הסיפור שנשלח מאתר האינטרנט "מגע של חסד" - שהוקם לפני מספר שנים ע"י שמואל גרינבאום, לזכר אשתו שנרצחה ע"י מחבל מתאבד בפיצה סבארו - לכד את תשומת לבי. הרעיון של הכותב היה, תמיד לאפשר לנהגים לחוצים לעקוף אותו – בנפנוף יד ובחיוך. הלוואי שהייתי פוגשת את הרעיון הזה כשעדיין היה לי רכב! הייתי נהנית לעשות את החסד הקטן הזה, במיוחד בהתחשב בזעם בכבישים הנפוץ במחוזותינו.
אבל הרעיון בכל זאת תפס אותי. אנו בדרך כלל חושבים, אף אחד לא יידחף לפני. אני חיכיתי, שגם הוא יחכה. למעשה, אנחנו יכולים לשנות כיוון עם המחשבות שלנו - יש לי רגע או שניים מיותרים, אז אוכל לתת לנהג הממהר הזה לעקוף אותי. בשבילי זה שום דבר – אבל בשבילו, זאת הקלה משמעותית. חסד זול כל כך, שגורם להנאה רבה. איך אוכל גם אני ליישם את הרעיון?
יום אחד 'נפל לי האסימון' באמצע התור בסופר
יום אחד 'נפל לי האסימון'. חיכיתי ליד הדלפק בסופר והקופאית עמדה להתחיל את החשבון, כשהבחנתי בקונה לחוצה שסוקרת את התורים. היה לה רק מוצר אחד או שניים, ומיד ניצלתי את ההזדמנות: "רוצה לבוא לפניי? אני רואה שאין לך הרבה דברים ולי יש עגלה מלאה."
אפשר היה לחוש בהקלה שלה. "בטוחה שלא אכפת לך?" היא שאלה, ונעמדה במקומי.
"בכלל לא!" הבנתי שזה יכול להיות החסד שלי!
כשאני קונה בסופר או בחנויות אחרות, אני ממש מחכה לזמן שבו אעמוד בתור, ומחפשת הזדמנות שתהיה לי הזכות לשפר את חווית הקניה של מישהו, בכך שאחסוך לו כמה רגעים בהמתנה לחשבון. אני מנסה לאתר אנשים שאוחזים במוצר אחד או שניים ומבט נואש בעיניהם. למרבה האירוניה, כשיש אנשים שעוקפים אותי ללא רשות, החיוך שלי מתחיל להיעלם. אני צריכה ממש לבלום את עצמי כדי לא להזכיר להם שאני מחכה לקופה ושיש כאן תור. ואז אני גוערת בעצמי: ואם הם ביקשו? תדמייני שהם נראו לחוצים ואת הצעת. אז מה אם זה לא מה שקרה... את לא נמצאת כאן כדי ללמד אותם נימוסים; פשוט תשמחי על הזכות שנפלה בחלקך!
מאז "נתיב החסד" בסופר, אני מוצאת עוד הזדמנויות לעזור. החלטתי להתחיל לברך את הקופאיות בחיוך ולהתעניין בשלומן. אני ערנית לקונים שאולי זקוקים לעזרה – פעמים רבות קשישים או ילדים קטנים – ומורידה עבורם פריטים שקשה להגיע אליהם.
באחד הימים המתנתי בתור עם עגלת קניות מלאה, והבחנתי בקונים עם שני פריטים. הצעתי להם לשלם לפניי, והם קבלו את הצעתי בשמחה. כך היה גם עם הבא אחריהם. כשנתתי לקונה שלישי לעקוף אותי, שאלה אותי בתי הקטנה, "מתי אנחנו נשלם?"
"מותק, יש להם רק פריט אחד או שניים. ייקח רק עוד רגע או שניים ואז יגיע התור שלנו.
ואז קראה לי קופאית, "גברת, בואי לקופה השנייה, אני פותחת עכשיו."
בתי ואני חייכנו זו לזו. אני לא יודעת אם היא שמה לב, אבל דבר אחד בטוח – א-לוהים ראה – וגם בתי.
יש לנו כל כך הרבה הזדמנויות לשנות לטובה את חיי הזולת, במעשי חסד קטנים שכאלה ולקצור שכר גדול לאין שיעור. להלן כמה הצעות נוספות. אתם מוזמנים לטקבק רעיונות נוספים.
