר,בריאות ושמחה.
(12) לירן שריקי, 16/5/2004 14:11
תגובה למאמר
תודה לך כתבת נפלאה,על מאמר כל כך נכון ואמיתי,כל כך קרוב ואישי.ואכן את צודקת,
אם נעצור רגע ונבין,נחשוב על מעשינו ונבחין,ונדע שהחיים הם כיף וגם קושי,למידה אין סופית והמון יופי.
וזה מסתכם שהכל נובע מהמחשבה,מהגישה ומהכוס המלאה.
אני מאחלת לכולם המון הצלחה,אהבה אין סופית ותחושת סיפוק והגשמה.
(11) neta, 2/4/2004 18:33
תודה על מאמר מופלא
(10) שי כרמל, 21/2/2004 03:42
"את או אני"
היה נדמה לי שכמעט כל מה שקראתי במאמר "אני בעצמי כתבתי"פשוט לא יאומן ,איזה תפיסת עולם זהה יש בעולם בין אנשים מסוימים...
(9) דפנה, 2/2/2004 06:35
תודה
תודה על המילים החכמות.
(8) פביאן, 24/1/2004 13:15
לראות את התמונה שלמה
ההשגחה העליונה מקשיבה לנו ולתפילתנו בכל אשר נפנה ונבקש, אולם כמי שנמצאים על הקרקע זוויות ראיתנו צרות מלהכיל את התמונה כולה.
ולו רק טיפסנו לקומה אחת או קומותיים מעל מיקום הימצאנו הנוכחי, יכולים היינו לראות מעט יותר ומכאן שגם בקשתינו לשינוי ממהשגחה העליונה היה משתנה.
לבסוף מגלים היינו כי בקשתנו אינה מבוססת באמת על הרצון לקבל אלא על המה שצריכים אנו לקבל.
ההשגחה העליונה ממקומה (בקומה העליונה ביותר) שומעת ומקשיבה לכל אחת מהרצונות שלנו ובפועל מעניקה כהזדמנויות בחירה מה שאנו צריכים לאותו רגע נתון בזמן כדי ללמוד להבין ולהכיר תודה.
תודה לך על המאמר הנפלא.
(7) שלמה, 8/1/2004 11:09
חבילה אישית
מסופר שבעיירה מסויימת יצא כרוז: בעוד 3 ימים יבוא המשיח ויקח את כל הצרות שלנו. כל אחד מוזמן לצרור את צרותיו בחבילה ולהניח במרכז העיירה. עברו 3 ימים והמשיח לא הגיע... יצא שוב כרוז שכ"א מוזמן לקחת את חבילתו כי המשיח עדיין מתעכב.
ברור שכל איש יכול היה לקחת חבילה כל שהיא אחרת מזו שהניח אבל מה מתברר? כל אחד אומר:"עם החבילה שלי אני מסתדר רק אותה אקח".
(6) חמדת, 3/11/2003 17:39
בקשר לשאלה מדוע אנו מבלים המון זמן בפקקים...
אבא שלי....
היה אמור להגיע ממקום שבאיזור נתניה...
הוא הלך לאיזה כנס מהעבודה..כשאנחנו נסענו כל המשפחה לאזכרה של בנדוד שניפטר בהיותו בן 14 לפניי שנה.. בכוכב יאיר
ואבי היה צריך להגיע עם האוטו שלנו מהכנס הזה ישר לאזכרה
האזכרה כבר התחילה...ואבא שלי עוד לא הגיע..בסוף אבא שלי הגיע רק אחריי שניגמרה האזכרה וכל המשפחה המורחבת הלכה לבית של דודים שלי בכוכב יאיר..גם שם הייתה תוכנית..
אבא שלי ספיר לנו שהוא איחר כל כך כי הוא ניתקע מרחק קצר ליד כוכב יאיר בפקק של המווון זמן..לא זוכרת כמה בדיוק.
והוא אמר שהוא "במקרה"(או שלא במקרה) שמע כל הדרך רדיו בשיעור של איזה אדם מיוחד שהוא לא הספיק לשמוע מה השם שלו,
אבל הוא דיבר על נושא שבדיוק נגע לליבו של אבי...והטרידו זמן רב...
ופתאום הקב"ה החליט שיהיה פקק אחד ארוך במיוחד ובדיוק אבא שלי ייתקע שם ובדיוק בזמן זה הפקק שאבי ניתקע בו יהיה תוכנית
והתוכנית הזאת תהיה תוכנית שממש משמים נועדה להיות לאבא שלי שיישמע אותה.
פשוט מ-ד-ה-י-ם!!!!!!!
