בפרשת השבוע (ויקרא) נכתב: "דַּבֵּ֞ר אֶל-בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם אָדָ֗ם כִּֽי-יַקְרִ֥יב מִכֶּ֛ם קָרְבָּ֖ן לַֽיהוָֹ֑ה מִן-הַבְּהֵמָ֗ה מִן-הַבָּקָר֙ וּמִן-הַצֹּ֔אן תַּקְרִ֖יבוּ אֶת-קָרְבַּנְכֶֽם". נשאלות פה כמה שאלות. קודם כל למהנכתב "אדם"? בד"כ כתוב "ונפש כי תקריב", "ואיש כי יקריב" ולא כותבים אדם. למה נכתב "מכם"? אנחנו אמורים להקריב חלילה אדם? למה נכתב "בהמה"? המילה בהמה כבר כוללת בקר וצאן, אז למה הכפילות?

למעשה הקורבנות ניתנו כברירת מחדל. הבורא טורח להסביר שאין לו כל חפץ בקרבנות. "הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים." (שמואל א', ט"ו, כ"ב). "לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה'" (ישעיהו א', י"א). יש הרבה סודות מאחורי הקרבנות, אך משה בא להסביר פה שהבורא מעדיף דווקא משהו אחר.

הרבה פעמים כשקשה לנו עם משהו או שאנחנו לא מצליחים, או ששואלים אותנו למה התנהגנו בצורה כזו או אחרת, אנו אומרים שאנחנו רק בני אדם, מלשון בשר ודם, או אֲדָמָה. וזה בעצם התירוץ שלנו לחוסר השתדלות וחוסר רצון להתעלות מעל עצמינו.

אך למעשה אדם זה מלשון "אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן" (ישעיהו, י"ד, י"ד). אם אדם היה רק יודע מה הוא. שיש לו נשמה מעולמות רוחניים גבוהים מאוד, חלק אלוקי ממעל ממש, שיש לו פוטנציאל אינסופי, שכל העולמות הרוחניים נבנו בדמותו ושהוא כולל את כולם. לו רק אדם היה יודע לאן הוא יכול להגיע... מספיק להסתכל על כל האנשים המצליחים לאורך כל ההיסטוריה, בכל אחד ואחת מאתנו יש את הפוטנציאל הזה אם רק נשכיל להשתמש בו. אדם צריך לשאוף לשיווי צורה לבורא, להידמות לו, לדבוק בתכונותיו ומידותיו ולהתעלות מעל הגשמיות שבאדם.

אך אם אדם מסרב לראות זאת, ומעדיף להיכנע לתאוות הנמוכות שלו המכונות תאוות בהמיות, או להימשך אחרי מה שנקרא בקבלה, הנפש הבהמית שלו, אז עליו נאמר תבוא בהמה ותקריב בהמה. ולכן הכפילות "מִן-הַבְּהֵמָ֗ה מִן-הַבָּקָר֙ וּמִן-הַצֹּ֔אן". האדם שנכנע לנפש הבהמית שלו (מן הבהמה), יצטרך להקריב בקר וצאן.

הנפש הבהמית שלנו היא זאת שאחראית על התאוות הבסיסיות שלנו, התאווה לכבוד, לכעס, לעצבות, למין, למזון, לרכילות, לעצלות, ועוד. כל עוד היא בשליטה ובמידה מסוימת, היא נצרכת לקיום, שהרי אנו מצווים לאכול ולהתרבות. אך הבעיה שהיא כשהיא משתלטת עלינו.

לכן אנו מצווים פה להקריב מעצמינו את הנפש הבהמית שלנו, את התאוות והרצונות הנמוכים שלנו, את הרדיפה אחר כבוד, את הכעס, הגאווה ועוד. זאת על מנת לממש פוטנציאל הרבה יותר גבוה, על מנת להתעלות ברוחניות ולהרגיש עונג עילאי, להיות ברמת מודעות גבוהה, להתחבר לבורא ולהרגיש ולראות את מהות הבריאה, הקיום ותפקידנו בה. אנחנו מצופים להיות אדם מלשון אדמה לעליון.

לו רק נשכיל לזנוח פרוטות על מנת לאפשר לנו לקבל שפע בל יתואר.