1. חייכו למוכרים בחנויות השונות והודו להם (כולם צעקו עליהם כל היום).
2. תלו את הבגדים שמדדתם בחזרה על הקולבים (המוכרת התשושה תהיה אסירת תודה).
3. עצרו ליד דלת המטבח של המסעדה, והחמיאו לשף על האוכל הטעים (אם בעל הבית בשטח, תדאגו להגיד גם לו).
4. שלחו מיילים מחמיאים לבוס של מישהו שסייע לכם במיוחד.
5. הביאו אוכל לחוסים במוסדות שונים.
6. ערכו קניות לחברה עסוקה.
7. שמרו על ילדיה של אם עייפה (בסדר, אולי זה לא נחשב חסד כל כך קטן!)
8. שלחו פרחים למישהו מדוכדך.
9. חשבו עם חברים על רעיונות נוספים.
(15) נופר ג, 13/10/2015 08:45
מעניין אותי לגבי אוכל לחוסים
מה הכוונה? למי ניתן לתת אוכל? פשוט להכנס לבית חולים ולהביא אוכל??
(14) אסתר, 2/5/2013 20:16
אשריכם! מחזק מאד.. זה ככ נכון
(13) ליאת פופר, 4/9/2011 10:19
נעמת לי לקרוא
ביום שישי האחרון הייתי בסופר ולפני היו זוג מבוגרים, הבעל פנה לאשתו בכעס ואמר לה : מה לא קנית נענע לכי תביאי 3 חב' ראיתי את פניה העצובות של אשתו ומיד הצעתי להם שאני אליך חיוך גדול ורחב העלתה האישה על פניה וכשחזרתי עם הנענע הודו לי מאוד ואף הציע הבעל לתת לי חבילה נענע (כמובן שסרבתי) ולי על המחווה שעשיתי היתה הרגשה מאוד טובה בלב.
(12) אשריך, 3/9/2011 23:12
אשריכם ישראל... ואהבת לרעך כמוך!
איזה יופי! יש עוד המון חסדים כאלה שאפשר למצוא על כל צעד ושעל, בכל מפגש כמעט. למשל - לומר שלום ומה נשמע למכר במקום העבודה שנראה מוטרד קצת, לתת את המקום באוטובוס לבעל ואישה שרוצים לשבת זה לצד זה ואין מקום אחר, לומר שלום עם חיוך כשאתה חולף על פני מישהו מהעבודה בדרך ל... כל מקום... להתקשר לאמא ולשאול מה נשמע ולא להתעצבן כשהיא אומרת משהו שבד"כ מעצבן אותנו... אשרנו, מה טוב חלקנו שאנו חיים עוד יום וזוכים לעשות עוד חסד...
(11) מרב=], 2/9/2011 11:59
ערך הנתינה שווה במעלה!!!
אני חושבת שהמאמר שצגת הוא תמצית להזדמנות של כל אחד ואחת מאיתנו לעזור ולהביע תשומת לב קטנה אך כל כך מועילה לאורך כל השנה פשוט רק לדעת לתרום לזולת. קודם כל זה חשוב שנבין שזה צריך לבוא מהלב כי כל עוד אפשר להראות לדור העתיד שלנו שאנחנו אוהבים לעשות חסד גם אם הוא נראה לכם קטן תדעו שזה מוביל לשינוי גדול בכל המישורים וזה רק מחזק אותנו עם ישראל העם הנבחר!!!!!
(10) אלי, 1/9/2011 13:48
קודם כל בבית
יש אנשים שעושים מעשי חסד כל היום לאנשים סביבם אך בתוך הבית האם או האשה הם השפחות ,כלפי חוץ הנשים נחשבים לצדיקים ,צריך לזכור חסדים עושים קודם כל בבית
עדנה, 26/7/2013 05:33
תגובה לאלי
אני חושבת שיש צדק בדבריו. "עניי עירך קודמים" - קודם צריך להיות בסדר בתוך הבית , לעזור ולהתחשב בצרכים בתוך המשפחה בדברים קטנים שמשפרים את ההרגשה ואת איכות החיים ויוצרים אקלים נעים וחיובי . כי יש אנשים שמפנים את תשומת ליבם לסביבה במטרה לייצר אמפתיה ולקבל תשומת לב.
