חברה שלי כתבה לי: "לא ידעתי מה לומר, אז לא אמרתי כלום".
יום קודם לכן כתבתי לה מכתב, בו שאלתי אם אני סתם פרנואידית, או שהיא באמת מתרחקת ממני לאחרונה. עברתי אז תקופה קשה, יתכן שהיתה זו התקופה הקשה ביותר שעברתי עד כה בחיי, והחברה שלי – חברה מסורה, נאמנה, אוהבת ותומכת – נעלמה לגמרי.
במשך שנים, לא עברו יותר מימים ספורים בלי טלפון או אי-מייל בינינו, כשהיא תמיד שופעת חום, הומור ואהבה. ואז, ממש לפתע, היא נעלמה, מסתתרת מאחורי מסך של שקט גמור. באותו זמן, יותר מאי-פעם, הייתי זקוקה לקירבה ולתמיכה שלה, אך היא פשוט נעלמה.
היא כתבה לי בהתנצלות כנה: "ידעתי שאת עוברת כאב קשה מנשוא, אך פשוט לא ידעתי מה לעשות".
לא הבנתי אותה.
החברה שלי היא אדם טוב ואכפתי. האם לא חשוב במיוחד לעמוד לצד חבריך, דווקא כשהכי כואב להם?
אף על פי כן, תגובה מאד טבעית היא לעשות בדיוק את ההפך: להתרחק מהסובלים. לא משום שלא אכפת לך, אלא משום שאתה פשוט לא יודע מה לעשות.
הכי נוח להיכנע לחשש שלא יודעים מה לומר או מה לעשות, אך היהדות קובעת שזוהי השתמטות, ושחובה עלינו לנחם את המצויים בכאב.
אפילו א-לוהים בעצמו ניחם את יצחק אבינו לאחר מות אביו. אבל זו לא בעיה בשביל בורא עולם, נכון? הרי הוא תמיד יודע מה לומר…
מי שנכנע לחשש שלא יידע "מה לומר", פשוט משתמט מאחריות.
אל דאגה: המסורת היהודית נותנת לנו קווים מנחים לניחום אבלים בצורה הנכונה ביותר. לא מדובר רק באבלים שכואבים את מותו של אדם קרוב, אלא גם באלה המצטערים על סופה של מערכת יחסים קרובה, המתמודדים עם איבוד מקום העבודה, או על הסובלים מכל אותן תהפוכות, אשר מתרחשות בחיים, וגורמות להם להיות כל-כך מעניינים.
בקר אותם
דבר ראשון ומעל הכל, נסה להתקרב.
נסה לעמוד מול הנטייה הראשונית, להימנע מהתחושה הלא-נעימה שגורם לנו סיבלו של האחר. הרגשת הבדידות שמלווה כל אובדן משמעותי, עלולה להיות הרסנית. נוכחותך חשובה מאד.
במקרה של אבלים, אנו הולכים לבית שבו האדם יושב-שבעה. אין אדם שאוהב ללכת לניחום-אבלים, אך אנו מכירים במחויבותנו להקל על הבדידות הקשה כל כך, שמלווה את האובדן שחוו.
המעשה הפשוט של לגעת בכאב של חברנו, בעצם מפחית את הקושי שלו. כשאתה בסך הכל נוכח לידו, אתה למעשה מקל על תחושת הבדידות שלו.
אם הנסיבות מתאימות לכך, יתכן שתרצה להוציא את חברך לארוחה במסעדה, לקחת אותו לסרט או להיפגש לכוס-קפה. אך זה אפילו לא צריך להיות מאמץ כזה גדול.
תרים טלפון. תשאיר הודעה: "אני חושב עליך". שלח כרטיס או אי-מייל שאומר: "רק רציתי לומר שאני דואג לך, ומקווה שאתה מרגיש בסדר".
לא תוכל לקחת או להעלים את האובדן של חברך, אך ביכולתך לתת לו להרגיש פחות לבד.
תן להם לדבר
כמובן שברגע שאתה מתכנן ביקור, אתה נכנס לפאניקה: "מה אני אמור להגיד לו???"
יש סיבה טובה להיסטריה הזו. רבים מאיתנו נוטים לומר דברים טפשיים.
