הרבנית פייגה היקרה,

בשנים האחרונות נהייתי חסיד של 'רק אתה יכול לעזור לעצמך' כדרך להגיע מהתנהלות כעוסה לרמות גבוהות יותר של אושר וביטחון עצמי. עברתי בסערה על כל ספר "עשה זאת בעצמך", קראתי באתרי אינטרנט, הקשבתי למדריכים רוחניים ושוחחתי עם חברים על תובנות אישיות ועצות. ניסיתי להקשיב לקול הפנימי שלי, להיות אדם טוב יותר, לצמוח ברוחניות, לשבור הרגלים... אבל זה לא הולך.

נראה לי שאני פשוט לא מתקדם! אני צריך לטפל בו זמנית במיליון תחומים, כשהתפתחות האישיות, מטרות בקריירה, ומערכות יחסים טובות יותר הן רק חלק קטן מהם. קשה לי מאוד לשבור הרגלים, ואני מרגיש כאילו קיים נתק רציני בין הידע שצברתי לבין יכולתי לתרגם אותו להתנהגות.

כל החיים אומרים לנו: "תהיו הכי טובים שאתם יכולים", אבל אני פשוט לא יודע איך לעשות את זה.

שלך,

א.ר.ג

הרבנית טוורסקי משיבה:

קורא יקר, ההתמודדות שלך אינה חריגה או יוצאת דופן כלל. קשה מאוד לשנות או לשבור הרגלים ישנים ודפוסי התנהגות. רבי ישראל מסלנט, אבי תנועת המוסר, אמר שאין קול חזק יותר מקול שבירתה של מידה אחת. עם זאת, יש גם חדשות טובות – כוח הרצון האנושי, אם מעוררים אותו, יכול להיות חזק יותר מכוחו של ההרגל.

כוח הרצון האנושי יכול להיות חזק יותר מכוחו של ההרגל

אין כל ספק שחיפושך אחר ידע ומידע הוא התחלה טובה, שמעידה עד כמה אתה מעריך את חשיבותה של הצמיחה האישית. חכמינו ז"ל מלמדים אותנו שכל אחד מאיתנו הגיע לעולם לקוי וחסר בכמה היבטים של הווייתו. משימת חיינו היא לזהות את התחומים האלה, ולפעול לתיקונם.

יש בדיחה על גנן שעמל וטרח לגדל גינה יפה, וכשסיים הזמין את הכומר שלו לחזות בפרי עמלו. הכומר התפעל מאוד כשראה את הגן הירוק, וקרא "וואו, איזה יופי ברא כאן א-לוהים!" – "היית צריך לראות", השיב לו הגנן, "מה היה כאן כשא-לוהים טיפל בשטח לבד..." מובן שא-לוהים מספק לנו את חומרי הגלם – את הזרעים, את פוטנציאל האישיות והאופי – אולם תפקידנו הוא לעבד ולהניב מעצמנו את המיטב. התהליך אינו מתרחש בצעדי ענק אלא בהתקדמות איטית, בצעדים קטנים. לפעמים, הפסיעות כמעט ולא מורגשות, אבל השינוי המצטבר עם הזמן ברור וניכר ללא כל ספק.

במקום להתייחס לעצמך בביקורתיות, שים לב וציין אפילו את ההתקדמות הקטנה ביותר לכיוון הנכון. יתכן שבהתחלה תגיב רק פעם אחת מתוך עשרים בצורה שקולה ורצויה. יתכן שאתה עדיין רחוק ממטרתך, אבל אל תשכח שאין דבר המעודד יותר הצלחה מאשר הצלחה. דע, שאם אתה מסוגל לעשות את זה פעם אחת, אתה מסוגל לעשות את זה פעמים רבות. זכור שלמצב אחד שטופל נהדר - כלומר, שליטה בכעס, בקנאה, הימנעות מהתקפה מילולית, סליחה וכו' – קיימת השפעה בעלת טווח תהודה רחב, שמשפיע על העבר, ההווה והעתיד. אמנם יתכן שאתה עצמך לעולם לא תבחין בהשפעה הזאת, אולם היא בכל זאת מטלטלת את היקום.

