בספר הזוהר בפרשת השבוע (נשא) נכתב לפני כאלפיים שנה "ומשום שעתידים ישראל לטעום מעץ החיים שהוא ספר הזוהר הזה, יצאו בו מן הגלות ברחמים". ואכן אנו רואים אנשים בדורנו שנוהרים ללימוד ספר הזוהר ועוד ספרי מחשבה וחכמה יהודית יותר מאי פעם.

על איזו גלות מדובר? ובכן, אמנם אנו מרגישים שאנו נמצאים במדינה חזקה ובטוחה וששבנו לארצנו הגשמית, אך עדיין לא זכינו לבחינת ארץ ישראל ברוחניות. גלות אישית זהו מצב שבו אדם רחוק משורש נשמתו. זהו מצב שבו אדם כועס, מרוכז רק בעצמו, נעלב, עצוב, פוגע באחרים, נתון להתמכרויות שונות, בוגד, משקר, גונב, מפחד, מלקה את עצמו, ועוד, ועוד.

אדם שמחובר לנשמתו הוא תמיד מאושר, גם כשקשה, הוא חושב על הכלל לפני שהוא חושב על עצמו, הוא יצירתי ומלא באהבה לכל הבריות. וכל עוד אנחנו לא שם, אנחנו בגלות.

גלות עם ישראל זהו מצב שבו אנחנו מפורדים כעם, מסוכסכים ועסוקים בהכפשת הזולת. נזכה לבחינת "גאולת ישראל" הרוחנית כאשר נהיה מאוחדים כעם, כאשר רוב העם יצא מהגלות האישית שלו.

מה זה "לצאת ברחמים" מהגלות? כאשר אדם מתחיל להתעלות מעל עצמו בכוח הבחירה והמעשים שלו ומתוך ראיה מפוכחת של המציאות וכוח הרצון שלו מושך אותו מעלה בעשייה, לימוד והתעלות.

ההיפך מזה, זה "לצאת מהגלות בדין". זהו מצב שאדם חוטף מכות כמו סכסוכים במשפחה ובעבודה, מחלות, כישלונות, דיכאונות, אכזבות, פציעות עד שהוא מבין שאין לו ברירה והוא חייב להשתנות ולשנות משהו בעצמו. במקום שיימשך אל האור הוא נדחף על ידי החושך, במקום רצון לצמוח, הוא מונע מהרצון להימנע מייסורים.

אנו רואים שיש אנשים שעד שלא חוטפים מכה רצינית לא מפסיקים לעשן, לא מתחילים לאכול בריא, לא עושים כושר, לא לומדים על זוגיות, לא מטפלים בעצמם וכדומה. חבל לחכות עד שדברים כאלו יקרו. כדאי להתחיל טיפול מונע.

הלימוד בספרי חכמה יהודית, לבד או בחברותא או שיעור, פותח את הלב והנשמה ומעורר את הרצון להתעלות, להכיר את עצמינו, להשפיע טוב לזולת, לחייך, לאהוב ולצאת מהגלות עם חיוך :)

שווה להתחיל עם כמה דקות ביום ומשם להתקדם.