הסיפור שנשלח מאתר האינטרנט "מגע של חסד" - שהוקם לפני מספר שנים ע"י שמואל גרינבאום, לזכר אשתו שנרצחה ע"י מחבל מתאבד בפיצה סבארו - לכד את תשומת לבי. הרעיון של הכותב היה, תמיד לאפשר לנהגים לחוצים לעקוף אותו – בנפנוף יד ובחיוך. הלוואי שהייתי פוגשת את הרעיון הזה כשעדיין היה לי רכב! הייתי נהנית לעשות את החסד הקטן הזה, במיוחד בהתחשב בזעם בכבישים הנפוץ במחוזותינו.

אבל הרעיון בכל זאת תפס אותי. אנו בדרך כלל חושבים, אף אחד לא יידחף לפני. אני חיכיתי, שגם הוא יחכה. למעשה, אנחנו יכולים לשנות כיוון עם המחשבות שלנו - יש לי רגע או שניים מיותרים, אז אוכל לתת לנהג הממהר הזה לעקוף אותי. בשבילי זה שום דבר – אבל בשבילו, זאת הקלה משמעותית. חסד זול כל כך, שגורם להנאה רבה. איך אוכל גם אני ליישם את הרעיון?

יום אחד 'נפל לי האסימון' באמצע התור בסופר

יום אחד 'נפל לי האסימון'. חיכיתי ליד הדלפק בסופר והקופאית עמדה להתחיל את החשבון, כשהבחנתי בקונה לחוצה שסוקרת את התורים. היה לה רק מוצר אחד או שניים, ומיד ניצלתי את ההזדמנות: "רוצה לבוא לפניי? אני רואה שאין לך הרבה דברים ולי יש עגלה מלאה."

אפשר היה לחוש בהקלה שלה. "בטוחה שלא אכפת לך?" היא שאלה, ונעמדה במקומי.

"בכלל לא!" הבנתי שזה יכול להיות החסד שלי!

כשאני קונה בסופר או בחנויות אחרות, אני ממש מחכה לזמן שבו אעמוד בתור, ומחפשת הזדמנות שתהיה לי הזכות לשפר את חווית הקניה של מישהו, בכך שאחסוך לו כמה רגעים בהמתנה לחשבון. אני מנסה לאתר אנשים שאוחזים במוצר אחד או שניים ומבט נואש בעיניהם. למרבה האירוניה,  כשיש אנשים שעוקפים אותי ללא רשות, החיוך שלי מתחיל להיעלם. אני צריכה ממש לבלום את עצמי כדי לא להזכיר להם שאני מחכה לקופה ושיש כאן תור. ואז אני גוערת בעצמי: ואם הם ביקשו? תדמייני שהם נראו לחוצים ואת הצעת. אז מה אם זה לא מה שקרה... את לא נמצאת כאן כדי ללמד אותם נימוסים; פשוט תשמחי על הזכות שנפלה בחלקך!

מאז "נתיב החסד" בסופר, אני מוצאת עוד הזדמנויות לעזור. החלטתי להתחיל לברך את הקופאיות בחיוך ולהתעניין בשלומן. אני ערנית לקונים שאולי זקוקים לעזרה – פעמים רבות קשישים או ילדים קטנים – ומורידה עבורם פריטים שקשה להגיע אליהם.

באחד הימים המתנתי בתור עם עגלת קניות מלאה, והבחנתי בקונים עם שני פריטים. הצעתי להם לשלם לפניי, והם קבלו את הצעתי בשמחה. כך היה גם עם הבא אחריהם. כשנתתי לקונה שלישי לעקוף אותי, שאלה אותי בתי הקטנה, "מתי אנחנו נשלם?"

"מותק, יש להם רק פריט אחד או שניים. ייקח רק עוד רגע או שניים ואז יגיע התור שלנו.

ואז קראה לי קופאית, "גברת, בואי לקופה השנייה, אני פותחת עכשיו."

בתי ואני חייכנו זו לזו. אני לא יודעת אם היא שמה לב, אבל דבר אחד בטוח – א-לוהים ראה – וגם בתי.

יש לנו כל כך הרבה הזדמנויות לשנות לטובה את חיי הזולת, במעשי חסד קטנים שכאלה ולקצור שכר גדול לאין שיעור. להלן כמה הצעות נוספות. אתם מוזמנים לטקבק רעיונות נוספים.

1. חייכו למוכרים בחנויות השונות והודו להם (כולם צעקו עליהם כל היום).

2. תלו את הבגדים שמדדתם בחזרה על הקולבים (המוכרת התשושה תהיה אסירת תודה).

3. עצרו ליד דלת המטבח של המסעדה, והחמיאו לשף על האוכל הטעים (אם בעל הבית בשטח, תדאגו להגיד גם לו).

4. שלחו מיילים מחמיאים לבוס של מישהו שסייע לכם במיוחד.

5. הביאו אוכל לחוסים במוסדות שונים.

6. ערכו קניות לחברה עסוקה.

7. שמרו על ילדיה של אם עייפה (בסדר, אולי זה לא נחשב חסד כל כך קטן!)

8. שלחו פרחים למישהו מדוכדך.

9. חשבו עם חברים על רעיונות נוספים.