המסורת היהודית מסייעת לנו, ונותנת כמה הנחיות: אל תפתחו בשיחה עם האבלים, הניחו להם לפנות אליכם. תנו להם לדבר אם הם רוצים, או שפשוט תנחמו אותם ע"י נוכחותכם לידם. הניחו להם לקבוע את הטון ואת הקצב של השיחה. הילחמו בנטייתכם למלא את השתיקה במילים.
כדאי שתיישמו את הכללים הללו גם במצבים אחרים של כאב. הרי, מה אפשר לומר לאדם שכרגע איבד את מקום עבודתו? או לחבר שעובר תהליך גירושין? או לזה שמנסה להחלים ממחלה קשה?
רובנו אנשים פשוטים, לא רבנים דגולים או פסיכולוגים שיודעים לומר את המילים הנכונות לחברינו הכואבים. אך ביכולתך להטות אוזן, לתת כתף בשביל להישען עליה, או להציע חיבוק חם. ולעיתים קרובות זה בהחלט מספיק בשביל לעודד.
אל תהיה מוטרד ממה לומר. פשוט תקשיב.
אל תכריחו את האדם להיפתח אליכם. טוב מאד לומר: "אם אתה רוצה לדבר, אני פה בשבילך". פחות יעיל להתקשר ולומר: "היתה לך הפלה? כמה נורא! נו, תדברי על זה, זה ישפר את הרגשתך".
כל אדם רוצה וצריך דברים שונים בשביל לעודד אותו. יש מי שירצה שתקשיבו לבכי שלו. אחרים ירצו שתנסו לשפר את מצב רוחם.
תנו להם את מה שהם צריכים
יתכן שהצרכים שלך בסיטואציה דומה, יהיו שונים לגמרי ממה שחברך צריך. קבל בענווה את העובדה שרצונותיהם והעדפותיהם הם לא בהכרח מה שאתה חושב שהם.
שיחה נוקשה שמטרתה "לנער" את האדם מהדכאון בו הוא שרוי, עשויה להיות הרסנית ומזיקה לאדם שנמצא במצב שביר, למרות שיתכן שלדעתך שיחה כזו היא הדבר ההגיוני ביותר שיש לעשות בשלב זה.
תשאל מה הם צריכים ממך.
נסה לשאול את חברך מה הוא צריך ממך: "איך אוכל לתמוך בך?", "מה אוכל לעשות בכדי לעזור לך?", "מה היית רוצה ממני כעת?". יתכן שהוא ירצה שתערוך עבורו סידורים שונים, שתעזור לו לארגן דברים מסוימים, או שתסייע לו במטלות הבית.
כבד את שלבי ההתאבלות
הכר בעובדה שהזמן הוא התרופה הטובה ביותר עבור חברך.
במסורת היהודית יש התחשבות בגורם הזמן. יש מעבר בין קטגוריות שונות של אבל בהתאם לתהליך הנפשי שעובר המתאבל, והתהליך (כשמדובר באובדן הורים), נמשך על פני שנה שלימה. בחלוף הזמן, המגבלות המוטלות על המתאבל הולכות ונהיות קלות יותר, והאדם האבל חוזר בהדרגתיות לחיים החברתיים שהיו לו.
בכל תהליך של אבל, יש באופן טבעי עליות וירידות. יתכן שהיום חברך יהיה בסדר גמור, ומחר יהיה הרוס מכאב, או שברגע נתון הוא יהיה רגוע, וברגע שלאחריו יהיה מיואש לחלוטין.
שמור על פרספקטיבה נכונה
נסה להיות סבלני, גם כאשר בלבך אתה תוהה: " כמה זמן הוא עוד מתכוון להיות שקוע באבל שלו?", או: "כמה פעמים אני עוד אמור לשמוע את זה?". הרבה יותר קל לסכם את הכאב של האחר, כאשר לך יש פרספקטיבה שכרגע אין בידו. תזכור שאתה לא עובר את מה שעובר עליו.
עם זאת, היהדות מזהירה מפני התאבלות מוגזמת. אם אדם לא מצליח להתקדם אל מעבר לדכאון שלו, יתכן שהוא זקוק לעזרה. אם אתה חושד שחברך תקוע בשלב כזה, דבר עם איש מקצוע או עם רב, שיסייעו לך להעריך את המצב.
יתכן שתרצה, בעדינות, להמליץ לחברך לדבר עם אדם המומחה בהתמודדות עם אבל, בכדי לעזור לו להרגיש טוב יותר, ולתת לו פרספקטיבה בריאה יותר לגבי המצב.
