כל השמחות במעגל החיים היהודי נעות תמיד סביב קבלת אחריות. הדבר בא לידי ביטוי במיוחד בבר/בת מצוה. לפי המסורת היהודית נער בן שלש עשרה ונערה בת שתים עשרה מוגדרים כ"גדולים". הם נעשים חייבים בקיום מצוות, ומכאן השם בר (בן)/ בת מצוה.

בדרך כלל בני אדם אינם שמחים כשמוטלת עליהם אחריות, חוקים וחובות נתפסים כדברים שליליים, אז למה כאן כשנער או נערה מגיעים לגיל מצוות אנו שמחים כל כך?

אז נכון, קבלת אחריות היא דבר קשה ומאתגר. אך ברור שעצב ודכדוך אינם הרגשות הנכונים לציון האירוע.

הצלחה = אחריות

שמחה אמיתית מגיעה מהשגת הישגים, מהצלחה והתקדמות. הדרך היחידה להצליח היא על ידי קבלת אחריות. תשאלו כל מנהל חברה או איש עסקים מוצלח, הוא לא בהכרח עובד קשה יותר מפקיד או פועל בנין, ובכל זאת הוא מרוויח יותר כסף. למה? התשובה היא כי מוטלת עליו יותר אחריות. זה מלחיץ ואפילו קשה ומכביד, אבל כל איש עסקים כזה נמצא במקום זה מבחירה. זו אף שאיפה של רבים.

הצלחה רוחנית

הדוגמא הנ"ל עוסקת בהצלחה כלכלית/ גשמית. אבל מה עם הצלחה רוחנית, האם ניתן להצליח ללא קבלת אחריות?

גיל מצוות הוא הגיל שבה על פי המסורת, נער או נערה מקבלים "יצר טוב"- כוח רוחני להתמודד עם המשיכות השליליות ולבחור בטוב. כוחות אלו נושאים בחובם אחריות לבחור בטוב ולהיעשות בני אדם טובים יותר, כשהמצוות משמשות כהנחיות או "עצות" (כלשון ה"זוהר"- ספר הקבלה היהודי) למיצוי עצמי.

בגיל זה הנער או הנערה מתבגרים גם מבחינה פיזית, הם נעשים גדולים יותר וניתן בהם הכוח בפוטנציה ליצור חיים, שזו האחריות העצומה ביותר שיש לאדם, האחריות על חיים של אדם אחר!

ליום זה יש משמעות ואחריות רבה, וממילא יום זה הוא שמח מאוד.

הילד של אתמול הופך היום לאדם בוגר עם אחריות ויכולת השפעה על עצמו ועל סביבתו.

סיבה למסיבה!