זוכרים את הימים הנוראים? זוכרים את האווירה של דף חדש?

רק לפני חודש עברנו את ראש השנה ויום כיפור, התחלה חדשה, המון רצון טוב להשתפר ולהיות יותר טובים. אבל "אחרי החגים הגיע" - חוזרים לשגרה, החיים זורמים, אתגרי היום יום, ועם כל הרצון הטוב, למי יש כוח וזמן להתעסק עם צמיחה אישית ושיפור עצמי?!

ואז מגיעים ימים נוראים. סוג אחר של ימים נוראים.

האירועים הקשים של התקופה האחרונה ודאי משפיעים על כולנו. אז מה אפשר לעשות?

איך מגיבים? האם מתעקשים להמשיך כרגיל, או שנותנים לזה להשפיע עלינו?

ביהדות, "תיקון המידות" (עבודה על תכונות הנפש של האדם) תופס חלק מרכזי ומהותי ביותר.

אחת המידות החשובות ביותר היא תכונה שמופיעה בפרקי אבות, בקטגוריה של "דרכים שהתורה נקנית בהן", והיא נקראת: "נושא בעול עם חברו".

הכוונה היא היכולת להשתתף עם האחר בקשיים שלו ובמה שעובר עליו. זה כמובן יכול להיות על ידי מעשים, לעזור מבחינה כספית, לבקר, לעודד, להקל מהקושי, אבל החלק החשוב הוא ההרגשה הפנימית, באמת להרגיש את השני ולחוות אתו את ההתמודדות. 

נדמיין לעצמנו שאח או אחות שלנו היו מעורבים בפיגוע, איך היינו מרגישים? ודאי שכל אחד היה מרגיש את מה שעובר על בן משפחתו בעוצמה שונה לגמרי מאדם זר. התחושה היא כאילו שזה קורה לך. לא היית יכול להמשיך בשגרת יומך מבלי לפנות זמן לאיזו שיחת טלפון, לביקור, לברר מה נשמע. בני המשפחה הם חלק מאתנו, ומה שעובר עליהם משפיע גם עלינו.

עם ישראל הם משפחה אחת גדולה! לא רק באופן מליצי, אלא כל יהודי ויהודיה הם בני משפחה של כל אחד ואחת מאתנו!

אם נצליח לחזק אצלנו את התובנה הזאת, אפילו במעט, ולהשתתף בצורה מוחשית במה שעובר על בני משפחתנו המורחבת, בעצם נישא בעול עם חברינו. כך נגיע לתיקון ולשיפור המידות באופן אישי, וכן להרגשת אחדות מחוזקת ברמה לאומית.

יהי רצון שבעזרת האחדות והאחווה בינינו נזכה גם לשמוח ביחד באירועים שמחים וטובים.