אין צורך בזמן רב
בערך באמצע הדרך (מלאת הדמעות) שעברתי עד שהתאוששתי, דיברתי עם חברה שעברה נסיון דומה, על הדרכים בהן הגיבו אנשים סביבנו.
בזמן שאני התאמצתי לחזור לחיים הנורמליים שלי, פיתחתי נאמנות מוחלטת כלפי שלושה או ארבעה חברים, שגילו כלפי סובלנות, אהבה ותמיכה בצורה בלתי מוגבלת.
מה הם עשו?
לא הרבה.
הם התקשרו.
הם נתנו לי לדעת שהם חושבים עלי.
הם הקפידו להזמין אותי לכל מיני מקומות.
אחד מהם, ביום מסוים שבו הייתי במשבר רציני, קנה לי כובע מצחיק.
באופן כללי, הם השקיעו בי המון. הם הכניסו למודעות שלהם שאני עוברת משהו קשה, והם נתנו לי לדעת שהם חושבים עלי.
חברה שלי סיפרה בהתמרמרות, שרגשותיה כלפי חברים מסוימים השתנו לגמרי, כיוון שלא טרחו ליצור עימה כל קשר.
נזכרתי בחבר שלי, שהיו לו כוונות טובות אך היה נבוך מדי מכדי לגשת אלי, ואמרתי לה שלאנשים יש את החיים שלהם, ויתכן שהם כל כך נסחפים לתוך עיסוקי היומיום שהם פשוט שוכחים להתקשר, או לא יודעים מה לומר. זה לא שהם לא אוהבים אותה.
"את צודקת", היא ענתה בעצב, והמשיכה: "אבל אני לא מבקשת שיקדישו לי זמן רב, או שיסחבו לבדם את כל הכאב עבורי. אני בסך הכל מצפה לשיחת טלפון של 3 דקות. או לאי-מייל שלוקח 30 שניות לכתוב ולשלוח".
התורה אומרת לנו: "וגר לא תונה, ולא תלחצנו, כי גרים הייתם בארץ מצרים". הכי קל ללמוד מהעוול שנעשה לאחרים. אך האתגר האמיתי הוא לרתום את עצמנו לכאב שלנו, ולהסיק ממנו את המסקנות הנכונות.
כשחברתי ואני נעבור את האתגרים העומדים מולנו, ונחזור להרגשה של "נורמליות" בחיים, האם נזכור את המשמעות המיוחדת כל כך של הטלפון או האי-מייל שקיבלנו? כאשר מישהו אחר ירגיש כאב, האם נצליח להיות יותר סובלניות? יתכן שזו הסיבה והמטרה האמיתית לכל הכאב שאני עברתי.
(27) רוני, 10/1/2016 04:25
תודה רבה לך
עזרת לי מאוד ושלא תדעי עוד צער.
(26) אנונימי, 4/3/2013 15:33
המלצות מעשיות
מעולה!
(25) אירית, 12/11/2012 16:53
אמור לי מי חבריך...
המאמר נכתב בחכמה וברגישות. כמה שאני לא רוצה "להתחשבן" :חברים שלא היו בשנת האבל הנורא שחוויתי עם מות בעלי האהוב לעולם לא יוכלו להמשיך להיות חברי וגם אם זה נעשה מתוך מבוכה הרי שאין לי עניין בהם אכזבתי מהם אינה ניתנת לאיחוי. לעומת אחרים שגילו אנושיות ואכפתיות ולעולמי עד יהיו חברי הטובים.
(24) רחלי, 28/10/2012 19:32
מזדהה מאד
אני עצמי חווה טיפולי פוריות, ורגישה שחלק גדול מחברותי תפס מרחק עם השנים ועם ההמתנה המתארכת. כבר לא נעים להן. נמאס לי 'לרדוף' אחריהן, אני מרגישה שנוכחותי מביכה אותן. וויתרתי בלב כבד. אבל לנצח לא אשכח את אלו שנשארו לצדי.