שליטה עצמית

שושנה עסקה כל היום בניקוי הבית, סידורו וטיפול בפינות שזמן רב לא זכו לתשומת ליבה. על פניה ריחף חיוך כשדמיינה לעצמה את תגובתו המופתעת והשמחה של בעלה. באותה התלהבות היא טרחה והכינה עבורו מטעמים שהיא יודעת שהוא מאוד אוהב. אולם, בסופו של דבר אריה נכנס לבית בלי לשים לב לשום דבר, אמר שהוא לא רעב, לקח את העיתון ולפחות מבחינה מעשית, התנתק והפך לא קיים.

לא היה כאן ניסיון שקול ומרושע להעליב אותה. זה לא קשור אליה, אלא אליו

שושנה נפגעה עמוקות וכמעט נכנסה למצב-קרבן-עצמי. ברגע האחרון היא עצרה את עצמה והקשיבה לקול הפנימי שלה, לחוכמתה הטבעית שטענה שזה לא קשור אליה. לא היה כאן ניסיון זדוני ומרושע להעליב אותה. התנהגותו של בעלה בכלל לא קשורה אליה, אלא אליו. משהו לא בסדר איתו - או שמשהו קרה בעבודה, או שהוא לא מרגיש טוב וכו'...

שושנה לא הגיבה באופן רפלקסיבי בהערות שנונות ועוקצניות כרגיל, אלא ניגשה אל אריה מתוך הבנה ודאגה. שליטתה העצמית העניקה לו את הביטחון לו היה זקוק כדי לשתף אותה במה שעובר עליו. במקום שהמצב יתדרדר, ירחיק ביניהם ויותיר אחריו נשמות פגועות ומצולקות, שושנה ואריה התקרבו זה אל זה, וכל המשפחה יצאה נשכרת. מעשה קטן לכאורה של שליטה עצמית וויתור על האגו, לא רק מנע סכסוך הרסני, אלא הגביר את האהבה בבית.

מצבים מתסכלים כמו פקק תנועה, תור אינסופי בקופה, מחותנים שבוחנים את הגבולות שלנו, בני זוג וילדים שדורכים לנו על היבלות – אינם אלא הזדמנויות. ולמרות שהן לא מבשרות על בואן בכותרות ענק, הן ללא כל ספק מתאימות לאמירתו ההיסטורית של האסטרונאוט ניל ארמסטרונג: "צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות". אילו יכולנו לקבל משקפיים רוחניים ולראות דרכם את העוצמה הרבה שמשתחררת ממעשינו, היינו מבינים שהשלכותיו של כל מעשה שאנחנו עושים, קטן ככל שיהיה, אדירות. כל רגע בחיים מציג בפנינו הזדמנויות, ועלינו להיות נכונים ודרוכים ולהשקיע מאמצים שקולים, כדי לטפל בהן בצורה מועילה ובונה. שביעות הרצון הגדולה ביותר ותחושות המימוש וההצלחה מתעוררות כשאנחנו מצליחים לשלוט בעצמנו, כשאנחנו מצליחים לבחור את הבחירה הנכונה. חכמים לימדו אותנו שהעולם קיים בזכות אלה שנוצרים את לשונם בזמן ריב ומדון.

יענק'לה, נכדי בן השלוש, אחז בעגלת אחותו הקטנה ויצא עם אמו לטיול קצר. אמא של יענק'לה יודעת שלפעמים הוא מתחיל "לרחף", ולכן, כשהתקרבו לצומת היא הזהירה אותו מהתנועה הסואנת. מאוחר יותר, כשהיא ראתה שהוא מתחיל לאבד סבלנות, היא ביקשה ממנו לשים לב למה שהוא עושה. יענק'לה התעצבן מכל ההוראות של אמא שלו, ואמר בכעס, "אמא, את כל הזמן אומרת לי מה לעשות ומה לא לעשות. תעזבי אותי! אני רוצה לעשות מה שאני רוצה לעשות ולא מה שאת רוצה שאני אעשה!"

ברמה בסיסית אם כי מורכבת, כולנו מתנגדים לקבלת מרות. אנחנו רוצים לעשות מה שאנחנו רוצים לעשות. כל צמיחה אישית דורשת ריסון והכנעה של האגו שלנו, והשלטת החלק הטוב והרוחני יותר שבנו.

כולנו יכולים לטפס על הסולם המפורסם שרגליו ניצבות על הקרקע וראשו מגיע לשמים, שלב אחד בכל פעם. כל שאנו צריכים לעשות הוא להפעיל את מה שמייחד אותנו בתור בני אדם – רצון, בחירה וסבלנות.

בהצלחה!