אני מצטערת אם לא הסברתי את עצמי מספיק טוב וברור...ככה אני..
אז רק טוב שיהיה וחיים מאושרים ומדהימים!!!
והלוואי הלוואי הקב"ה יגלה לנו בברור את מטרותיו ושנוכל להתחזק ולהבין או רק לנסות לפחות,מה הם מטרותיו ,מדוע איך ולמה?!
אז להתראות ולילה טוב
(5) אנונימי, 31/10/2003 11:54
כתבה מעולה ומעניינת
כתבה ממש ממש טובה... אני בדיוק הייתי חייב לקרוא כתבה מהסוג הזה כי החיים שלי לא ממש מסתדרים וקשה לי אם זה...נתת לי המון חומר למחשבה והמון פתרונות לבעיות...תודה
(4) מעיין, 31/10/2003 03:07
אני כ"כ מסכימה איתך איריס
כשקראתי את הכתבה פשוט הרגשתי כאילו אלה מילותי שלי!
אני ממש מתחברת אליה ואותן מחשבות בדיוק עולות גם בראשי שלי במצבים כאלה.
(3) מיכל כהן, 28/10/2003 13:50
הפקקים.. הפקקים...
אני דווקא חושבת שפקקים זה דבר נפלא! עד כמה שזה נשמע לך מוזר פקקים יכולים להביא תועלת רבה בחיי היום יום..
מישהו חכם (אני חושבת שזה הרבי נחמן מברסלב) אמר שאדם זקוק לזמן איכות עם עצמו.. הוא אמר שאדם צריך שעה ביום להתבודד לבד עם עצמו. אבל מה, בחיי היום יום קשה לנו למצוא לנו זמן להיות לבד לעשות סדר במחשבות או כל דבר אחר שהלבד מעניק לנו.. זה מתחיל בבוקר.. קמים מהר מהר.. להלביש את הילדים... להכין סנדוויצ'ים לבית הספר.. להתלבש מהר מהר לעבודה.. ארוחת בוקר... להסיע את הילדים לבית הספר... לנסוע לעבודה מהר מהר ולא לאחר.. אחר כך עבודה... טרדות ובלאגאנים.. חזרה הבייתה... חוגים לילדים.. אורחים של הילדים... שעורי ביית... ארוחת ערב...מקלחות... להשכיב את הילדים... לסדר את הביית...כביסות וזמן אייכות עם הבעל או האישה... וכך יום רודף יום.. וכאן נכנסת לתמונה האימרות: "כל דבר טובה" ו"התמונה המלאה".
בפקק של הבוקר יש לך זמן להרגע מהלחץ של הבוקר לחשוב בסבבה לשמוע מוסיקה ולשיר באוטו.. ולהגיע בראש נקי לעבודה.. בפקק של אחר הצהריים את יכולה להיות לבד עם עצמך..לחשוב על כל הדברים הנפלאים שקורים בעולם.. לנסות למצוא פתרונות לבעיות.. לחשוב על עצמך.. על איך את יכולה לשפר.. לעשות סדר...לדבר עם בורא עולם.. לשמוע מוסיקה ולהרגע אחרי יום מתיש של עבודה.. לעשות סוויץ בראש מהעבודה לבית.. ולהגיע בראש נקי הביתה.. עם סבלנות וחיוך! מה שלמדנו כאן זה כמו שאמרת למעשה.. פקק יכול להיות לטובה אם רק נסתכל על התמונה המלאה (-:
(2) נתנאל, 27/10/2003 14:09
שיעור לחיים
במאמר הזה יש שיעור מאוד חשוב לחיים.. אני אישית קיבלתי אותו וראיתי בדיוק כמוך איך קורה שאני מתמודד עם אובדן מסוים ומה כל כך טוב בזה?
מתוך אותו ניסיון אני יכול להגיד היום שכל דבר שקרה לי בחיים קרה לטובה.
בקשר לשאלה שלך אני יכול רק להגיד לך שהחיים מלאי אפשרויות ואולי לשיעור אין ממש "שיעור" אלא יש לו מטרה. ואולי תביני את המטרה ואולי לא.
אולי תראי שאם היית מגיעה בזמן היית מעורבת בתאונה קטלנית ח"ו..
לכן, גם אם את לא מבינה את המטרה תמיד תדעי שהיא טובה וטהורה.
(1) רינת, 26/10/2003 06:21
הרבה חומר למחשבה
האם באמת ניתן לעצור בכל שלב בחיים ולנסות לראות את התמונה המלאה? המאמר שלך גרם לי לרצות לנסות...