(23) מרדכי כוכב, 28/9/2012 14:44
תודה
(22) רונן, 22/9/2012 20:16
אמיתי ונוגע
הדברים רציניים ומעניינים והכי הכי ראליים. למדתי מהם ואקווה שאזכה לנחם על הצד הטוב ביותר. לבי מלא בתפילה לבורא עולם שיחיש גאולתנו ופדות נפשינו ולא נצטרך לכל זה. יישר כוח גמר חתימה טובה ברכה והצלחה
(21) ניצן, 29/4/2012 21:13
חברה שנעלמה
לפני 8 שנים נפטר אבי, לעולם לא אשכח את הכאב הצורב שחשתי כאשר חברתי הטובה ביותר פשוט נעלמה מחיי מיד לאחר הלוויה, ללא הסבר וללא תירוץ או סיבה. כשחלפו חודשים היא כנראה התחרטה ובאה להתנצל, אך לא יכולתי להתגבר על כאבי ויחסינו ניתקו לעד. למדתי מכך המון ואני משתדלת להגיע לחברים או קרובים שחוו אובדן, מאוד מסכימה עם מה שנכתב במאמר. תודה.
שלומית, 5/11/2012 10:16
צודקת
חוויתי אותו דבר מצד חברה שאיכזבה בגדול.התנצלה:אלפי סליחות... אבל זהו.אצלי גמרה...
(20) עינת, 4/11/2011 10:51
תודה רבה כל כך עזרתם
אמא של חברה שלי נפטרה.. היא בת 15 בסה"כ! באתי אליה בשניה ששמעתי... כמובן שהתקשרתי קודם לברר אם זה בסדר.. היא בכתה איזה דקה חיבקתי אותה ואמרתי לה שאני תמיד פה בשבילה וכאלה דברים ואז הייתה שתיקה שתינו פשוט הסתכלנו על הקיר איזה רבע שעה בלי לדבר... לא הייתי בטוחה אם זה בסדר... ואם זה בכלל עוזר.. אבל עכשיו הראתם לי שגם שתיקה עוזרת אבל עכשיו אני לא יודעת מה לעשות היא לא רצתה שנבוא ללוויה... אז לא הלכתי אבל עכשיו אני לוידעת מה לעשות השבוע... לארגן בנות שיבואו? אני לא חושבת שהיא תאהב את זה היא נגד כל הקטע של זה.. כי הם לא היו חברות שלה לפני כל כך ואחרי הם בטח שלא יהיו... אז יופי באמת שהם באות השבוע אבל אולי זה יעשה רק נזק אם הם לא ידברו איתה אחרי השבוע הזה...
(19) אריאלה, 14/2/2011 07:51
כשאבא שלי נפרד מאיתנו לעד(לא מסוגלת להגיד את המילה המפורשת)
הייתי זקוקה לאוזן!!! מישהו שישמע באמפתיה ומכל הלב את החור שנפער בקרבי! ועד היום (כשנה מאז) אני זוכרת את האנשים שישבו אז איתנו בחדר של אחי והקשיבו מכל הלב לדברים שהשמענו אני ואחיי ואחיותיי. כמה הקלה, איזו מסירות, נכונות ואיכפתיות הם גילו רק בזה שהם היו שם בשבילנו. ואתם יודעים מה, בחיי יומיום הם לא ממש קרובים ואפילו לא בקשר רצוף, אלה היו שכנים שלנו מהעבר. אנשים טובים ש"עזרו לנו לבכות" כמו המשפט האחרון בסיפור על הילד הקטן והשכן האבל בכתבה למעלה. לסיכום תודה על תשומת הלב ושלא נדע יותר צער
(18) איה, 30/10/2010 12:15
מה לעשות ?
אמא של חברה טובה שלי נפטרה.. מה אני יכולה לעשות כדיי לשפר את הרגשתה ?
(17) אנונימי, 30/6/2010 12:53
תודה לכם
קראתי את המאמר לאחר אסון כואב שארע לחברתי ולמשפחתה, והמאמר שיפר את הרגשתי לנוכח התייחסותי אליה, כי כשבקרתי אצלה לא הצלחתי לדבר כלל אלא רק לבכות איתה ולאחר מכן הסתפקתי אם נהגתי כשורה. תודה רבה! אשמח לדעת יותר אודות ההתיחסות הרצויה בימי השלושים.
(16) לא רלוונטי, 23/5/2010 22:07
אבל בל יתואר....
מה אומרים לחברה שברגע זה אבא שלה נפטר....???????????????
(15) אנונימי, 21/3/2010 09:50
תודה
באמת קשה להיות במקום המנחם..
(14) , 15/3/2010 06:05
יפה ומחזק!