(9) יצחק ברוכים, 1/9/2011 08:19
צדיקה אמיתית !
זה האדם המזוכך מאגואיזם . כל הכבוד ! אפשר להשתמש במאמר שלך לזיכוי הרבים ?
(8) רינת, 31/8/2011 10:08
לא תמיד נכון
אהבתי את המאמר אבל אם את נותנת את התור שלך הוא לא רק שלך אלא גם של הממתינים מאחוריך ואת צריכה לבקש את רשותם!
(7) מלכה רוזנפלד, 29/8/2011 20:20
אז אני לא לבד
למרות שעושי "חסדים קטנים" נתפסים לפעמים בעיני הציבור כ-"פריירים" רחמנא ליצלן,כדאי לזכור שאנחנו לא לבד.דוגמא:אפשר וניתן לנקות את הכניסה לבית המשותף(למרות שהשכנה ממשיכה לזרוק את בדלי הסיגריות...),להגיד בוקר טוב לשכנים החולפים ברחוב ליד הבית,למחזר את גביעי הפלסטיק ושאר המיכלים בפח המיחזור,להאכיל גם את החתול של השכנים,לעשב עשבים שוטים המבצבצים מהמדרכה וגורמים למראה מוזנח,לתת יד באוטובוס לאדם המאבד את שיווי המשקל(לפני שזה קורה).הרשימה היא אינסופית וכמוה ההרגשה שעשיתי איזה שינוי קטן בעולם.והכי חשוב,לא להקשיב למקטרגים המודיעים נחרצות"זה לא תפקידך".
(6) חיים, 29/8/2011 08:11
חסד
אח איזה עם נפלא יש לנו שחושב ככה! ירבו כמותך בישראל. אני מאמץ את הרעיון בשתי ידיים. אבל יש לדעת שגם אם את\ה מקבל שכר על השירות שלך לאנשים , זה לא גורע מעצם העובדה שאתה עושה חסד, וזה תלוי בך , איך ייראה השירות!
(5) אני, 28/8/2011 22:41
לדעתי החסד הענק ביותר הוא
מילה טובה. לפעמים זה בונה לכל החיים. ואף פעם אתה לא יודע על מי תיפול.
(4) אסתר, 28/8/2011 16:21
חסד קטן שינוי גדול
כמה את צודקת. אספר את הסיפור שלי. אני בת 72, עצמאית לגמרי, הולכת לסופר בין פעם לפעמיים בשבוע. באמת באמת באמת שאני מוותרת על התור שלי במיוחד לחיילים עם הרבה יותר מפריט שנים ושלושה.והנה פעם אחת פנתה אלי איזה צעירה ושאלה אם אוכל לתת לה לעבור כי יש לה רק שני פריטים, בבקשה,וכשצריך לשלם היא מוציאה זיכוי ואז מתחיל הסיפור שהקופאית מצלצלת לשרות לקוחות מבקשת את האחראית שתבוא עם כרטיס מיוחד המאפשר לעשות זיכוי. האחראית איננה, ואחרי כך מגיעה אבל קופאית קראה לה קודם וכך זה נמשך ונמשך והעזתי לומר לאישה הצעירה שלה נתתי לעבור לפני, יכולת לנצל את הזיכוי הזה בקניה הבאה שלך ולא לעכב את כולם וגם אותי שויתרתי לך. היא ענתה לי לא בנימוס וכמובן שהיא צודקת כך היא הייתה בטוחה. מענין שבאותו היום אמרתי לעצמי למה אני פראיירית. ההרגשה עברה לי מהר, אבל.....אנשים כמו אותה אישה גורמים לאנשים טובים הרוצים להיות טובים ולעזור ,ולוותר על התור , פתאום לחשוב פעמיים באם להיות טובים.
(3) yael, 28/8/2011 15:39
חסד
The last Parasha brought me to focus on 'bracha/klala' from a different angle than the simple one of good for the giver and bad for the taker. Do we really need god to Notice when we are giving? what if we are giving just to feel joy within?.
(2) חזי, 28/8/2011 13:38
חסדים קטנים
אלוהים נמצא בפרטים הקטנים
(1) חיים, 28/8/2011 10:20
כמה צודק.
נקודת החסד צודקת במאת האחוזים. מה כתובת האתר מגע של חסד?