שמעתי פעם סיפור יפה על מחקר שנעשה בנושא איטיליגנציה רגשית אצל ילדים. הילד שחשבו שהיה הכי רגיש היה יל בן 4 שראה את השכן הזקן שלו יושב על הספסל ובוכה לאחר פטירת אשתו. הילד טיפס והתישב ליד הזקן. כשאמא שאלה אותו אחר כך על מה הוא דיבר איתו, ענה הילד: "לא דברתי, רק עזרתי לו לבכות"..
(13) נרקיס, 11/3/2010 02:05
כתבה מרגשתת
דוד שלי נפטר ולא ידעתי איך לדבר עם המשפחהה כי אני רחוקה מכולם אני בחו"ל והיה לי הכי קשה בעולם התקשרתי אחרי כמה ימים רק לאישתו ומלחץ רק בכיתי לא הצלחתי להוציא מילה במקום שאני ינחם אותה
(12) אנונימי, 2/3/2010 21:46
מאמר מצויין
שהזכיר לי את חברתי שנמצאת באבל על אביה שמת. בסיום הקריאה שלחתי לה סמס. תודה רבה לך!
(11) , 2/3/2010 10:12
וגם אני מודה על התזכורת !!! עשכיו אני שולחת הודעה לחברתי
שנמצאת במצב לא פשוט בחיים. אגיד לה שאני פה.
(10) אנונימי, 1/3/2010 21:30
תודה גדולה על התזכורת- ארים מחר טלפון לחברתי שמתאבלת על אביה.
(9) אנונימי, 1/3/2010 15:11
תודה גדולה.
(8) דניאל, 1/3/2010 14:53
כתבה במקום הנכון
כל מילה בכתבה זו שווה המון גרמים של זהב, כל שורה מכוונת לנקודה הנכונה, תודה רבה לכם על הארת העינים במקום הנכון
(7) שרון, 1/3/2010 08:48
הדבר שהכי רציתי לעשות כשהודיע לי על מות אביו של חבר זה לשתוק, אבל טוב שקראתי את מה שכתבת, כי את צודקת.
(6) אנונימית, 24/2/2010 17:33
תודה
היום נפטר אביה של אחת מחברותיי. ההלם היה גדול, ושאלתי את עצמי בין היתר את השאלה הקשה הזו: "מה אפשר לומר?". עכשיו הדברים מעט יותר ברורים, שוב תודה!
(5) חסוי, 22/11/2009 18:05
אבא של ידיד שנפטר
היום בבוקר נודע לי כי אבא של ידיד טוב שלי נפטר. רציתי לכתוב לו מכתב ולתת לו שאני אבוא לשבעה אך אין לי מה לכתוב אני מתחילה ובוכה מתחילה ובוכה ... יש למישהו רעיון כיצד להביע את הרגשות במכתב ומה כותבים לאדם שדבר כזה קרה לו ?
(4) אנונימי, 24/4/2009 14:05
תודה
(3) קורצמן, 23/6/2008 01:45
אבלים - לוח מודעות אבל, אזכרה וניחום אבלים
לראות ולהתרשם
(2) חסוי, 15/6/2008 12:01
כל הכבוד
היום בדיוק בישרו לי דבר קשה,מות אבא שלה חברה שלי..לא ידעתי מה לעשות ומזל שעכשיו ראיתי את המאמר הזה..עזר לי מאוד..!!
תודה..
(1) גילה, 29/10/2007 07:05
גילוי השגחה פרטית מדהימה!
היום בבוקר קיבלתי טלפון בו נאמר לי כי אמא של חברה טובה מאד שלי מבית הספר היסודי -נפטרה.
חברתי התחתנה ועברה להתגורר בעיר רחוקה בארץ, כך חברתי ואני לא התראנו ולא השתמענו כבר קרוב ל20 שנה בערך...
הרהרתי והתלבטתי, האם ללכת לנחם אותה בשבעה? מה אני אומר? אולי אני אפלוט שטויות? מה עדיף ללכת לנחם או להמשיך את השתיקה של השנים הרבות?
בעודי מהרהרת ,פתחתי את האימייל וגיליתי את המאמר החשוב הזה...
פשוט מדהים איך בהשגחה פרטית גלויה , הקב"ה הורה לי את הדרך!
תודה רבה מאד לבורא עולם ולשליחיו הנאמנים,כותבת המאמר והאתר הנפלא "אש התורה"!
שנשמע ונתבשר רק בבשורות טובות,
של גאולה אמיתית ושלמה כללית ופרטית לכל אחד מעם ישראל בטוב הנראה והנגלה!
תודה!